ענינו של הפטנט הוא חומר כימי-אנטיביוטי, הידוע במסחר בשם אמפיצילין.
טענת המערערת היא, כי שתי המשיבות מס' 1 ו-2 (להלן-המשיבות) מייצרות תרופה בשם פנבריטין ומשווקות אותה בארץ; ובכך מפירות הן את הפטנט, הואיל ופנבריטין מכיל את החומר המוגן בו. אמפי-צילין אינו אלא צורה משוכללת של פניצילין, וכשהוא לעצמו אין הוא אמצאה חדשה.
פטנט על אמפיצילין רשום על שם המשיבות.
ועל הפרתו היא קובלת בתובענה זו. בכתב-תביעתה הקדימה המערערת רפואה למכה וטענה בסעיף 13 שבו, כי "הממצאים הסופיים שנקבעו בהליכים באנגליה בין הצדדים יוצרים השתק-פלוגתה".
כאן מן הצורך להבהיר כי כוונת המערערת היא לממצאו של בית-הדין לערעורים לעניני פטנטים שלא היה פירסום קודם.
...
אך לצורך השאלה, אם החלטה על פלוגתה כלשהי היתה "חיונית" להכרעה הסופית בסכסוך שבין בעלי-הדין, סבורני שעלינו להתבונן אך ורק בהכרעה שנתקבלה בערעור (או, כמו כאן, בכל הליך אחר העשוי להביא לשינוי התוצאה).
על-כן סבורני שגם מטעם זה אין המערערים יכולים לטעון בישראל שהמשיבים מושתקים בשאלת הפרסום הקודם, ככל שמסקנה זו עלולה להאריך את המשפט.
השופט י' כהן: אני מסכים, שיש לדחות את הערעור מהנימוק שניתן בפסק-הדין של מ"מ הנשיא, השופט זוסמן.
