הפרת מועד הקראת כתב אישום והשלכותיה על מעצר נאשם

על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 5.3.20 בשעה 01:31 או במועד סמוך לכך, ברחוב הנשיא ויצמן 8 בעיר חדרה או במקום סמוך לכך, נהג הנאשם ברכב מסוג סקודה מ.ר. 5684253, דרך עירונית, שעת לילה תאורת כביש פעלה במקום; ובמועד ובמעמד האמור לעיל נהג הנאשם ברכב מנועי בקלות ראש במקום צבורי בהיותו שיכור בכך שסרב לבדיקת שוטר לבצע בדיקת דם; וללא פוליסת ביטוח המכסה נהיגתו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש ולפסילה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

עוד נטען, כי אכן ניתנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה בתיק, אך לאחר עיון מעמיק בחומר הראיות, בפסיקה ובנהלים המשטרתיים, אין פסול בסכויי זיכויו של המבקש (סעיף 7 לבקשה); ועד לתאריך ההקראה הקבוע יוותר המבקש פסול לתקופה של כ6 חודשים, ובהיותו נהג חדש, פסילה מעבר ל-3 חודשים תחייב אותו במבחן עיוני; ולא נשקפת מסוכנות כלשהיא מנהיגת המבקש, אשר עמד בתנאי השיחרור ולא הפר את הפסילה מאז 5.3.20; ולכן ביקש לבטל את הפסילה עד תום ההליכים או לחילופין לקצוב את הפסילה ל89 ימים.

כמו כן, ההסכמה על שיחרורו של המבקש ופסילתו עד תום ההליכים ניתנה, כאמור, ביום 5.3.2020; והחלטה לקביעת מועד דיון הקראה ניתנה על ידי המותב שדן בתיק העקרי ביום 8.3.20; כך שקשה לקבל את הטענה כי ההסכמה לפסילה עד תום ההליכים ניתנה בהתבסס על כך שהדיון בתיק העקרי היה קבוע ליום 18.3.2020, שעה שבמועד מתן ההסכמה טרם נקבע כלל מועד לדיון בתיק העקרי; וגם עובדת היות המבקש נהג חדש היתה ידועה; ומכאן שגם לא ניתן לומר כי נתגלו עובדות חדשות.

עולה אם כן, כי מעשיו לכאורה של המבקש חמורים וטומנים בחובם מסוכנות רבה, מסוכנות המוצאת את ביטויה בחומרת העבירות כאן אותן ביצע לכאורה המבקש; מסוכנות שמקורה בנהיגתו של המבקש, המעמידה בסיכון של ממש את שלום הציבור ובטחונו, מסוכנות אשר יש לה השלכה רבתי לעניין האפשרות לבטוח במבקש בנהיגתו.

...

בדיון מיום 5.3.20, לאחר שמיעת טענות הצדדים, הסכימו הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ועל שחרורו של המבקש למעצר בית בביתו, עם חלונות התאווררות יומיים, בפיקוח אביו ואחותו, ועל פסילה עד תום ההליכים; ובהחלטה מיום 5.3.20, לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח בפני ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה בתיק החקירה המספקות לצורך שלב זה, ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים, ונוכח הסכמות הצדדים, הוחלט על שחרור המבקש בתנאים מגבילים, לרבות פסילה עד תום ההליכים, כמוסכם.

נוכח המסוכנות האמורה, ועל רקע מעורבות קודמת בעבירה דומה של נהיגה תחת השפעה; אני סבורה, כי בנסיבות מקרה זה, באיזון בין האינטרס הציבורי בהרחקת המבקש מן הכביש לבין זכותו שלא 'להיענש' בפסילת רישיון טרם שהורשע בדינו, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, ותוך מתן משקל הולם למועד הדיון שנקבע בתיק העיקרי, ולנסיבות האישיות של המבקש והנזק הנטען בשל הצורך במבחן עיוני; - אין בחלוף הזמן שעבר מאז הוחלט והוסכם על פסילת רישיונו של המבקש (כחודשיים וחצי), כדי להטות את הכף לטובתו של המבקש באופן שיצדיק את ביטול פסילתו; וסבורני כי האיזון הראוי בין האינטרס לשמירה על שלום הציבור לבין זכותו של המבקש, אינו מצדיק את קציבת הפסילה ל-89 ימים כמבוקש.

לפיכך, הבקשה לעיון חוזר לביטול פסילה עד תום ההליכים נדחית.

באותו מועד מסר בא כוחו דאז של המערער, עו"ד אגבאריה, כי: ". . כתב האישום הוקרא לנאשם תוכנו הוסבר לו, הנאשם מבקש להשיב לאישום במועד מאוחר יותר". בית המשפט קמא קבע כי :" . . ההקראה בוצעה . . ". לא יכול להיות חולק שנפל פגם מסוים בהליך ההקראה.

בית המשפט ציין שם כי: "הוראת סעיף 143 המחייבת כי בית המשפט יקרא באזני הנאשם הלא מיוצג את כתב האישום, ובמידת הצורך יסביר לו את תוכנו נועדה להבטיח כי הנאשם יהיה מודע למהות האישומים נגדו ויבין אל נכון את תוכן ההליך הפלילי המתנהל נגדו. מודעות זו מתחייבת כדי לאפשר לו להיתגונן כראוי, ולמצות את מכלול זכויותיו הדיוניות. דרך כלל, הגשמת תכלית זו מצריכה כי בית המשפט ימלא בקפדנות אחר דרישות החוק ויקרא באזני הנאשם את כתב האישום ויוודא כי הוא הבין את תוכנו. יחד עם זאת, מקום בו מתקיימת ישיבה שנועדה לתחילת המשפט והנאשם מודיע כי קיבל את כתב האישום, קרא אותו, והבין אותו והוא מתייחס לגופו של האישום באופן שמובן מתוכו כי הבין אל נכון את אופי האישומים נגדו, ניתן לראות בכך תחילת המשפט הן לצורך סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי והן לצורך סעיף 60 לחוק המעצרים. שהרי תכלית ההגדרה של תחילת המשפט בסעיף 143 לחוק היא בהבאת תוכנו של כתב האישום לידיעת הנאשם – וזו נתמלאה. תכליתו של סעיף 60 – להבטיח כי לא ישב אדם במעצר בלא שמשפטו החל בהבאת תוכנו של כתב האישום לידיעתו ולהבנתו – וזו נתמלאה. אף שחשוב דרך כלל להקפיד על דרישות הליך ההקראה של כתב האישום, הרי אם מדובר בפגם טכני בלבד שאינו יורד למהות הענין ואינו פוגם בזכויות המהותיות של הנאשם, אין בכך כדי לפסול את ההליך מעקרו . . ." ".

לאחר שכלל פרטי ההסדר הוצגו ונרשמו בפרוטוקול הדיון ולאחר שבית המשפט קמא הודיע שאינו כבול בפרטי ההסדר, הודיע בא כוח המערער כי מרשו מודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכן מודע להסדר ומסכים לו. לאחר הדברים לעיל, נרשם מפי המערער כך: "אני מודה בעובדות ובעבירות המיוחסות לי בכתב האישום. אני מודע להסדר ומסכים לו". בעקבות כך, הרשיע ביהמ"ש קמא את המערער בעבירות המיוחסות לו ולאחר שבאי כוח הצדדים עתרו לאימוץ ההסדר, נרשם מפי המערער, במסגרת "זכות המילה האחרונה", כי הוא: "מבקש לכבד את ההסדר". לאחר האמור לעיל, הוקרא גזר הדין ובית המשפט קמא ציין באופן מפורש כי: "הנאשם הסכים לכבד את ההסדר וזאת לאחר שהבין את תכנו, משמעותו והשלכותיו". יודגש, כי גם כיום לא נטען מפי המערער כי הפרוטוקול אינו משקף את מהלך הדיון, משמע – מדובר במי שנכח בדיון, לקח בו חלק פעיל, אישר שהוא מודה בעובדות כתב האישום, אישר כי הוא מודע להסדר הטיעון ואף עתר לאמצו.

אפנה בהקשר זה לדברים שהובאו בעיניין יחיאלוב, שם צוין באופן מפורש כי החובות הדיוניות המוטלות על בית המשפט הנן מגוונות ושונות וכן כי "כל אחת מהחובות הנ"ל – טעמיה ותכליותיה עמה ויש לבחון אותן על פי הקשרן המשפטי המתאים ונסיבותיו הפרטניות של המקרה בו מדובר. מיתחם התוצאות האפשריות של הפרת איזו מהחובות הנ"ל גם הוא נרחב, ונע בין בטלות מלאה (void ab initio) לבין "בטלות יחסית". מכאן שאין בהכרח השלכה להוראות הנ"ל (שהובאו בעיקר למען שלמות התמונה) – לענייננו, בו אדון מיד בסמוך.

...

אותם נימוקים ממש – וזהו למעשה הצד השני באותו מטבע - הביאו אותי למסקנה שאין להתיר למערער לחזור בו מהודייתו.

משכך ולאור מסקנתי אודות אי חובתו בדין של סניגור להעתיק את תיק החקירה, דין טענת המערער – להידחות.

סוף דבר, אני מורה על דחיית הערעור.

ב"כ המאשימה: הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יצרף כתב האישום מתוקן מת"פ 39604-01-15, הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן, יורשע ואנו נסתפק בעונשים של מאסר בפועל בן 7 חודשים, תוך הפעלת המאסר המותנה בן 4 חודשים מת/2 לריצוי בחופף, בנכוי ימי מעצרו.

אבשלום מאושר , שופט, סגן נשיאה ב"כ הנאשם: הקראתי לנאשם את כתב האישום המתוקן שצורף והסברתי לו את תוכנו.

הנאשם תיאר מצבים בהם חווה תחושות של חוסר אונים וקושי להיתמודד עם מורכבות הסיטואציה והשלכותיה.

בדיון מיום 1.3.17, לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ובעקבות הסכמתם, דחיתי את מועד שמיעת הטיעונים לעונש ליום 5.6.17.

החלטת הממונה על הפיקוח האלקטרוני בשב"ס ביום 3.4.17 הגישה היחידה לפיקוח אלקטרוני הודעה על החלטת הממונה על הפיקוח האלקטרוני בשב"ס להפסקת הפיקוח האלקטרוני בשל "אי שתוף פעולה עם נציג שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או נציג החברה המפעילה בכל עניין הנוגע לתכנית הפיקוח או לבירור בדבר עמידה בתנאי תכנית הפיקוח". בנימוקים, נכתב כי הנאשם שהה בפקוח אלקטרוני כחודש וחצי, ללא הפרות של תכניות הפיקוח, אך הגיע מיוזמתו לתחנת משטרת אשדוד וטען כי הערבים לא מוכנים להשאירו במקום הפיקוח והוא נילקח לבית המעצר "שקמה", שם נערך לו שימוע והוחלט כי אין מנוס אלא להעבירו למקום מעצר עד אשר יוחלט אחרת ע"י ביהמ"ש. הנאשם יליד 1998 ומעיון בגיליון הרישום הפלילי שלו (ת/1), עולה כי יש לחובתו רישום פלילי בעבירות אלימות, רכוש והפרת הוראה חוקית, בגינן נידון בפני בית המשפט לנוער.

...

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ובכלל זה- הודאת הנאשם, חסכון בזמן שיפוטי, חלקה של המתלוננת במהלך האירוע, סבורני כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים סביר בנסיבות העניין ולכן אכבדו.

לאור האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 7 חודשים.

הנני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 4 אשר הוטל על הנאשם בת"פ 10339-12-14 של בית משפט לנוער באשדוד, גזר דין מיום 27.7.15 לריצוי בחופף לגזר דין זה. סך הכל ירצה הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בכלל התיקים שבכותרת.

כפי שיפורט להלן, בית משפט השלום הורה על שיחרור המבקש ממעצר בערובה ובתנאים מגבילים, ואילו בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה על החלטה זו והורה על מעצרו של המבקש מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליכים קודמים ביום 9.7.2020 הוגש נגד המבקש כתב אישום, אשר במסגרתו הואשם בעבירות הטרדה מינית והתנכלות (סעיף 3(א)(5א) בצרוף סעיף 5(א) סיפא לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998); בעבירות פגיעה בפרטיות (סעיף 5 בנסיבות סעיף 2(4) ו-2(5) לחוק להגנת הפרטיות, התשמ"א-1981); בעבירות פירסום שירותי זנות (סעיף 205ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977); בעבירות ניסיון לפרסם שירותי זנות (סעיף 205ג בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין); ובעבירות מירמה והפרת אמונים (לפי סעיף 284 לחוק העונשין).

כמו כן, מהמתואר בכתב האישום עולה כי החל מחודש מרץ 2020 ועד למועד מעצרו ביום 15.6.2020, פירסם המבקש בערוץ טלגרם ייעודי שהקים מודעות בדבר מין בתשלום.

בנוסף לכל האמור, כתב האישום מייחס לנאשם העתקת פרטים של לפחות 43 כרטיסי חיוב של תושבי חיפה בין החודשים אוגוסט 2019 עד פברואר 2020, במהלך עבודתו בעריית חיפה.

כמו כן, מציין המבקש כי במעמד הקראת כתב האישום בכוונתו לכפור בעבירות המיוחסות לו, ולכן אינו נוטל עליהן אחריות.

המקרה דנן אינו נימנה עם מקרים חריגים אלה והוא אינו מעורר שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערר "בגילגול שלישי". שוכנעתי כי לא מתעוררת בעניינינו שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב ולא מתקיימות הנסיבות החריגות המתוארות, וזאת חרף טענת המבקש כי המקרה דנן מעורר שאלה משפטית עקרונית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה והוא אינו מעורר שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערר "בגלגול שלישי". שוכנעתי כי לא מתעוררת בענייננו שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב ולא מתקיימות הנסיבות החריגות המתוארות, וזאת חרף טענת המבקש כי המקרה דנן מעורר שאלה משפטית עקרונית.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי יש לדחות את הבקשה אף לגוף העניין.

סוף דבר: בקשת רשות הערר נדחית.

בית המשפט המחוזי, שדחה, כאמור, את הערר חיזק את דברי בית המשפט וקבע "כי מדובר במי שביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בתיק העקרי בעודו מרצה עבודות שירות בגין הרשעתו בעבירות דומות, כאשר תלוי ועומד מעל ראשו מאסר מותנה בר הפעלה. אם לא די בכך, הרי שבתסקיר שירות המבחן מיום 10/5/2022 התרשם שירות המבחן מרמת סיכון גבוהה להישנות עבירות דומות מצידו של העורר ואף להפרת תנאים. בנסיבות, חסד עשה עמו בית משפט קמא משהורה על מעצרו באיזוק אלקטרוני.

לא ברור מדוע הדבר לא נעשה בחודש שבין הדיון במעצר לבין ישיבת ההקראה הראשונה, אולם בודאי שאין מקום לטעון כי ההליכים מתארכים, כאשר ניתן היה לקיים את ישיבת ההקראה כבר בחודש מאי, וייתכן שאף לסיים את התיק כולו, אם לא אז, מספר חודשים לאחר מכן.

בהליך נוסף נקבע כי "בנסיבות המקרה דנן, יש במעשים המיוחסים למבקש בכתב האישום כדי ללמד על מסוכנותו הרבה, מסוכנות שמקורה בנהיגתו של המבקש, ואשר יש לה השלכה לעניין האפשרות לבטוח במבקש בנהיגתו. המבקש נהג, לכאורה, בזמן פסילה ביודעין, פסילה שניתנה לו בנוכחותו ובנוכחות סניגורו והפקיד רישיון, וכשהוא בלתי מורשה לנהיגה לסוג הרכב, וכשמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו; ונוכח מסוכנות העבירות המיוחסות למבקש וחומרתן, ועברו התעבורתי המכביד בוותק נהיגה קצר,- גם בהנתן חלוף הזמן מאז מועד החלטת השיחרור, אין בנמצא שינוי נסיבות המצדיק להורות על שיחרור של המבקש ממעצר בית, ללא פקוח, כמבוקש". בהליך שם, נדחתה הבקשה לעיון חוזר, שהוגשה 5 חודשים לאחר מתן ההחלטה (מ"ת (חדרה) 3902-05-21 מדינת ישראל נ' חסדיה, פורסם במאגרים המשפטיים).

במסגרת מאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, היתנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות.

...

מפאת החשיבות, אביא את מסקנתו של בית המשפט, לאחר שסקר את הנסיבות בתיק: "לסיכום, השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה למעצרו באיזוק אלקטרוני, תקפים כעת, וסבורה אני שלא חלף זמן ניכר, ולא הוכח שהמסוכנות שנשקפת ממנו פחתה או שחל שינוי נסיבות שיש בו להצדיק קבלת הבקשה.

מכל מקום, החודש שחלף מאז מתן החלטת בית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת בית משפט זה, אינו מהווה לטעמי עילה לעיון חוזר ולכן יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר.

בסופו של דבר, ניתוח המושג "זמן ניכר" שצויין בסעיף החוק, נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בבקשה, בהתאם לנסיבות כל בקשה לגופה.

בנסיבות אלו, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.