כן נתבעים תשלומים עבור החזרי הוצאות נסיעה; ובנוסף - תובעות 2-1 טוענות לזכאותן לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה ופצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: חוק ההודעה), וחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: חוק השכר).
מחומר הראיות עולה בבירור, כי ההתבטאויות המיניות המטרידות המיוחסות לנתבע, על אף שהיו בתקופה בה שררו יחסי מרות בינו לבין התובעות, נעשו מחוץ לשעות העבודה - במהלך שיחות שהוא ניהל עם התובעות בטלפון ובהתכתבות בפייסבוק.
מהעולה מהמקובץ, אנו מקבלים את טענתה של ספיר וקובעים, כי אמירותיו של הנתבע כלפיה, היו בעלות אופי מיני והיוו הטרדה מינית, מילולית, אסורה, כאמור בסעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה, בהיתחשב בהיותו המעסיק המיועד שלה.
סיכום
הנתבע, כמי שהעסיק את תובעות 1 ו-2, בעסק הבידור שלו לילדים, וקיבל אליו גם את נתבעת 3, אף שטרם החלה להופיע עמו - חטא בניהול שיחות אישיות עם שתיים מהן, 1 ו-3, בהן גלש להתייחסויות חוזרות ונישנות שהופנו אליהן, והתמקדו במיניותן, ובכך ביצע עוולה של הטרדה מינית, מילולית, בנגוד לסעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה, בהיותו המעסיק של התובעות הללו, ובעל מרות כלפיהן, אף ששיחות אלה התנהלו מעבר לשעות העבודה.
...
בהתחשב בסכומים ששולמו, לעומת הסכומים שנתבעו ברכיבים האמורים, אנו סבורים, כי אין לפסוק "פיצויי הלנה מלאים", כדרישת התובעות, על כל הסכומים, אלא, רק על השכר המוסכם, מראש - 100 ₪ לכל הופעה, היינו - 200 ₪ לכל אחת מהתובעות 1 ו-2.
על התשלומים עבור זמן החזרות, לתובעות 1 ו-2, אשר בשל טעות כנה סבר הנתבע שלא מגיעים, לפי המוסכם ביניהם, מראש, מצאנו לנכון להפחית את פיצויי ההלנה, מכח סעיף 18 לחוק הגנת השכר, ולהסתפק, כפיצוי על האיחור בתשלום, בסכום העודף, שהועבר לכל אחת מהן, ביום 31.5.15, מעבר לסכום הקרן שתבעה כל תובעת, סה"כ, כאמור לעיל;
גם התשלומים עבור החזר הוצאות הנסיעה, לשלוש התובעות, הם רכיב שאינו נושא "פיצויי הלנה", ואינם מצדיקים תשלום נוסף, מעבר לסכומים שהועברו לידיהן.
בשולי הדברים נציין, כי לא מצאנו תרומה להכרעה במחלוקת בטענות התובעות, בדבר העתקת "החלק המשפטי", בסיכומי הנתבע, מתוך אתר האינטרנט ויקיפדיה מבלי לציין מראה מקום, וחבל שהשקיעו אנרגיה בהתייחסות לעניין זה, אשר כולו נוגע למשקל הדברים, ממילא.