הפרת סעיף 30א לחוק התקשרות: משלוח הודעות פרסומת ללא הסכמה

טענות התובע בתביעה שבפני, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה בסך 3,000 ₪, בטענה להפרת סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), עקב משלוח הודעות פירסומת (להלן: "הודעות") ללא הסכמתו.

טענות הנתבעת לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, הודעות פירסומת מטעמה נשלחות בפועל על ידי צדדים שלישיים עימם היתקשרה בהסכמים, תוך שהיא מוודאת את עמידתם של האחרונים בהוראות הדין.

התובע הפנה לפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט יובל שדמי, ביום 9/4/17, בת"ק 17418-01-17 יונתן דהן נ' א.ג.ש ייעוץ פינאנסי בע"מ, בבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (סומן ת/3) אשר הסתמך על פסק הדין שניתן ביום 2/12/16, על ידי כבוד השופטת אפרת אור- אליאס בת"ק 38137-12-15 אביחי רן נ' א.ג.ש ייעוץ פינאנסי בע"מ, בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב-יפו (להלן: "תיק רן") אשר נזכר גם בבקשת התובע לתיקון כתב התביעה (עותק מפסק הדין ומפרוטוקול הדיון בתיק רן, צורף על ידי התובע לתיק), ואשר בו נקבע כי קיים קשר בין חברת "שמיר מערכות" וחברת "יוניסל" לבין הנתבעת.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין ובנסיבותיה של התביעה דנן , אני מורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 2,400 ₪.

ביום 23.4.18 הגיש התובע את התביעה שלפני בגין 13 הפרות של סעיף 30א לחוק היתקשרות (בזק ושידורים), תשמ"ב -1982 (להלן חוק התיקשורת) וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א -1981.

ככל שהדבר נעשה ללא הסכמה, ומבלי לציין כי מדובר בדבר פירסומת, ומבלי לאפשר ללקוח להודיע שאינו מעוניין בקבלתם / העידר אפשרות הסרה הדבר מהוה הפרה של חוק התיקשורת.

במקרה דנן המשלוח היה בנגוד להסכמה לאחר שהתובע הבהיר שאינו מעוניין בהמשך קבלת ההודעות, וללא ציון שמדובר בדבר פירסומת בנגוד לס' 30א(ה)(1א) לחוק התיקשורת.

...

אני סבורה שבסכומים אלה די כדי להשיג את תכלויות החוק.

בגין אגרת פתיחת תיק תשלם הנתבעת לתובע סכום נוסף של 130 ₪ ובגין הצורך להגיש את התביעה, טרדה וביטול זמן סכום נוסף של 750 ₪.

סוף דבר התביעה התקבלה באופן חלקי כאמור לעיל.

כך הוסבר כי התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית הוגשה לאחר שהמשיבים הפרו את הוראת סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 בכך ששלחו דברי פירסומת ללא אישורם המפורש של הנמענים וכי דבר הפרסומת לא כלל יכולת הסרה כדין.

כן הובהר כי לקוחות גולן טלקום אינם בהכרח חברי הקבוצה, כי מספר הטלפון המופיע במיסרון הוא של המשיבה ולכן היא "מפרסם" והמסרון שנועד לגרום לנמען להיתקשר עם המשיבה מהוה "דבר פירסום". בנוסף, צוין כי המבקש היתקשר למשיבה כדי שיוסר מרשימת התפוצה אך לא הצליח להשלים את השיחה כיוון שאינו דובר ערבית.

בנוסף, הצהירה המשיבה כי חידדה את הנהלים בפני העובדים והמשווקים ואסרה באופן חד משמעי על משלוח הודעות פירסומת ללקוחות שלא הסכימו לקבלת מסרונים בהתאם להוראות חוק התיקשורת.

לצורך הסכם הפשרה, הוגדרה הקבוצה ככל מי שקבל דברי פירסומת מהמשיבה בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ובמהלך ניהול ההליך ואשר: (1) אין בידי המשיבה אישור תקף ובכתב למשלוח דברי פירסומת לנמען ו/או. (2) אין אפשרות לנמען ליתן הודעת סרוב בדרך בה שוגר דבר הפרסומת כנדרש על פי סעיף 30א לחוק התיקשורת ו/או (3) הפירסום אינו עומד בדרישות הצורניות הקבועות בהוראות סעיף 30 א לחוק התיקשורת.

...

ככל שהייתה מוגשת התנגדות בעניין גובה הסכום, יש להניח כי זו הייתה נדחית לאור סבירות הפיצוי המוצע ביחס לסכום הנתבע ונסיבות המקרה.

היועץ המשפטי לא התייחס בהודעתו לבקשה זו. לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבור כי המנגנון לביצוע תשלום הפיצוי שהוצע בהסדר הפשרה אינו סבוך.

סוף דבר בכפוף לשינויים שפורטו בהחלטותיי לעיל , אני מאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף פסק דין.

לפניי תביעת התובע נגד הנתבעת ע"ס 16,000 ₪ בגין משלוח הודעות פירסומת ללא הסכמתו.

ההודעות לא כללו כותרת המציינת כי מדובר בפרסומת ולא כללו את שם המפרסם, כתובתו ודרכי ההיתקשרות עמו, בנגוד להוראות החוק.

משאין למעשה נסיבות של ממש המצדיקות הפחתת הפצוי הסטאטוטורי הקבוע בסעיף 30א לחוק, ולאור הפסיקה לפיה בהיעדר נסיבות מוצדקות יש להעניק את הפצוי המאקסימאלי בסך 1,000 ₪ לכל הודעת פירסומת, היה מקום שאחייב את הנתבעת בתשלום ע"ס 1,000 ₪ לכל הודעה.

התובע עתר לתשלום סכומי פיצוי נוספים לפי הוראות חיקוק נוספים וביניהם חוק הגנת הפרטיות, חוק הגנת הצרכן ועוד, אולם מאחר שהפיצויים בחוקים האמורים הם ללא הוכחת נזק ועונשיים בעקרם, אשר מטרתם היא להרתיע מפני נקיטת פעולות בנגוד להוראות אותם חוקים, אזי בהתאם לרציונאל שציינתי לעיל דומני כי הפצוי שקבעתי ישמש, במקרה הקונקרטי שלפניי, הרתעה מספקת לנתבעת, שתימנע ממנה לשלוח הודעות נוספות מפרות חוק.

...

לאחר ששקלתי את הדבר והבאתי בחשבון גם את מצבה האישי של הנתבעת כפי שבא לידי ביטוי בכתבי טענותיה ובדיון, אני קובע כי הנתבעת תשלם בגין כל אחת משמונה ההודעות ששלחה, סך של 750 ₪, קרי 6,000 ₪.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע 6,000 ₪.

אשר להוצאות משפט, גם בענין זה אבוא לקראת הנתבעת ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט מופחתות בסך 1,000 ₪.

עניינה של תביעה קטנה זו בהפרה נטענת של הוראות סעיף 30א לחוק היתקשרות על ידי הנתבעת בכך ששלחה 5 מסרונים שיווקיים לתובע ללא הסכמתו וכן לא פעלה להסרתו מרשימת התפוצה לאחר שהתבקשה לעשות כן. טענות הצדדים במהלך שנת 2020 קיבל התובע מהנתבעת 5 הודעות פירסומת באמצעות הודעות SMS המכילות קישור מקוון למגזין הנתבעת.

המחוקק קבע, כי הנתבע הוא שעליו להראות כי ביקש את הסכמת התובע למשלוח הודעות פירסומת, וכי ההסכמה ניתנה) סעיף 30א(ב) לחוק); מכאן כי ככלל, העובדה שהנתבע אינו מסוגל להראות כי ההסכמה ניתנה לו נוכח קושי טכני כזה או אחר אינה יכולה לשמש לו כטענת הגנה (תא"מ (פתח-תקוה) 36459-05-13 מעוז נ' קבוצת אס.טי.די.פי צרכנות בע"מ [פורסם בנבו] פסקות 10-9 ;(2.4.15) תא"מ (תל-אביב) 13078-10-14 מעוז נ' צ'רנינסקי (פורסם בנבו] ; (30.3.15) (ת"ק (תל-אביב) 49982-01-16 יבגניה (ורוניקה) מרקובסקי (שוסטק) נ' מקיף שירותי אינטרנט בע"מ) פורסם בנבו) פסקות 27-23 (11.8.16)).

ברע"א 1954-14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) (04.08.2014) מנה בית המשפט את השיקולים לקביעת שיעור הפצוי: "להשקפתי, בבואו לקבוע את סכום הפצוי מכוח סעיף 30 א)י( לחוק, שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את השיקולים המנויים בחוק שמטרתם להשיג את תכליותיו האמורות )אכיפה, הרתעה ועידוד הגשת תובענות יעילות(, מצד אחד; ולוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן, מצד שני. הפצוי נועד להכווין את היתנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו." וכן ברע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ (27.07.2014) נקבע כי "הכלל הוא אפוא, כי הסכום הנקוב בסעיף 30א(י)(1) הוא סכום המוצא לפסיקת הפצוי לדוגמה, ממנו - ניתן בנסיבות המתאימות - להפחית". בהיתחשב בנסיבות שמניתי דלעיל ולנוכח תכלית החוק שהיא אכיפה והרתעה יעיל ונועד להכווין היתנהגות הנתבעת באופן שפרסום במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורה ומאחר והשתכנעתי כי הנתבעת לא הפנימה את החוק והפסיקה אני סבורה כי קיימת הצדקה לפסיקת פיצוי על הרף הגבוה.

...

אני קובעת שבגין כל דבר פרסומת תשלם הנתבעת לתובע סכום של 800 ₪.

משמדובר ב - 5 הודעות תשלם הנתבעת סכום של 4,000 ₪, אני סבורה שבסכומים אלה די כדי להשיג את תכלויות החוק.

סוף דבר התביעה התקבלה באופן חלקי כאמור לעיל.