העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-
המבקש עלה מצרפת בשנת 2012 בהיותו בן 19, כאשר במועדים הרלבאנטיים הוא היה הבעלים של עסק בנתניה בשם "פלאפל עיוני".
ביום 30.6.2019 נערכה ביקורת בעיסקו של המבקש אשר העלתה, כי הוא העסיק עובד זר מבלי שרכש עבורו ביטוח רפואי ומבלי שהפקיד עבורו כספי פקדון.
ביום 28.11.2021 שלחה המשיבה למבקש מיסמך שכותרתו: "הודעה על הפרת חוק עובדים זרים והתראה לפני נקיטה בהליכים משפטיים"[footnoteRef:3].
]
ביום 26.12.2022 הגיש המבקש את הבקשה נשוא החלטה זו. עיקר הטעמים עליהם ביסס את בקשתו הם: המבקש אשר עלה לארץ מצרפת בשנת 2012 רכש את העסק בשנת 2017 ללא כל ניסיון קודם בניהול העסק ולצורך כך שכר שירותי רואה חשבון; רמת הקריאה והכתיבה של המבקש בעברית נמוכה מאוד והבנת הנקרא שלו בעברית לוקה בחוסר מהותי; כל כספי הפקדון נשוא הקנסות שולמו על ידי המבקש לעובד מעל כשנתיים טרם הטלת הקנסות וככל והמשיבה הייתה מודעת לכך היא לא הייתה מטילה את הקנסות; חל שהוי לא סביר מסיום הליכי החקירה עד משלוח המכתב הראשון ועד ומועד הטלת הקנסות; לא ברור מדוע נדרשה למשיבה תקופה כה ארוכה ממועד ביצוע כל אחת מהעברות ועד מועד הטלת הקנסות שכולם הוטלו ביום אחד, זאת שעה שהיא עומדת בדווקנות על המועדים בהם על המבקש לפעול, מפנה לעניין איכרי ראש פינה[footnoteRef:9] ולעניין קבוץ אושה[footnoteRef:10]; היה על המשיבה לשלוח את מכתב ההתראה לב"כ המבקש שייצג אותו בהליכי החקירה; יתרה מכך- אם במעמד החקירה החוקר היה מורה למבקש לשלם את הפקדון התקלה הייתה נמנעת; אי מתן אפשרות להשפט למבקש שהוא בחור צעיר עולה חדש וחסר שליטה בקריאת השפה העברית והבנת הנקרא ששילם את כל חובו למעלה משנתיים טרם הטלת הקנסות העומדים כיום על סך של כ- 200,000 ₪ יוביל את המבקש ומשפחתו לסחרור ואבדן שליטה; הבקשות שהגיש המבקש למשיבה בעיניין ביטול הקנסות נדחו בטענה שחלף המועד להגשתן ובלי שהתובעת המוסמכת עיינה בהן וללא שנמקה החלטתה ויש בכך משום טעם נוסף לקבלת הבקשה, מפנה לעניין אושה; במכתב דרישת התשלום/ ההתראה לא ניתנה התראה לגבי הפקדת הפקדון לחודשים 9.18-6.19 ולכן הקנסות עבור תקופה זו אינם כדין; למבקש אין עבירות קודמות הוא עובד כיום כשכיר ואינו מעסיק עובדים מזה כ- 3 שנים; למבקש אין יכולת כלכלית לשלם את הקנסות שהוטלו עליו; בהטלת קנס נפרד בגין אי ביצוע הפקדה על כל חודש של העסקת העובד יש משום שימוש לרעה בסמכות עד כדי חוסר סבירות קצוני; המשיבה לא נוהגת להטיל קנסות על כל ארוע כשמדובר בעבירה נמשכת/חוזרת.
המבקש הגיש בקשתו לבית הדין ביום 26.12.2022, בחלוף המועד שנקבע לכך בחוק ולכן דין בקשתו להדחות; המבקש לא הציג כל נימוק או טעם מדוע לא פנה אל המשיבה מיד כשנודע לו על קיומם של הקנסות אלא השתהה כ- 5 חודשים ועד לתחילת הליכי הגבייה בעיניינו; המבקש לא הראה כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בו וכי היא הוגשה מיד עת שהוסרה המניעה כנדרש על פי הדין והפסיקה, ולכן לא הראה נימוקים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת הבקשה; העובדה כי המבקש ידע על הודעות הקנס מיום 4.4.2022 ואולם פנה לבית הדין רק בחודש 12.2022 אומרת דרשני ויש לדחות את בקשתו גם בשל השהוי בפנייתו; אין לקבל את טענות המבקש לגופם של הקנסות שכן בית הדין נעדר סמכות לידון בטענתו אלו; בהתאם להלכה בשלב הדיון בבקשה למתן ארכה להשפט אין להכנס לשאלות לגופו של עניין וכל שעל המבקש להראות הוא טעם מוצדק או סביר לשהוי בו נקט; כן נקבע כי אף בסכויי ההגנה ככל שקיימים אין די כדי להוות עילה להארכת מועד; מכל מקום, המבקש מודה בהעסקת העובד בנגוד להוראות חוק עובדים זרים ולכן טענתו כי אינו דובר עברית בצורה מיטבית ואינו מכיר את הוראות חוק הפקדון אינה פוטרת אותו; לפי חוק עובדים זרים יש לשלם פקדון לעובד זר (חלק מעסיק) מדי חודש בחודשו במועד הקבוע בחוק ובדרך שקבע המחוקק כאשר גם תשלום באיחור מהוה עבירה על החוק; אחת התכליות לתשלום הפקדון בדרך שקבע המחוקק ואופן משיכת הפקדון על ידי העובד הזר רק עם יציאתו מישראל מהוה תמריץ ליציאה מרצון של עובדים זרים/ מסתננים מישראל ומעסיקים המעבירים את כספי הפקדון ישירות לעובדים עוברים על החוק, מסכלים את תכליתו ופוגעים במדיניות הממשלה; תכליתו של חוק העבירות המנהליות היא מניעת התדיינויות מיותרות ולחסוך הכבדה בלתי סבירה על רשויות אכיפת החוק.
דיון והכרעה:
סעיף 8(א) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו – 1985 (להלן: החוק) שכותרתו "הטלת קנס מינהלי קצוב" קובע:
"היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מנהלי קצוב לפי סעיף 2(ב) או סעיף 2(ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המנהלי שנקבע לאותה עבירה.".
סעיף 8(ג) לחוק קובע כי הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס על רצונו להשפט על העבירה תוך 30 ימים לאחר שהומצאה לו הודעת הקנס:
"הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להשפט על העבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14.".
סעיף 8א(א) לחוק קובע כי כאשר הומצאה לנקנס הודעה לפי סעיף 8 הוא רשאי להגיש לתובע המוסמך בקשה לביטול הודעה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו.
"הומצאה לנקנס הודעה לפי סעיף 8 רשאי הוא להגיש לתובע, שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לענין סעיף זה (להלן - התובע המוסמך) בקשה לביטול ההודעה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו;..".
סעיף 8א(ה) לחוק קובע כי כאשר מטיל הקנס דוחה את בקשת הנקנס רשאי הנקנס להודיע כי ברצונו להשפט על העבירה תוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה:
"מי שהגיש בקשה לביטול הודעה, כאמור בסעיף זה, אינו רשאי להודיע על רצונו להשפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו; דחה התובע המוסמך את הבקשה לביטול הודעה, רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו להשפט על העבירה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה אף אם שילם את הקנס לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו הדוחה את הבקשה.".
סעיף 13(ב) לחוק מקנה לבית הדין סמכות לידון בבקשת הנקנס, גם במקרה בו הודעת הנקנס על רצונו להשפט הוגשה באיחור:
"בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להשפט ניתנה באיחור כל עוד היתקיימו התנאים האמורים בסעיף 8א(ו), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.
...
]
אשר על כן מכל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתקיים טעם סביר המצדיק להאריך למבקש את המועד להגשת בקשתו להישפט על הקנסות.
סוף דבר:
הבקשה מתקבלת באופן כזה שהמועד להגשת בקשת המבקש לביטול הקנסות המנהליים נשוא הבקשה מוארך עד למועד הגשתה בפועל- 26.12.2022.
בקשתו של המבקש לבטל את הקנסות המנהליים – נדחית.
