שתי התביעות שאוחדו ושנפסק לגביהן בפסק הדין קמא, עניינן תיבות לחיבורי סעף (להלן יכונו: תיבות הסתעפות או תיבות סעף) שקרונה טענה כי ענבר הפרה פטנט וכן זכויות יוצרים שלה בהן.
בעירעור שכנגד טוענת ענבר ששרטוטי התיבה השניה נעשו על פי מיסמכי בזק במיכרז, קרונה לא נקטה כל הליך נגד בזק והשלימה עם העתקת התיבה, לכן לא היה מקום לבוא עימה חשבון בדבר הפרת פטנט.
המבחן לבחינתה של הפרת זכויות יוצרים כאן נגזר מהקף ההגנה הרחב בהקשר זה. על המבקש לטעון כי יצירתו אינה מפרה זכויות יוצרים להראות כי מהיצירה נפשטו כימעט כלל סממניה היחודיים, וזאת במובחן מדיני הפטנטים, כפי שביאר הנשיא שמגר (פרשת אינטרלגו, עמ' 164-163): "מטרתן של זכויות יוצרים היא לעודד את הגיוון בביטויים ובידע הקיים ולהעשיר את עולם הביטויים. אלה הם הטובין הציבוריים שאת יצירתם נועדו דיני זכויות יוצרים לעודד. מתן תמריץ כלכלי נועד לשפר את כמות המידע והביטויים ואת האיכות שלהם בלי להתייחס לתועלת שניתן להפיק מהמידע החדש או מהביטוי החדש, ובכך נבדלים דיני זכויות יוצרים מדיני הפטנטים שנועדו לעודד רק מידע יעיל או תועלתני (P. Goldstein, Copyright, London, 1989) Vol. 1, at 64). זו גם הסיבה לדרישות המחמירות יחסית הקיימות בחוק הפטנטים ולדרישות המינימליות של יצירתיות ומקוריות הקיימות בחוק זכויות יוצרים. כעקרון, די בכך שהיצירה מעשירה את העולם הספרותי, הדרמטי, המוסיקלי או האמנותי כדי שחוק זכויות יוצרים יעניק לה הגנה". והינה טענת ענבר היא, כי התיבה כשלעצמה בלא הרכיבים מוגני הפטנט, אינה מגבשת זכויות יוצרים.
...
(2) שלבי בדיקתנו הבאים - ואין מנוס מכך לאחר בחינת מהותה של הפרה בזכות יוצרים - הם אלה: אם אכן מוגנים השרטוטים, האם העתיקה אותם ענבר, ואם כן עובר הנטל אל ענבר להוכיח כי לא הפרה את זכויות קרונה, ואם טענתה היא כי בהשמטת רכיבי הפטנט המוגן נפשטו סממני זכויות היוצרים מן התיבות, האם הוכיחה קרונה - שהנטל שב מעתה אל כתפיה - כי חרף השמטה זו נותרו זכויות יוצרים בידיה בתיבות גופן.
בדרך ההילוך שנקטנו, מצאנו כי שרטוטי קרונה מלכתחילה מוגנים היו בזכויות יוצרים, כי ענבר עשתה בהם שימוש, אך משלא הוכח כי זכויות היוצרים בעינן גם לאחר השמטת הרכיבים מוגני הפטנט, לא הורם הנטל להוכחת הפרתן של זכויות היוצרים בתיבה השניה.
(ו) סוף דבר: אציע לחברי לדחות את שני הערעורים, ובנסיבות לא לעשות צו להוצאות.
