הפרת חוק עובדים זרים: העסקה לא חוקית והפרת חובת פיקוח

הרשעתי את הנאשם שהפר את חובת הפיקוח המוטלת עליו על פי דין (סעיפים 5, 2(א)(1), 2(א)(2), 1יג, 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים).

הרשעתי את הנאשמת בהפרת הוראות החיקוק הבאות: העסקה שלא כדין – סעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

...

לפיכך אני קובע כי מתחם הענישה ביחס לעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר כדין, הוא בין 10,000 ₪ ל-50% מהקנס המרבי (שהוא 116,800 ₪).

על כן אני מחליט להטיל את הנאשמת קנס בשיעור של 16,000 ₪ בגין העסקת העובד וקנס בשיעור של 6,000 ₪ בגין אי עריכת ביטוח רפואי.

בנוסף, נתתי דעתי לכך שמדובר בשילוב של עבירות -הן העסקת עובדים זרים, והן העסקה ללא קבלת רישיון כח אדם, ולא בעבירה יחידה.

בשקילת כל אלה, בשים לב לחשיבות שבערך המוגן ובמספר הרב של מקרי הפרת החוק, לא מצאתי נימוק לחריגה ממיתחם הענישה שנקבע לעיל.

על הנאשם מס' 2 מוטל קנס בסך 45,000 ₪ בגין הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיפים 5 + 2(א)(1) לחוק עובדים זרים ובגין הפרת חובת הפיקוח לפי סעיפים 21, 10(א)(1) ו20(ב) לחוק העסקת עובדי על ידי קבלני כח אדם.

...

אינני מקבלת, אפוא, את טענת המאשימה לפיה יש לראות בכל אחת מהעבירות שבהן הורשעו הנאשמים כמקרים נפרדים המצדיקים קביעת מתחם ענישה נפרד.

משכך, סבורני כי טענת הנאשם 2 כי מצבם הכלכלי שלו ושל החברה שבבעלותו הוא קשה – לא הוכחה.

עם זאת, בהתחשב בכל השיקולים המנויים לעיל, סבורני כי יש לקבוע כי הקנס שיוטל על הנאשמים יהיה ברף הנמוך יחסית של מתחם הענישה שנקבע.

משכך, אני גוזרת על הנאשמים עונשים כדלקמן: בתיק 38781-06-19 על הנאשמת מס' 1 מוטל קנס בסך 10,000 ₪ בגין עבירות סעיפים 2(א)(1) ו2(א)(2)+ 1 יג לחוק עובדים זרים על הנאשם מס' 2 מוטל קנס בסך 5,000 ₪ בגין הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיפים 5 + 2(א)(1) לחוק עובדים זרים.

המערער הורשע כי הפר את חובת הפיקוח המוטלת עליו כנושא משרה לפי סעיפים 21 לחוק העסקת עובדים (האישום הראשון), 26 לחוק הגנת השכר (האישום השני) ו – 5 לחוק עובדים זרים (האישום השלישי), וכן הורשע בעבירות על אותם סעיפי חוק בהם הורשעה המערערת בכל אחד מהאישומים.

הינה כי כן, בעבירה דומה שתכליתה דומה עמד בית הדין על ההבחנה בין האיסור על עיסוק שלא כדין שהפרתו היא עבירה אחת לבין האיסור על העסקה שלא כדין ("העבדה שלא כחוק", כלשונו בעיניין סרסור) אשר הפרתו היא העסקתו של כל עובד ועובד בנגוד לאיסור תוך ביצוע עבירות נפרדות.

במצב הראשון כוללת הענישה באופן מובן מאליו קנס בגין כל עובד שניפגע מהפרת החוק (ראו לדוגמה: סעיף 28(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 המטיל קנס "ביחס לכל עובד שלגביו נעברה העבירה"; סעיף 26(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 שמטיל קנס המוכפל לפי מספר העובדים שהועסקו בנגוד להוראות החוק).

...

לטעמנו אין לכך הצדקה, והדבר הוביל לקביעת קנס כולל למערערת שהוא גבוה ואף אינו מידתי".

התוצאה האופרטיבית דין הערעור להתקבל בחלקו, כך שהתיק יוחזר לבית הדין האזורי לגזירת העונש באישום הראשון ובאישום השלישי, לאחר שבגין כל אחד מאישומים אלה ייקבע מתחם ענישה הולם לכל אחד מהמערערים בהתחשב בנסיבות העבירה ובמצבם הכלכלי כמפורט בחוק העונשין ובפסיקה.

סוף דבר – הערעור מתקבל וההליך יוחזר לבית הדין האזורי לקביעת מתחם הענישה ההולם באישומים הראשון והשלישי, בשים לב לקביעותינו ולהערותינו לעיל, ולגזירת עונשם של המערערים באישומים אלה.

המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשמת 1 בגין: העסקת עובד זר (שפרטיו בסעיף 3(1) לכתב האישום) שלא כדין וללא היתר, עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) וכן 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: החוק); העסקת עובד זר (העובד שפרטיו בסעיף 3(2) לכתב האישום) מבלי שהסדירה עבורו ביטוח רפואי, עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק; העסקת עובד זר (העובד שפרטיו בסעיף 3(2) לכתב האישום) ללא הפקדת פקדון לעובד זר מסתנן, עבירה לפי סעיף 2(ב)(8) לחוק; עיסוק כקבלן כוח אדם של עובד שאינו תושב ישראל ללא היתר בנגוד לסעיף 10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק העסקת עובדים") ואספקת העובד שפרטיו בסעיף 3(1) אצל הנאשמת 2; במסגרת כתב האישום, האשימה המאשימה את הנאשמת 2 בעבירות הבאות: העסקה בפועל של עובד זר (העובד שפרטיו בסעיף 3(1) לכתב האישום) שלא כדין וללא היתר עבירה לפי סעיף 4 לחוק; העסקת עובד זר (העובד שפרטיו בסעיף 3(2) לכתב האישום) מבלי שהסדירה עבורו ביטוח רפואי, עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק; העסקת עובד זר (העובד שפרטיו בסעיף 3(2) לכתב האישום) ללא הפקדת פקדון לעובד זר מסתנן, עבירה לפי סעיף 2(ב)(8) לחוק; קבלת שירות מקבלן כוח אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל שאינו בעל היתר מיוחד – עבירה על סעיף 10ב' + 20 לחוק העסקת עובדים; כתב האישום הוגש גם כנגד הנאשם 3 בגין עבירה של אחריות נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק, וכן העסקה בנגוד לסעיפים 2(א)(1), 2, 2(ב)(3), (8) ו-4 לחוק והפרת חובת פקוח – עבירה על סעיף 21 + 10 לחוק העסקת עובדים.

הנאשמים נתפסו במועד ספציפי (6.3.19) בהעסקה של 2 עובדים זרים, תוך הפרת חוקי העבודה כמפורט לעיל – העסקה ללא היתר של אחד מהם, על ידי הנאשמת 1, למשך 3 ימים, והעסקה ללא ביטוח רפואי למשך תקופה מיצטברת הנופלת מחודשיים, ומבלי שהפקידו לפקדון עובדים זרים עבור העובד השני (למשך 3 חודשים).

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוגשו, לא מצאתי כי הנאשמים הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי נסיבות העניין מצדיקות ביטול הרשעה.

ממילא יוטעם כי לא שוכנעתי כי הפגיעה שתיגרם, ככל שתיגרם, שונה מהפגיעה הנגרמת לכל תאגיד אחר אשר הורשע בעבירות על חוקי העבודה.

] [5: שם.] נוכח כל האמור, בקשת הנאשמים לביטול הרשעה נדחית.

בהקשר זה יוער, כי בסעיף 17 לכתב האישום צוין כי הנאשם "הפר את חובתו לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת ביצוע העבירות על ידי הנאשמת כמפורט לעיל", ובסעיף 18 צוין כי "הנאשם 2 ביצע עבירה של אחריות נושא משרה בנגוד לסעיף 5 לחוק עובדים זרים בהתייחס לכל העבירות שביצעה הנאשמת 1". לפיכך, והגם שסעיף 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים לא נימנה על סעיפי האישום שפורטו בסעיף 19.5 לכתב האישום (העבירות שבגינן מואשם הנאשם), הרי שעבירה זו נכללה בכתב האישום ובהתאמה אף הורשע בגינה הנאשם, כאמור בסעיף 1 להכרעת הדין ("מצאתי לנכון... להרשיע את הנאשם לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים, ביחס לעבירות לפי סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2), 2(ב)(3) ו- 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים")[footnoteRef:2].

[2: זאת, על אף שסעיף 2(ב)(8) לחוק לא צוין בסעיפים הנוספים בכתב האישום – סעיפים 7, 44, 50 ו- 51 להכרעת הדין, והנאשם אף לא העלה כל טענה בקשר לכך] טיעוני הצדדים לעונש ביום 19.3.2024 נשמעו בפניי טיעונים לעונש, וזו תמציתם: תמצית טיעוני המאשימה: המאשימה מבקשת להתייחס לעבירות של העסקת עובד זר שלא כדין וללא היתר (להלן: עבירות ההעסקה) ועבירות העסקת עובדים זרים ללא עריכת ביטוח רפואי (להלן: עבירות הביטוח הרפואי) כאירועים נפרדים בעלי מיתחם ענישה משותף, ולעבירה של אי הפקדת הפקדון כארוע אחד הכולל מספר מעשים ובעל מיתחם ענישה נפרד (להלן: עבירת הפקדון).

[13: סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו- 2(א1) לחוק עובדים זרים; סעיפים 1 ו-2 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985; תקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי עובדים זרים), התשנ"ב-1992 (להלן: תקנות העבירות המנהליות)] הקנס המינימאלי בגין עבירה של העסקה ללא עריכת ביטוח רפואי עומד על 5,000 ₪ בהתאם לתקנות העבירות המנהליות, ואילו הקנס המירבי הקבוע בדין ביחס לעבירה זו הוא פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, כלומר 116,800 ₪[footnoteRef:14].

...

על הנאשם אני גוזרת את העונשים הבאים: קנס בסך של 13,000 ₪ בגין הפרת חובת אחריות של נושא משרה בעבירות ההעסקה והביטוח הרפואי כאמור לעיל; קנס בסך של 17,000 ₪ בגין הפרת חובת אחריות של נושא משרה בעבירות הפיקדון, כמפורט לעיל.

בנוסף לתשלום הקנסות אני מורה לנאשם ולנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות שבגינן הורשעו למשך 3 שנים, שאם תופר, יישאו הנאשמים בקנס המקסימלי הקבוע בחוק לצד עבירות אלה - 116,800 לנאשמת ועל סך 58,400 לנאשם.

בנוסף לתשלום הקנסות אני מורה לנאשם ולנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות שבגינן הורשעו למשך 3 שנים, שאם תופר, יישאו הנאשמים בקנס המקסימלי הקבוע בחוק לצד עבירות אלה.