בתגובתה לבקשת האישור, אשר הוגשה ביום 19.5.2016, דחתה דלתא את הטענות שהופנו נגדה, וטענה, בין היתר, כך: (1) המבקשים הם שהפרו את החובות המוטלות עליהם מכוח החוזה בין הצדדים, כשנמנעו מלהתייצב לטיסה ולעשות שימוש בכל מקטעי הכרטיס בסדר המקורי ובמועד המתוכנן; (2) כאשר נוסע לא מתייצב לטיסה במועד, מקטעי ההמשך שהזמין אומנם מבוטלים, אולם הוא זכאי לקבל זכוי מלא בגין המקטעים שלא נוצלו על ידו, לרבות בגין המקטע אליו לא התייצב (במקרה שהכרטיס היה refundable הנוסע זכאי לקבלת החזר כספי מלא); (3) תנאי אי ההתייצבות הוא תנאי אנהרנטי למודל העיסקי של דלתא, במסגרתו מיושמת שיטת תימחור הנשענת על אפליית מחירים ((Revenue Management.
במקרה כזה, נוסע שנימצא בבריסל עלול לנקוט "פראקטיקה עוקפת" על ידי רכישת כרטיס הטיסה שבין תל אביב לניו יורק (עם עצירת הביניים בבריסל), אי-התייצבות למקטע הראשון, ועליה על הטיסה מבריסל לניו יורק.
...
הסדר ההסתלקות אינו יוצר מעשה בית דין, ולפיכך אין בו כדי למנוע העמדת התנאי למבחן עתידי, ככל שימצא מי שיבקש לעשות כן.
לאור זאת סבור אני כי סיום ההליך בהסתלקות מוסכמת, באופן אשר מותיר את התנאי על כנו, אך יחד עם זאת משפר משמעותית את דרכי היידוע של הנוסעים לגביו (מכאן ואילך) – הוא פתרון ראוי של הסוגיה, המשקף בצורה הולמת את הסיכונים והסיכויים בתיק; וכי ההסדרה העתידית עליה סוכם עולה בקנה אחד עם אינטרס הקבוצה והציבור (קהל רוכשי הכרטיסים הפוטנציאליים).
ודוק, בשני המצבים ראוי לפסוק גמול ושכר טרחה, ואולם לפי קריטריונים שונים: במקרה הראשון (הסדר הסתלקות המביא תועלת לחברי הקבוצה) ראוי לפסוק גמול ושכר טרחה בגין הסדר הסתלקות בהתאם לקריטריונים המקובלים ביחס להסדר פשרה; לעומת זאת, במקרה השני (הסדר ההסתלקות הביא תועלת לציבור) "הקריטריון צריך להיות סכום גלובלי העומד ביחס סביר לתועלת שצמחה לציבור מהתחייבויות שנטלה על עצמה המשיבה במסגרת הסדר ההסתלקות". המקרה דנן נופל בצורה חדה לקבוצה השנייה (הסדר הסתלקות המביא תועלת לציבור, ולאו דווקא לחברי הקבוצה, דהיינו לקוחות דלתא שנפגעו מהתנאי), ואולם בשים לב להיקף פעילותה של דלתא, ולמנגנוני היידוע השונים שנקבעו בהסדר ההסתלקות, אינני סבור שהגמול ושכר הטרחה שסוכמו חורגים ממבחן זה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מאשר את בקשת ההסתלקות.
הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נמחקת, ותביעתם האישית של המבקשים נדחית.