לגבי הפרויקט האחרון נחתמו שני חוזים, הראשון לבצוע עבודות שלד והשני לבצוע עבודות "גמר".
לטענת התובעת, במהלך ביצוע העבודות בפרויקט מוריה נתגלעה מחלוקת באשר לתשלום התמורה המגיעה לה. לטענתה, היא ביצעה עבודות חפוי אבן בהקף שחרג מהמוסכם בחוזה, אולם הנתבעת מיאנה לשלם לה את תמורתן והתנתה את תשלום התמורה החוזית בחתימה על כתב ויתור על טענות.
המורכבות נובעת מהצורך בקבלת החלטות עובדתיות במספר צמתים הנוגעים ליחסי הצדדים: מי הפר את ההסכם – וכנגזרת מכך, מי הצד הנפגע, האם הוא זכאי לפצוי ומה גובה הפצוי; מה פרשנות החוזים והאם על פיהם לתובעת מגיעה תמורה בגין חריגה מהכמויות; מה התמורה המגיעה בגין ביצוע העבודות; ומה היתרה המגיעה, באם מגיעה – ושאלות רבות נוספות.
...
מקובלת עליי טענת התובעת כי לא ניתן ללמוד הרבה מתדפיס רשם החברות לגבי מצבה הפיננסי, ולא ניתן לזקוף לחובתה – בהקשר הבקשה הנוכחית – את ההליכים המשפטיים הנוספים שהנתבעת מנתה בתגובתה לתשובה.
לאור נתונים אלו, ובאיזון הראוי בין מכלול השיקולים – סבורני כי יש להעמיד את הערובה על סך 35,000 ₪.
אשר על כן, אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה ע"ס של 35,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת הוצאות התובעת בהליך זה. הערובה תופקד תוך 30 ימים מהיום.