הפרת סעיף בלעדיות בהסכם שירותים

התובעת טענה כי הנתבע פעל שלא בתום לב והפר את ההסכם שנחתם ביניהם בהתאם היא זכאית לקבל פיצוים על פי הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) , התשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") בגין ראשי הנזק הבאים: הפסד חודש עבודה בסך של 11,000 ₪, החזר השקעות בעלויות שפוץ החדר שסברה כי השכירות הנה לטווח ארוך בסך 20,000 ₪, ירידה בהכנסותיה של התובעת בין התקופה הרלבנטית לבין התקופה הזהה לה שנה קודם על סך 20,000 ₪, פגיעה במוניטין של התובעת, אשר נאלצה לעבוד מבית אמה עד שמצאה מקום קבוע תוך הפסד לקוחות בסך 33,000 ₪, הפרת תנאי העיסוק הייחודי על פי הוראות סעיף 8 להסכם אשר אסר על הנתבע להציב עמדה נוספת שמספקת אותם שירותים הדומים לאלה שמספקת התובעת, על סך של 15,000 ₪ וסכום נוסף של 15,000 ₪ כפצוי בהתאם לסעיפים 11,12,13 לחוק החוזים תרופות.

לגירסתה, הנתבע הפר את תנאי הבלעדיות שבסעיף 8 להסכם, בכך שאפשר לבת זוגו - נטע, לספק במקום שירותי קוסמטיקה, ובכך הוא פגע בעיסקה של התובעת.

...

התובעת לא הוכיחה כי מעגל לקוחותיה נטש אותה, לא צירפה מסמכים המלמדים מתי החלה לעבוד במקום חדש ואיפה, ובהתאם אין בידי לקבוע ממצאים עובדתיים בעניין זה. בהעדר ראיות מתאימות, אני קובעת כי דין הדרישה לפיצוי בגין מרכיב זה להידחות.

הנתבע לעומתה טען כי התובעת פגעה בשמו הטוב ו"לכלכה " עליו לפני לקוחות. כפי שציינתי בפתח פרק זה , אני מוצאת את גרסת התובעת עקבית ואמינה ואיני מקבלת את גרסת הנתבע אשר לא הוכחה ולו בראשית ראייה. הראיות אשר הוגשו מלמדות כי התובעת סבלה בעקבות היחסים העכורים אשר היו בינה לבית בת זוגו של הנתבע. הנתבע אף אישר בכתב הגנתו כי יחסים אלה היו באמת עכורים. בצד זאת אפנה לדברי העדה מטעם התובעת, הגב' יוליה ירקוביץ, אשר אישרה כי בת זוגו של הנתבע הגיעה למספרה, החלה לצעוק על התובעת וקיללה אותה (ראו: עמ' 11 לפרוטוקול הדיון שורות 31-33). מכל אלה אני למדה כי התנהגות הנתבע לוקה בחוסר תום לב וכי המניעים מאחורי הפרת ההסכם אינם קשורים למעשי התובעת. בכך הנתבע פעל בחוסר תום לב ופגע בפרנסתה של התובעת ללא סיבה מוצדקת. בנסיבות אלה, ובהתחשב בהוראות חוק החוזים תרופות, תקופת ההסכם ומהותו, מצאתי לפצות את התובעת בסכום נוסף של 5,000 ₪ .

לסיכום – הנתבע ישלם לתובעת סך של 15,500 ₪, החזר האגרה ששולמה ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ₪ כולל מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למעוד התשלום בפעול.

המבקשת הכחישה קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים וטענה כי המשיב נתן לה שירותים כקבלן עצמאי.

כן הוסכם על הצדדים, כי המשיב "יוכל לעשות שימוש בהסכם זה במסגרת התביעה שהוגשה נגדו על ידי הנתבעת ואולם מוסכם כי הסכם זה לא יצורף לכתב ההגנה". כמו כן, הצדדים קבעו כי "ככל ובית המשפט יקבע כי התובע הפר את סעיף הסודות – התובע ישלם פיצוי מוסכם של 20,000 ₪ וזאת מבלי לפגוע בזכות הנתבעת לתבוע נזקים נוספים שנגרמו כתוצאה מהפרת סעיף הסודות". כאמור לעיל, בית הדין האיזורי נתן להסכם הפשרה דלעיל תוקף של פסק דין.

טענות המבקשת בבקשה המבקשת טוענת כי למעשה, רכיב סכום הפשרה הוא רכיב מהותי, כימעט בלעדי, בהסכם הפשרה, אשר פירסומו מרוקן מתוכן את סעיף הסודות, ועל כן "חוטא להסכמות הצדדים"; מבחינה מהותית, אין כל הבדל בין צירוף הסכם הפשרה גופו לכתב ההגנה, דבר שנאסר על המשיב, ובין פירסום סכום הפשרה בכתב ההגנה.

...

בנסיבות אלה, אין מקום לדיון בשאלת הסמכות ביוזמת בית הדין, ונקודת המוצא לדיון בבקשה היא שהצדדים הסכימו והסמיכו את בית הדין האזורי לדון בעניין זה. לגופו של עניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אין בידי לקבל פרשנות מצמצמת זו. שכן, פירושו הרגיל של המונח שימוש, בהיעדר סייג מפורש שנועד לצמצמו, הוא כל שימוש, ובכלל זה הן חשיפת עצם העובדה כי הסכם הפשרה כלל נכרת, והן חשיפת הסכום שביסוד ההסכם שנכרת.

אין בידי לקבל את טענת המבקשת כאילו פרסום סכום הפשרה מרוקן מתוכן את סעיף הסודיות שבהסכם.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

בהתאם להסכם (ה"הואיל" הרביעי), הפרסומים יותקנו בחלק מקירות חדרי השירותים, חדרי ההלבשה ובאולמות.

ברם, התובעת לא עמדה בהתחייבותה והמשיכה להפר את סעיף הבלעדיות שבהסכם בין הצדדים.

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התובעת הפרה את ההסכם בין הצדדים.

אשר על כן, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם את מלוא סכום השיקים נשוא התביעה.

אני מורה על המשך הליכי הוצאה לפועל לביצועם של השיקים נשוא התביעה.

אמנם עלה כי הצהרת הנתבעת בהסכם כי היא בעלת ידע וניסיון בבצוע עבודות התקנה לא הייתה מדויקת, אולם לאור טיב ההיתקשרות וניסיון הנתבעת במתן שירותים למעליות, עבודה בעלת אופי דומה, לא מדובר בהצהרה כוזבת המצדיקה חיוב הנתבעת בפצוי המוסכם.

התביעה שכנגד בתצהירו של פריזה אין דרישה מפורשת לפצוי המוסכם, ודי בטעם זה כדי לדחות התביעה שכנגד לסעד זה. נטען בתצהיר כי התובעת הפרה את סעיף 2 בהסכם בנוגע לבלעדיות, בכך שהחלה לבצע בעצמה חלק מההתקנות של המעלונים בסינימטק בתל אביב ובמסעדת בלויו ירושלים.

...

שעה שהנתבעת בפועל נטשה את האתרים באוקטובר 2018, אני סבור כי לאור התנהגות שני הצדדים להסכם, הנתבעת אינה זכאית לתוספת תשלום עבור עלויות נוספות אלו.

על כן, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד.

בהסכם התחייבו התובעים 2-1, בין היתר: כי ממועד המכירה יהיה הממכר בבעלותה היחידה של קולורדו, שתהיה רשאית לנהלו בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי (סעיפים 2.3 ו-4.2.3); כי יסייעו בכל עת לקולורדו לשם תפעול הממכר והפעילות (סעיף 2.5); וכי לא יתחרו בקולורדו לתקופה של 10 שנים ממועד תום תקופת ההיתחשבנות (סעיף 13.1).

יצוין כי בהסכם השירותים נקבע כי קולורדו תהיה רשאית להביאו לידי סיום באופן מיידי וללא הודעה מוקדמת, בין היתר ככל שהתובעים 2-1 יפרו את ההסכם הפרה יסודית או אם יהיו חשודים "בבצוע עבירה הפוגעת בגלידות קולורדו, לדוגמא אך לא רק: גניבה" (סעיף 2(ג)(2)).

...

לסיכום, לסכום הפיצויים לו זכאים התובעים בגין הפרת ההסכם העיקרי, בסך של 1,263,156 ש"ח, יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית החל מיום 1.1.2017, הוא המועד אליו הוון שיעור הרווחים הצפויים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה נגד קולורדו (הנתבעת 1) ונדחית נגד הנתבעים 4-2.

בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.