הפרת חוזה שירותי גרירה: גרירת רכב למקום לא מוסכם

הפרת חוזה/החמרת סיכון הוראות סעיפים 21-17 לחוק מסדירות את חובות וזכויות הצדדים לחוזה ביטוח מקרים בהם חל שינוי מהותי בעיניין המחמיר את הסיכון העומד בבסיס חוזה הביטוח, ואפילו במקום שהמבוטח לא נקט בכל האמצעים הנדרשים להקלת הסיכון, וזאת מתוך מגמה להכיר בקיומו של כסוי בטוחי ולו חלקי נוכח מאזן הכוחות השונה בין המבוטח לחברת הביטוח.

בסעיף 18(ג) נקבעה נוסחה לתשלום דמי ביטוח מופחתים במצב שמקרה הביטוח קרה לפני שחוזה הביטוח היתבטל, ולפיה ישולם השעור היחסי בין דמי הביטוח שהיו משתלמים במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים.

בפס"ד סלוצקי, בית המשפט בחן האם תנאי שנקבע בפוליסה, אשר הטיל על המבוטח חיוב שהיה בו כדי להקל או לצמצם את סיכוניו של המבטח, מהוה תנאי מוקדם שהפרתו גוררת העדר כסוי בטוחי מדעקרא, או שמא חל במקרה כזה סעיף 21 לחוק שעל פיו הפרה כזו עלולה ליגרור תגמולי ביטוח מופחתים.

בפס"ד קאלו בית המשפט הביע בית המשפט את עמדתו כי מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה אין מקום לאפשר למבוטחים להגביל את הכסוי הבטוחי על מנת לחסוך בפרמיה מחד ומאידך להתיר שימוש ברכב למי שאינו עומד בתנאי הפוליסה ולהמתין לקרות ארוע בטוחי ורק אז לידרוש לקבל פיצוי יחסי מכוח סעיף 18(ג).

בפסק הדין המפורט והמלומד בתא"מ (י-ם) 13842/08 שירות 2000 בטיחות בתעבורה בע"מ ואח' נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ ואח', פורסם בנבו (28.6.10), בית המשפט בית המשפט סקר את הוראות החוק העוסקות בהחמרת הסיכון ובחן סיטואציה זהה למקרה זה. בית המשפט הביע עמדה דומה לעמדת בית המשפט בפס"ד קאלו, המבוססת על הרעיון והתכלית העומדים בבסיס דיני הביטוח ובכללם ביטוח הרכוש, תוך מתן ביטוי להיבט הספציפי והכללי, אשר אין לי אלא לאמצה ובהתאמה אתייחס למקרה שלפניי.

...

תוצאה זו יפה גם למקרה שלפניי מהטעמים שיפורטו להלן.

משהגעתי למסקנה כי הנהיגה על ידי מי ששמו אינו נקוב בפוליסה מהווה הפרת חוזה הביטוח הפוטרת ממתן כיסוי ביטוח, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2 וכפועל יוצא מכך דוחה גם את ההודעה לצד שלישי.

בנוסף ישלמו הנתבעים לנתבעת 2 שכר טרחת עורך דין בגין ההודעה לצד ג' בסך 2,000 ₪.

ביום 30.08.2018 ביקשו הנתבעים 1 ו- 2 למחוק את ההודעה לצד ג' שהוגשה נגד חברת דלק מוטורס בע"מ מאחר והתברר להם, עם קבלת חוות דעת המומחה, שהחלק הרלוואנטי שהיה מותקן ברכב התובעת הוא חלק חליפי ולא מקורי ואין מקום להמשיך בניהול התביעה נגד צד ג'.

ימים לפני המועד החדש, הוגשה בקשה שניה ומוסכמת לדחיית הדיון מסיבות חריגות, והדיון נדחה ליום 21.01.2020.

על כן ולרוב, שירותי הגרירה פועלים במשך כל שעות היממה בפריסה גיאוגרפית רחבה, וניתן דרכם ליגרור רכב מכל מקום לכל מקום על פי בקשת מקבל השרות ובהתאם לנסיבות ולאפשרויות.

בבחינת מערכת הדינים החלה על נותני שירותי גרירה ו/או הובלה, נמצא חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות"), אשר חל על חוזים לעשיית מלאכה או למתן שירות כאשר אין יחסי עבודה בין המתקשרים, וכך נקבע בסעיף 1 "חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין". בעניינינו, יש לסווג את ההיתקשרות בין הצדדים כחוזה קבלנות.

המונח "נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש" שבסעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, קרוב לזה של סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 ויש לפרשו בהתאם.

...

סוף דבר: לאור האמור והמקובץ לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 25,726 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ב- 20.03.2018 ועד היום.

אשר לעניין ההוצאות, אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת אגרת בית משפט בסך 1,027 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪, ובסה"כ 5,527 ₪.

למען הנוחות, על אף שהצדדים מכנים את המסמך נשוא התובענה בשמות שונים בהתאם לטענותיהם ופרשנותם למהותו, אתייחס להלן למסמך זה ולשירות שמסופק לפיו בלשון "החוזה". עילות התביעה המפורטות בבקשה הן: ביטול חוזה והשבה בגין חוזה פסול; עשיית עושר ולא במשפט; עילות מכח חוק הגנת הצרכן, לרבות הטעה; ביטול והשבה בגין הטעה מכח דיני החוזים; חוסר תום לב במשא ומתן; רשלנות; הפרת חובה חקוקה; ותנאים מקפחים בחוזה אחיד.

בהתאם למודלים אקטואריים של חברות ביטוח שמוכרות שירות דומה, היתממשות המקרים המוגדרים מראש כמוסכם היא נמוכה ואינה וודאית, כמו גם גובה הנזק וההפסד למבוטח הכרוכים בה. לפיכך, משתלם למבוטח לבטל את הסיכון להוצאת סכומי כסף עבור ייצוג משפטי בתמורה לפרמיה, עבור השרות שמציעה המשיבה.

אופיו המשפטי של השרות נשוא החוזה משפיע על סיווגו, במובן זה שבניגוד לשירותי גרירת רכב למשל, אשר אין הגבלה בדין על ספקי השרות ומעסיקיהם, שירותים משפטיים יכולים להנתן רק על-ידי עורכי דין, ולא ניתן לספק אותם בעקיפין מפאת הסגת גבול המיקצוע (ראו לדוגמא: ע"א 4223-12 המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ נ' לישכת עורכי הדין בישראל (נבו, 25.06.14)).

לפיכך, בנגוד לשירותי גרירה למשל, נראה כי הדרך החוקית היחידה שבה יכול הצרכן, מקבל השרות, לשאת בתשלום שכר טירחה של עורכי דין להם יזקק במקרה הצורך (מעבר לריטיינר, שאינו ממלא אחר הצורך במקרה זה), הוא באמצעות תשלום קטן ומתמשך לצד שלישי שישלם לעו"ד לעת הצורך במקום הלקוח, היא באמצעות עסקת ביטוח.

התנאי האחרון, כנזכר בעיניין עמוסי, משלב את דרישות שני הסעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק: קיום יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. המשיבה טוענת כי אף אילו היו מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית, אין מקום להניח שעניינם של חברי הקבוצה היה מיוצג ומנוהל בדרך הולמת ובתום לב על-ידי המבקשים.

...

אני מקבלת את טענות המבקשים בעניין זה, הן לגבי הגדרת יסודות העילה, הן לגבי התקיימותם הלכאורית במידה מספיקה כדי להיעתר לבקשת האישור.

לא שוכנעתי כי יש בטענות אלה, אף אילו הן נכונות, כדי להצדיק את דחיית בקשת האישור, בהעדר ניגוד עניינים או פגם מהותי שנפל ביושרם או ביושרתם של המבקשים ושל באי כח המייצגים.

סוף דבר בקשת האישור והמבקשים עומדים בתנאים הקבועים בחוק תובענות יצוגיות, ולכן אני מקבלת את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

לאחר דיווחו של נהג הגרר לנתבעת 3 ולנתבעת 1 על המקרה, נציג מטעמה של נתבעת 3 הגיע למקום וסייע בהעלאת רכב התובעת לגרר הנוסף, יחד עם נהג רכב התובעת, אשר נגרר למגרש המשטרתי כאמור.

לטענת נתבעת 4, נתבעת 3 לא דיווחה לה על התאונה בזמן אמת ולא פנתה לצורך קבלת כסוי בטוחי לתאונה כאמור, ודי בכך כדי להוות הפרה של תנאי מתנאי הפוליסה.

עוד טענה הנתבעת 4, כי גם באישור קיום הביטוח ואף במסמכי המיכרז של משטרת ישראל, מדובר בשרותי איחסון רכבים ולא שירותי גרירה של הנתבעת 3 ולא זו בלבד, אלא שגם בפוליסות לא מאוזכר כי שרותי גרירה נכללים במסגרת העיסוק המבוטח.

דיון והכרעה: ביום 7.1.21 הוגש לבית המשפט הסכם פשרה והסדר דיוני לפיו, ישולם לתובעת פיצוי מוסכם בסך של - 182,202 ₪, ובית המשפט יתן דעתו בשאלה - האם לנתבעת 3 קיים כסוי בטוחי אצל הנתבעת 4 ובכך יכריע בית משפט, על מי מהנתבעות לשאת בתשלום הפצוי כולו, חלקו או מקצת.

מכל המפורט לעיל, אני מוצא את לשון החוזה שבין הצדדים ברורה, עד כי אין מקום לבחון את הנסיבות אשר אפפו את כריתת חוזה הביטוח - כדי להגיע לאומד דעת הצדדים.

לשון חוזה הביטוח מעידה על כך, כי למקרה דנן אין כסוי בטוחי ופעילותה של הנתבעת 3 כנותנת שירותי גרירה - אינה מכוסה בפוליסה, עליה היא מבקשת להסתמך.

...

סוף דבר משהגעתי לכלל מסקנה, כי המקרה דנן אינו חוסה תחת הפוליסה אשר הונפקה לנתבעת 3 על ידי הנתבעת 4 – אני פוסק כדלקמן: הנתבעת 3 תישא בפיצוי התובעת, בסך כולל של - 182,202 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 4 נדחית – ללא צו להוצאות, זאת נוכח הסכמת הצדדים כי הסכום הנ"ל אשר ישולם לתובעת הוא סכום כולל וסופי שאינו ניתן לערעור.

כן אני מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה לתובעת, ככל ששולמה.

חרף זאת, טענו, הם נתקלו שוב ושוב באטימות מצידם של המשכירים לתיקון בעיות וליקויים שנתגלו במושכר, כגון מקלחון שבור; שיפועים הפוכים במרפסת שגרמו להצפת הבית בכל פעם שירד גשם; נזילות סמויות שבאו לידי ביטוי בסיבוב בלתי פוסק של מד המים, כאשר התובע היתעקש כי אין כל נזילה או רטיבות, עד אשר לבסוף נתגלו נזילות מתחת לכיור המקלחת ובברז הגינה; בעיות במערכת החשמל שגם אותן הכחיש התובע, עד אשר חשמלאי שהזמינו השוכרים גילה כי אין הארקה בבית ותיקן את הבעיה; סתימות בשירותים; אסבסט קבור בגינה וכדומה.

בשים לב לכך שעלות המאתר הנה סבירה, ומכל מקום לא נטען מפי התובעים כי היא אינה סבירה, הרי שיש לקבוע, כי השוכרים היו זכאים לקזז עלות זו של 2,691 ₪ מדמי השכירות.

קנס בגין אי פינוי המושכר בחודש יולי: כאמור לעיל, משקבעתי כי עצם קזוז עלויות המאתר והחשמלאי מדמי השכירות נעשה כדין ולא היוה הפרה יסודית של הסכם השכירות, לא היה מקום לידרוש את פינויו לאלתר של המושכר ובהתאם לא ניתן לידרוש את הפצוי המוסכם בגין איחור בפנוי לגבי חודש יולי.

כך, למשל, כאשר התובע ניסה לתאם עמו מועד לביקור עם האינסטלטור כתב שחר (26.8.2019): "אתה רוצה להילחם איתי על ניאגרה מחורבנת שאתה לא עונה ושם עליי פס. שיהיה לך לבריאות אני משלם מלא כסף פה ואני רוצה לחיות. אתה ומוחמד לא תשחקו איתי [...] יחס גורר יחס עין תחת עין שן תחת שן אני לא מניאק אבל אני גם לא פראייר. אני השוכר הכי טוב שיש או הכי חרא שיש, לא רוצה להיות חרא".[footnoteRef:1] [1: כל הציטוטים במקור; סימני פיסוק הוספו על מנת להקל על הקריאה.

ואילו בשיחה מיום 2.7.2020 עם השכן שמשון התלונן האחרון על "רעש של דיסקוטק" שמגיע מהמושכר, על כך שהשוכרים ניכנסו לחצרו וקטפו פומלות מהעץ שלו, ועל כך ששחר החנה את רכבו באופן החוסם את חנייתו של השכן.

...

כן אין בידי לקבל את טענתו, לפיה מעשיהם ומחדליהם של השוכרים נעשו בכוונת זדון מתוך כוונה להטריד את התובעים ולפגוע בהם.

רף ההוכחה בעניין זה גבוה, זאת לאור הגוון הפלילי של המעשה הנטען (ע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט 414 [1965]; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253 [1984]), ואינני מוצאת כי התובעים עמדו בו. בשקילת כל האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני ועגמת הנפש בסך של 3,000 ₪.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים, יחד ולחוד, את הסך של 27,314 ₪, ובצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 4,426 ₪ - סכום כולל של 31,740 ₪.