השופט א' ברק: המערערים הם בעליו של פטנט ישראלי להתקן נעילה, שעל פיו הם מייצרים ומפיצים התקנים ומנעולים, הידועים בשם "רב בריח".
לטענתם, מייצרים ומפיצים המשיבים התקן דומה ("רב זרועות"), המהווה הפרה של הפטנט.
בתביעה בגין הפרת הפטנט, שהגישו המערערים נגד המשיבים, ביקשו פיצויים בשל ההפרה וצו מניעה כנגד המשך הפרה בעתיד.
...
בהתייחסו לשאלת ההתקדמות ההמצאתית קבע בית המשפט, כי "השאלה היא אפוא אם בעל מקצוע ממוצע בתחום זה שלפניו היה מוצג הפטנט הגרמני הכולל שימוש במפתח היה חושב ומעלה בדעתו כדבר מובן מאליו את השימוש במפתח ומנעול מסוג צילינדר".
על שאלה זו משיב בית המשפט בחיוב, באמרו:
"לדעתי כל בעל מקצוע ממוצע בארץ שלפניו היה מוצג השרטוט של הפטנט הגרמני שבו לא צויין במפורש השימוש במנעול צילינדר היה מיוזמתו ובאופן אוטומאטי חושב על אפשרות זו, והעובדה שהממציא של הפטנט הגרמני בגרמניה של שנת 1920 לא חשב על כך אין בה כדי לשנות מסקנה זו בתנאי החיים של היום במדינת ישראל".
כנגד קביעתו זו של בית המשפט מעלים המערערים שתי טענות עיקריות: האחת, כי לא הוכח כלל, כי בעל מקצוע ממוצע, אשר היה מבקש למצוא פיתרון לבעיה של נעילת דלת, היה מגיע אל הפטנט הגרמני.
הערכאה הראשונה נתנה דעתה לשאלה זו, ולאחר ששקלה את מכלול הנסיבות, הגיעה למסקנה, שלמרות ההצלחה המסחרית של הפטנט הישראלי אין בו התקדמות המצאתית.
שיקול-דעת זה נראה לנו ראוי, ואין כל יסוד להתערבותנו.
התוצאה היא, כי אנו דוחים את הערעור.
