הפרת מצג שווא במכירת רכב כמונית

נוסף על כל אלו טוענת התובעת כי הנתבעת לא מסרה בידיה טופס גילוי מידע כנדרש, וכי על כן הפרה הנתבעת את חובותיה בהתאם להוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008 (להלן: החוק).

אציין כאן כי לא ברור מן העדויות האם לבעלה או להוריה של התובעת רכבים בהם יכולה היתה לעשות שימוש מעת לעת ומכל מקום התובעת לא המציאה קבלות המעידות על עלויות הנסיעה במוניות בתקופה הרלוואנטית, אך שוכנעתי מעדותה כי אמנם נזקקה מעת לעת לשירותי מוניות בשל היעדרו של רכב צמוד.

נדמה בעיניי אם כן כי די בנזקים שנמצאו מיד לאחר הרכישה ובמרחק הזמן הרב בין מועד הבדיקה האמורה והמכירה, ביחד עם היעדרו של טופס גילוי נאות, כדי ללמד כי הנתבעת לא פעלה כנדרש לגילוי מלוא המידע לתובעת אודות מכונית הקרוז, וכי הציגה לפניה מצג שוא אודות תקינותה של המכונית, מידע שהביא את התובעת להיתקשר בעיסקה שאינה עומדת בקנה אחד עם צרכיה באותה עת ועם יכולותיה.

...

הנתבעת טוענת כי למעשה פעלה לפנים משורת הדין בעניינה של התובעת כאשר מימנה תיקונים למכונית הקרוז מקום שאלו לא היו מכוסים כלל באחריותה, ועל כן דין התביעה כנגדה להידחות.

אציין כאן כי לא ברור מן העדויות האם לבעלה או להוריה של התובעת רכבים בהם יכולה היתה לעשות שימוש מעת לעת ומכל מקום התובעת לא המציאה קבלות המעידות על עלויות הנסיעה במוניות בתקופה הרלוונטית, אך שוכנעתי מעדותה כי אמנם נזקקה מעת לעת לשירותי מוניות בשל העדרו של רכב צמוד.

שוכנעתי כי העסקה בוצעה לאור מצוקתה של התובעת אשר חששה לאבד את כספה המצוי בידי הנתבעת, וכי באופן סובייקטיבי התקשרה התובעת בעסקה לאור מצוקתה ובשעה שסברה כי אין מנוס מפתרון זה. דברים אלו באים בין היתר על רקע העובדה ששוכנעתי כאמור כי התובעת חסרת נסיון, ואינה בקיאה ברזי עולם הסחר ברכבים, ובמיוחד לאחר שהעידה כי טרם ביצוע העסקה הראשונה החזיקה ברכבה הקודם במשך כ- 8 שנים.

למעשה, לא הונחו לפניי כל ראיות שיש בהן כדי להעיד כי העסקה השניה בה התקשרה אינה סבירה או שהיא בלתי הוגנת, בהסתכלות אובייקטיבית, ולא שוכנעתי כי כך היא.

השאלה העומדת להכרעה היא האם מדובר בטעות בכדאיות העסקה, כטענת הנתבע, או שמדובר בפגם בכריתת ההסכם או בהפרה, שמזכים את התובע בביטולו.

הנתבע הוא סוחר רכב במקצועו אשר עבד בחברת "רכב ארגמן". התובע קנה את הרכב ללא בדיקה תוך שהוא מסתמך על כך שהרכב עבר את מבחן הרשוי כחודשיים סמוך למועד הקנייה ועל סמך מצגי שוא שהציג בפניו הנתבע.

עובר למועד רכישת הרכב עבד כשכיר בחברת "רכב ארגמן" אשר עוסקת במתן שירותים לנהגי מוניות בלבד ולא במכירת רכבים משומשים.

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה גם את הטענה שהתובע לא ביטל את ההסכם תוך זמן סביר.

התוצאה היא שההסכם בוטל כדין ועל הנתבע להשיב לתובע את כספו.

על כן, התביעה כנגדה נדחית.

לטענת התובע, הפרו כלפיו הנתבעות חובות חוזיות כמו חובת גילוי מידע עובדתי נכון לגבי מצבו של הרכב, הטעו אותו, לרבות במצגי שוא, הפרו את החובה לנהוג בתום לב במו"מ וגרמו להתקשרותו בחוזה המכר עקב טעות.

כמו כן, הפרו כלפיו חובות המוטלות על מוכר עפ"י חוק הגנת הצרכן ובפועל מסרו רכב לוקה באי התאמה ושונה מהמוסכם במובן סעיף 11 לחוק המכר, וזאת בנוסף להפרת חובות חקוקות עפ"י תק' 309 ו-310 לתקנות התעבורה.

מומחה ביהמ"ש, המהנדס דן וולמן, קבע בחוות דעתו כי התקלות והתיקונים ברכב שבוצעו במסגרת האחריות סבירים ביחס למס' הק"מ שיכלי הרכב ביצע בפועל, וזאת בשמשו למונית שהשימוש בה בתקופה של 17 חודש הגיע לכ-100,000 ק"מ. עוד קבע, כי כל התיקונים שתוקנו בוצעו במסגרת אחריות היצרן למעט טיפולים ובלאי חלפים, כגון רפידות בלמים שהוחלפו בתשלום.

...

לאחר שבחוות דעת מומחה ביהמ"ש נדחו טענות התובע, נטען כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו, ועל כן דין תביעתו להידחות ויש לחייבו בהוצאות לדוגמא על ניהול הליך מיותר.

שוכנעתי כי נגרמה לתובע טרדה מסוימת נוכח התכיפות שאולץ לחזור אל מוסך הנתבעות מספר רב של פעמים, שחלקן חרג ממידת הסבירות.

לפיכך, אני סבורה כי בגין הטרדה והטרחה שנגרמו לו יהווה סך של 20,000 ₪ פיצוי הולם.

לסיכום לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

התובע מייחס את עוולת הרשלנות לפתחה של הנתבעת מן הטעמים הבאים: תיקנה את הרכב ללא אישור, הטעתה את התובע לחשוב כי התיקון יהיה בעלות נמוכה, הציגה מצג שווא בכל הנוגע לכדאיות התיקון, מנעה מהתובע את האפשרות להחליט אם ברצונו לתקן את רכבו, גרמה נזק ראייתי לתובע שאינו יכול להעריך את מצבו ללא תיקון הרכב, גרמה נזק ראייתי לתובע בכך שמנעה ממנו לקבל את מלוא ערך הרכב, לא נהגה כפי שבעלים או מוסך סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

התובעת שכנגד טוענת כי הנתבע שכנגד הפר את חובתו על פי החוזה בין הצדדים, התעשר על חשבונה הטעה אותה באשר לגובה הסכומים שפוצה על ידי המבטחת ולפיכך מבקשת לחייבו בסכום התיקון המלא ולחילופין בסכום הפצוי לאחר ההנחה ולחילופי חילופין בסכום הפצוי אותו קיבל מהמבטחת.

לא סביר בעיניי כי עובדה זו מתיישבת עם סברת התובע כי חברת הביטוח הייתה מכירה ברכב כאובדן גמור על פי שוויו כמונית ומשלמת עלות גבוהה של תיקון בהתאם.

...

באשר לתביעה שכנגד, אני מקבל את עמדת התובע לפיה לא אישר ביצוע תיקון הרכב מעבר לסכום של 20,000 ₪.

סוף דבר אני דוחה את התביעה העיקרית ומחייב את התובע בהוצאות משפט של הנתבעת וכן בשכר טירחת עו"ד בסך של 5000 בצירוף מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרישי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל.

אני מקבל בחלקה את התביעה שכנגד ומורה לנתבע שכנגד (לתובע) לשלם לתובעת שכנגד (לנתבעת) סכום של 20,000 ₪ אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת החשבונית לזיכוי מספר 07040808, קרי מיום 23.4.07 אשר הוציאה התובעת שכנגד לתובע, ועד ליום התשלום בפועל.

נכונים הדברים, לא הכחשה גורפת של הנתבעת דבר הצגת מצג שוא במכירת הרכב מבלי שטרחה לבדוק ולהודיע על מימצאי כרטיס הרכב מה גם, שהנתבעת לא הכחישה בסיכומיה דבר ביצוע התיקונים ברכב לפני מסירתו לתובעת.

פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה (4), 31 נקבע: "עם זאת, כמו בכל נזק אחר, גם לעניין הנזק הלא ממוני, יש לערוך שתי בדיקות (ראה: ע"א 355/80 [2]): האחת, קביעת הקפו ומידתו של הנזק הלא ממוני, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי בחינה, המבקשת לתחם את הנזק על-פי אמות מידה של סיבתיות וצפיות; השנייה, קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנפגע, בגין הנזק שניגרם לו. בחינה זו מבקשת לערוך שומה וכימות, ובמסגרתה יש לבחון את סכומי הכסף, שיש בהם כדי לפצות את הנפגע על הנזק הלא ממוני, שניגרם לו. בחינה שנייה זו סבוכה היא לעניין הנזק הלא ממוני, שכן, הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות.

...

לאור כל האמור אני קובעת כי לנתבעת יש אחריות לקיומם של כתמי צבע מקוריים ברכב.

למרות זאת, אין בידי לקבוע לפי ההסדר הדיוני כי ב'כוונת מכוון' לא הוצג המסמך מוקדם יותר.

התובעת, לא הוכיחה את הפסדיה בגין אובדן ימי עבודה וכן לא את הוצאותיה לדלק וכיוצ"ב ונדחית תביעתה בגין רכיב נזק זה. הנתבעת, תשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן את הוצאותיה לשכר טירחתו של השמאי מטעמה בסך של 780 ₪ ולחלקה בתשלום שכרו של המומחה מטעם בית המשפט.