הפרת חוזה עסקה נוגדת סעד אכיפה

כאשר עסקינן בעוולת גרם הפרת חוזה, בהקשר של עיסקאות נוגדות, נידרשת ידיעה של הגורם המתערב בדבר קיומה של העסקה הקודמת בזמן.

בית המשפט אף היתייחס ל"דוקטרינת הבחירה" בין סעדים וציין כי אף שהדוקטרינה לא אומצה במלואה בישראל, ביטויים אחדים לה ניתן למצוא בפסקי דין שונים שדנו בהתנגשות בין סעד הביטול לסעד האכיפה (פסקה 20): " כמו כן נפסק כי מקום בו זכה התובע להשבה, אף שתבע את אכיפת החוזה כסעד עקרי, רואים אותו כמי שהשלים עם הפסק אם דרש את כספי ההשבה מיד לאחר פסק הדין, ואין הוא יכול להמשיך ולעמוד על דרישתו לאכוף את החוזה ואף לא במסגרת ערעור בזכות (ע"א 533/81 עגמון חברה ליצור גומי ופלסטיקה בע"מ נ' עמית, פ"ד לו(3)553,557 (1982))". מסקנתי היא, איפוא, כי משהסכימה המבקשת בהליך הבוררות לביטול עסקת הקומבינאציה ולמכירת המקרקעין לצד שלישי, תוך קבלת השבה של ההלוואה, החזר הוצאות שהוציאה וקבלת תמורה עבור שירותים שנתנה, אין באפשרותה לתבוע סעדים אלה, בהקף גדול יותר, או פצויי קיום שהם פיצויים המכוונים להגן על אינטרס קיום החוזה, בגין עוולה של גרם הפרת החוזה.

...

לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, לרבות עמדת הכנ"ר, הגעתי למסקנה כי אין להיענות לבקשה ואין להתיר למבקשת להגיש את התביעה כנגד המשיבים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם לכל אחד מן המשיבים 1 ו-2 הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 20,000 ₪ (ביחד לשני המשיבים סך של 40,000 ₪).

נוסף על כך, במקרה זה עסקינן בסעדים חלופיים – הצהרה ואכיפה, מחד-גיסא, למול אפשרות עתידית לתביעת פיצויים משום הפרת הסכם או חוסר תום לב במו"מ, מאידך-גיסא.

נקבע כי אין הדבר שולל את יכולתו להגיש תביעת פיצויים נגד בעל הדין אשר ביצע את העיסקאות הנוגדות בנכס, כאשר ייתכן כי בנסיבות המתוארות כלל לא נידרש היתר לפיצול סעדים.

...

סוף דבר בהינתן עמדות הצדדים, אני סבור כי אין מקום למצות את ההתדיינות הכפולה האפשרית בגדרי ההליך שמלפניי כפי מתכונתו והתקדמותו.

אלו מטים את הכף לעבר אינרום ולאור המקובץ, הבקשה לפיצול סעדים מתקבלת.

פועל יוצא של החלטה זו הוא מסקנה כי לאור מכלול ייחודי של נסיבות - הנלמד מהעובדות ומהסכמת הצדדים - התובענה הוגשה במתכונת ראויה.

לאחר שהמשיבה שלחה למבקשת הודעה על ביטול החוזה עקב הפרות נטענות בידי המבקשת, המבקשת הגישה תביעה לאכיפת החוזה ולסעד הצהרתי, ועימה הגישה בקשה זו לצוו מניעה זמני האוסר עליה להיתקשר עם צד שלישי בעיסקה הנוגדת את הסכם השכירות, והאוסר עליה לבצע פעולות הנוגדות את הוראות הסכם השכירות.

...

ראינו לעיל כי המשיבה טענה תחילה, עת לשיטתה המבנה כבר נבנה מחדש, להפרת חוזה; בהמשך טענה טענה סותרת לפיה החוזה פקע עוד קודם להודעת הביטול נוכח כיליון הנכס; ובסופו של דבר התגלה המניע האמיתי, לכאורה, של המשיבה.

סיכום הבקשה מתקבלת.

על כן תחת צו המניעה הזמני הארעי שניתן בתיק זה (אשר מבוטל בזאת), ניתן בזה צו מניעה זמני אוסר על המשיבה להתקשר עם צד ג' בעסקה הנוגדת את הסכם השכירות בין הצדדים (שתחילתו בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15.7.2020 והמשכו בהסכמת הצדדים על תחולת יחסי השכירות על המבנה המצוי במקרקעין מושא הסכם זה הגם שהמבנה שוּנה או אף הוחלף (להלן: ההסכם); וכן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לבצע פעולות הנוגדות את הוראות ההסכם; כל זאת עד למתן פסק הדין בתיק זה. המשיבה תשלם למבקשת שכר טרחת עורך דין בסך של 13,000 ₪.

במסגרת ההליך לפני, נדונות תביעות וטענות הדדיות של הצדדים באשר להסכם זה- כאשר מצידו האחד של המתרס טוענת התובעת-ADN כי ההסכם הופר על ידי קנפלר ומשכך, הנה זכאית לשיפוי בגין נזקיה הנובעים מהפרתו ואילו בתביעה שכנגד טוענים קנפלר וגיא יזום 121 כי ההסכם הופר על ידי ADN וזאת, בין היתר בהנתן שזו מכרה אחזקותיה בחברה הצרפתית או בחברות הנכסים, בעיסקה שהיא – כך נטען – עסקה הנוגדת לעסקה נשוא התביעות ההדדיות.

בכל הנוגע לסעד האכיפה, הרי שהמשיבים טוענים כי ממילא המבקשים אינם זכאים לסעד זה בהנתן שהפרו את ההסכם ואולם, כך או כך, כבר במסגרת הליכי הביניים ניסו המבקשים לעצור את ההיתקשרות בעיסקה השנייה והעלו חרס בידם.

...

עוד טוענים המבקשים כי בשים לב לשלב הדיוני בו מצוי הדיון, אשר טרם הושלמו במסגרת ההליכים המקדמיים וטרם הוגשו תצהירים, הרי שיש מקום להיעתר לבקשה.

לסיום טוענים המשיבים 1 ו – 2 כי דין הבקשה להידחות משלא צורף אליה נוסח כתב התביעה המתוקן.

כך וראשית, אציין כי גם ככל שידעו המבקשים את זהות החברה הקפריסאית כבר בחודש אוגוסט, הרי שבהינתן המסמכים הנוספים אשר התגלו להם רק לאחרונה ובעקבות החלטתי מיום 21/3/18 במסגרתה הוריתי על גילוי ההסכם עם החברה הקפריסאית והחלטתי מיום 9/5/18 במסגרתה הוריתי על גילוי מסמכים נוספים – אינני סבורה כי מתקיים שיהוי בהגשת הבקשה.

התובעת, אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ ("התובעת") הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי וצו אכיפה ביחס להסכם מכר מקרקעין לרכישת אולם מסחרי-תעשייתי בראשון לציון, הידוע כגוש 6097 חלקה 226 ("האולם") נגד מעוז גלובל בע"מ ("הנתבעת 1"), עמוס טבקה ("הנתבע 2") ויאצא החזקות בע"מ ("הנתבעת 3").

בכתב התביעה טענה התובעת כי ניהלה מו"מ לרכישת האולם עם הנתבעת 1, אך לאחר השלמת המו"מ וקביעת מועד לחתימה, חתמה הנתבעת 1 על עסקה נוגדת למכירת האולם לנתבעת 3.

לפיכך ביקשה התובעת בכתב התביעה צו הצהרתי לפיו יש לבכר את עסקת המכר הקודמת בזמן בינה לבין הנתבעת 1 וכן הצהרה על בטלות הסכם המכר בין הנתבעת 1 לנתבעת 3; אכיפה של הסכם המכר בין התובעת לבין הנתבעת 1; ופצוי מוסכם בסך 72,540 ₪ בשל הפרת ההסכם.

...

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי הסמכות העניינית נקנית ונקבעת בעת הגשת התביעה, ואין כל רלבנטיות לשינויים עובדתיים שהתרחשו לאחר הגשתה, או לכאלה שצפויים או עשויים להתרחש בעתיד.

ככלל, כאשר באותה תביעה מתבקשים מספר סעדים שונים הנתונים לסמכות העניינית של ערכאות שונות, אין מנוס מלפצל את התביעה בין הערכאות המוסמכות.

לנוכח כל האמור לעיל, ומשהתביעה כולה על כל סעדיה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום – אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט על העברת התיק לבית משפט השלום בראשל"צ, בשים לב למקום הימצאם של המקרקעין ומענם של מרבית הנתבעים.