הפרת סעיף 4ב לחוק חניה לבעלי מוגבלויות

בקשת אישור התובענה כייצוגית: עניינה של הבקשה לאישור, הפרת סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, התשנ"ד- 1993 (להלן: "חוק חניה לנכים" או "החוק"), אשר מורה כי אין לגבות דמי חנייה מאדם עם מוגבלות, אשר הגישה הנגישה היחידה שלו במקום צבורי, הנה באמצעות חנייה בתשלום.

צו עשה- התבקש צו עשה קבוע המורה למשיבה לחדול מהמשך הפרת הוראות חוק חניה לנכים ולפעול בהתאם להוראת סעיף 4ב, באופן בו לא יגבו דמי חנייה מאנשים בעלי קשיי נגישות שהנם בעלי תו חניה לנכים, וכן להציב במקומות בולטים ומתאימים בחניון שלוט, לפיו אנשים בעלי קשיי נגישות ובעלי תו חניה לנכים זכאים לפטור מתשלום דמי חניה.

בסעיף ההגדרות (סע' 2 להסכם הפשרה) "קבוצת התובעים המיוצגים" הוגדרה כך: "כלל הזכאים לתו נכה, אשר השתמשו בשרותי החניה של החניון תמורת תשלום דמי חנייה למשיבות ו/או מי מהן ו/או מי מטעמן, מיום כניסתו לתוקף של חוק חניה לנכים (היינו החל מיום 7.10.2005) ועד למועד אישור הסכם הפשרה". כמו כן, "קבוצת התובעים המאושרת" הוגדרה כך: "קבוצת התובעים המיוצגים, למעט מי מהם אשר מסר הודעת פרישה, בהתאם לסעיף 0 (צריך להיות סעיף 4.4- ח.ק.) להסכם הפשרה" (הכוונה הנה לקבוצת התובעים המיוצגים, למעט מי מהם שבקש לצאת מהקבוצה שעליה חל הסכם הפשרה).

(ב) (1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נידרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר.

...

התנהלות זו ראויה לקבלת ביטוי כספי בקביעת הגמול ושכ"ט עו"ד ואני מקבלת את הסכמת הצדדים בנדון.

לסיכום, במכלול השקולים מצאתי שיש לקבל את הסכם הפשרה כפי שהוסכם על ידי הצדדים, אשר מביא לפתרון מלא של המצוקה שהביאה להגשת הבקשה מחד, ומאידך קובע גמול ופיצוי הנותנים ביטוי לסיום ההליכים בשלב הראשוני של ההליכים (יפה עשו הצדדים אשר הצליחו לגשר גם על המחלוקות שנתגלעו במהלך הדרך, ובסופו של דבר בוצע ההסדר מבחינה מעשית עוד לפני אישורו הסופי).

סוף דבר: מהטעמים שפורטו לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה, ונותנת לו תוקף של פסק-דין.

הוא הדין בעיניין חניונים - בת"צ (מינהליים י-ם) 32425-08-12 זליגר נ' עירית ירושלים (פורסם באר"ש, 23.7.2013) נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי אדם בעל מוגבלות נגד עריית ירושלים, בעילה של הפרת סעיף 4ב' לחוק חניה לנכים, התשנ"ד – 1993, בחניון ספרא בירושלים.

הוראת סעיף 3(ב)(2) לחוק העזר, עליה סומכת המבקשת את טענותיה קובעת: "נקבע מקום חניה מוסדר בתוך איזור שחלה עליו החלטת המועצה לפי סעיף 2, רשאי ראש העיריה, בכפוף להוראות אותה החלטה, לקבוע אותו, כולו או חלקו, כאיזור חניה מוסדר על ידי סדרן, והמחנה בו רכב יציית להוראות הסדרן וישלם אגרת הסדר חניה כמפורט בתוספת הראשונה...". לעניין זה טוענת המשיבה, כי במובחן ממקום חניה מסודר, שמוסדר לעיתים ע"י סדרן, הרי בכניסה לחניונים נמצאים קופאים ולא סדרנים.

הובהר גם שדמי השמוש הם למעשה תשלום בעד "זכות הניהול וההפעלה", כאמור בסעיף 4 לחוזה: "הערייה מאשרת כי עשתה שימוש על-פי סעיפים 14.2–14.3 להסכם, הגם שלא בדרך הודעה פורמלית, בכך שמימשה לפי רצונה את כל תקופת/ות האופצייה על-פי ההסכם, כך שההסכם בא לסיומו ביום 25.3.16". חוזה הארכה נחתם בחודש ספטמבר 2016 .

...

מקובלת עלי טענת המשיבות כי גם אם החוזה משנת 2009 טעון אישור אין הפעולות מכוחו בטלות בנסיבות המקרה.

סוף דבר מכל הטעמים דלעיל לא השתכנעתי כי קיימת אפשרות סבירה שהתביעה שאישורה נתבקש תתקבל באיזו מהעילות הנטענות.

לפיכך בקשת האישור נדחית.

חוק החניה לנכים אינו קובע שבעלי מוגבלויות יוכלו להחנות את רכבם ללא עלות בכל סיטואציה שבה קיימת מצוקת חניה בסביבת המקום הצבורי, אלא אך ורק כאשר מדובר במקום צבורי שהגישה הנגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות הנה דרך חניה במקום צבורי.

דמי תשלום חניה של נכים ב- 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה הנו 855,324 ₪; על בסיס קבע המומחה את הנוסחה לפצוי - סכום ההחזר הכספי של עלות החניה לתקופה של 18 חודשים (183,283) בתוספת סכום הפטור לבעלי מוגבלויות המחזיקים בתו נכה לאותה התקופה (542,388), וקבע כי: "סך הפצוי יכול להגיע ל...752,671 ₪". ואולם, חיבור הסכומים מניב תוצאה שונה, והיא 725,671 ₪.

לסיום חלק זה, אין לי אלא להצטרף לדברי כב' השופט עופר גרוסקופף, שציין, בעיניין קרואני, בהקשר של חוק הנכים, כי ייתכן כי בשל טעות נשמט חוק הנכים מהתוספת לחוק תובענות ייצוגיות (פס' 12 להחלטתו): "דומה כי המחוקק ביקש לאפשר אכיפה של החוקים המבקשים להבטיח שויון מהותי לאנשים עם מוגבלויות באמצעות מנגנון התובענה הייצוגית, אולם מסיבה בלתי ברורה, ואולי מחמת שכחה, נימנע מלכלול את חוק חניה לנכים במסגרת הפריט המתאים בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות (ראו הפריט התשיעי לתוספת השניה, המאפשר הגשת תובענה ייצוגית בגין הפרה של חוקים אחרים שתכליתם הגנה על זכויות אנשים עם מגבלויות)." השופט גרוסקופף הורה, עם מתן החלטתו בשנת 2012, להעביר את החלטתו למשרד המשפטים.

...

אני סבורה כי עניין זה הוא משמעותי, שכן גם אם נכונים אנו להשלים עם הגשת תובענות ייצוגיות באמצעות תמריץ שכר הטרחה, יש לתמרץ הגשת תביעות באופן ראוי.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים בתובענה הייצוגית ונותנת לו תוקף של פסק דין, זאת בשים לב לגובה הפיצוי המקסימאלי שנקבע בעקבות חוות דעת המומחה, העומד על 725,671 ₪.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

ביסוד הבקשה טענת המבקש כי המשיבות מפרות את הוראת סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 (להלן: "חוק החניה לנכים"), כאשר הן אינן מאפשרות לבעלי מוגבלויות להחנות את רכביהם בחניון הסמוך למלון דן פנורמה בתל אביב ללא תשלום.

...

כך, אם המטרה הציבורית הנה לינה באחד מבתי המלון ברשת – תשלם המשיבה 2 בגין חניית חבר הקבוצה למשך כל זמן שהותו במלון; אם המטרה הציבורית הנה ביקור בכנס הנערך האחד מבתי המלון ברשת – תשלם המשיבה 2 עבור כל שעות החניה של חבר הקבוצה בגין השעות בהן השתתף בכנס; ואם המטרה הציבורית הנה קבלת שירות באחד משטחי המלון הפתוחים לכלל הציבור (לרבות בית קפה, בריכה, ספא וכיו"ב) – תשלם המשיבה 2 עבור חניית חבר הקבוצה לפי משך השירות בפועל, ולכל היותר עבור שלוש שעות.

יחד עם זאת, לאור כפירת המשיבות בעילת התביעה האישית של המבקש, בגודל הקבוצה ובנזק שנגרם לחברי הקבוצה; בהתחשב בהתחייבותה של רשת מלונות דן להעניק את ההטבה נושא הסדר הפשרה בכלל מלונות הרשת, בלא ניהולם של הליכים משפטיים נוספים ואף שלא נטענה כלפיהם כל טענה; ונוכח היעדר כל התנגדות להסדר הפשרה הנדון, אני סבור כי הסדר זה הינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

בנסיבות אלו, אף אינני רואה צורך במינוי "בודק". לפיכך, אני מאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

עניינה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן : "בקשת האישור"), בטענת המבקש כי המשיבות 1 ו-2 הפרו את הוראות סעיף 4ב לחוק חניית נכים, התשנ"ד – 1993 וחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998 וכן את סעיפים 2 ו- 3 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 בכך שגבו דמי חניה מאנשים בעלי מוגבלות שחנו בחניון המיתחם של מרכז קניות "יכין (אלכסנדרה) סנטר". בתיק זה כבר הוגשה בקשה מוסכמת להסתלקות מהתובענה וזאת ביחס למשיבה 1 וקיבלתי את הבקשה המוסכמת להסתלקות (להלן: "בקשת ההסתלקות הראשונה").

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ה, 24 נובמבר 2014, בהיעדר הצדדים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה לאישור התובענה ובתביעה האישית, בשים לב לשלב המקדמי בו מצוי הדיון ובשים לב לנימוקים שהועלו בבקשה, אני מאשרת את ההסתלקות.

סיכומו של דבר, אני מורה על מחיקת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ודחיית התביעה האישית של המבקש נגד משיבה 2, בכפוף לתשלום ההוצאות כפי שהוסכם בין הצדדים.