הפרת חוזה עבודה: אי תשלום משכורת בזמן עילה להתפטרות

אשר לתנאי הראשון נפסק לא אחת, כי אי תשלום זכויות לעובד מכוח חוק, הסכם קבוצי או צו הרחבה מהוה עילה להתפטרות מזכה, ועובד אינו חייב להשלים עם היתנהלות מסוג זה מצד מעסיקו[footnoteRef:2].

אי תשלום שכר העבודה של התובע בגין מחצית חודש 3/2020 (עד הוצאתו לחל"ת), שקדם לו פגור חוזר ונשנה בהעברת הנכויים משכרו לקרן הפנסיה בחודשים 12/2019, ינואר 2020 ופברואר 2020, אינם בבחינת "איחור/פגור חד פעמי" אלא הפרה חוזרת ונשנית של חוזה העבודה על ידי המעסיקה השלישית, ופגיעה מהותית בזכויות המגן הבסיסיות של התובע העומד בדרישת סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים.

אשר לתנאי השני, בדבר קיומו של קשר סיבתי בין ההרעה המוחשית/הנסיבות המזכות לבין ההתפטרות, השתכנענו מעדויות הצדדים ומהתכתובות ביניהם בזמן אמת, כי התובע אכן התפטר בשל אי תשלום שכרו ואי ביצוע ההפקדות לקרן הפנסיה, וזו היתה הסיבה המרכזית לאי חזרתו לעבודה בסטודיו לאחר החל"ת והתפטרותו.

...

לאור כל האמור, ובשים לב לגובה השכר המולן ומשך ההלנה (חודשיים); למצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 3 עקב משבר הקורונה וההלכה הפסוקה שלפיה יש לבצע איזון עדין הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים מפני אי תשלום שכר; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד והפגיעה הנגרמת לכבודו כתוצאה מאי קבלת שכר במועד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים - לרבות לעובדים אחרים של המעסיק- עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותו[footnoteRef:28] – לאור כל אלה – יש לפסוק לתובע פיצויי הלנת שכר בצירוף פיצויים לדוגמא בהתאם לסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר בסך כולל של 2,000 ₪.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפנינו לא השתכנענו מעדותו של אמיר כי הסכם ההעסקה אכן נמסר לתובע כנטען (עמ' 58 ש' 20- עמ' 59 ש' 17), ואנו מעדיפים את גרסת התובע כי מעולם לא קיבל מסמך מהנתבעת 3 המסדיר את תנאי העסקתו (מה גם שהסכם ההעסקה שצורף בנפסח 5 לתצהירו של אמיר אינו עומד בדרישות חוק הודעה לעובד).

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-3 מתקבלת והתביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

מונחת לפנינו תביעה לתשלום רכיבי שכר שונים, פצויי פיטורים, השלמת הפקדות פנסיוניות ופיצויים בגין הפרת חובת תום לב – הנובעים מתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת וסיומה.

הפרישי שכר מינימום: הנתבעים מסכימים כי יש להשלים את שכר הבסיס לשכר המינימום והציגו חישוב לפיו מגיעים לתובע הפרשים בסך של 9,010 ₪ בגין כך. התובע הישתכר בתקופת עבודתו 5,034.68 ₪ כשכר בסיס עד לדצמבר 2016 כולל.

גם אם יוכר התובע כזכאי לפיצויים אין הפרש לתשלום: בקופה צבורים 109,255 ₪, אם נקבע כי התובע התפטר כדין מפוטר וזכאי לפצויי פיטורים, זכאותו מגיעה לכ-96,000 ₪ (5,472.77 (השכר הנכון בתוספת ותק) X 17.65), פחות מהסכום הצבור בקופה.

" (עמ' 8, ש' 23-22) כך גם לא בכל מקרה שמחסירים מזכויות קוגנטיות, הדבר מהוה עילה להתפטרות בדין מפוטר ללא התראה כטענות ב"כ התובע בסיכומיו.

בשים לב לאמור זכאי התובע לפצוי בסך 10,000 ₪ בגין רכיב תביעה זה. הרמת מסך ומעסיקים במשותף התובע טוען כי יש להרים מסך ההיתאגדות שכן הנתבעים התנהלו בחוסר תום לב והפרו את חוקי העבודה כולל חוזה העבודה וחוק החוזים ולחלופין טוען להעסקה במשותף על ידי הנתבעים ולכן חב כלפיו הנתבע בכובע המעסיק.

את הרמת המסך מבסס על ההפרות הבאות: אי שמירת חוק הגנת השכר ואי תשלום שכר מינימום, אי תשלום פנסיה לפי צו הרחבה ולפי צו כללי, ניכוי חלק העובד מבלי להעביר לקרן, אי קיום צו הרחבה בקשר לעידכון שכר ותוספת הותק.

...

עם זאת, משלא שילמה הנתבעת לתובע את הסכומים המוסכמים עליה עד ליום זה (גם אם לאחר קיזוז החוב לו היא טוענת) החלטנו לחייב אותה בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪ תוך התחשבות ביחס בין הסכום שנפסק לבין סכום התביעה.

התביעה נגד הנתבע נדחית.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך 7,000 ₪.

בסיכומי התובע טען כי "בהתאם לסעיף 17(ב) להסכם הקבוצי החקלאות התובע זכאי לתשלום של 175% בגין עבודה בשבת.". זאת, מבלי שהדבר הוזכר במסגרת כתב התביעה או לווה בתחשיב לגבי מספר שעות השבת, השכר ששולם בגינן והסכום החסר.

לטענת הנתבע, הנסיבות שהובילו לסיום העסקתו של התובע – פעילות הימורים פלילית ואי התייצבותו לעבודה – מהוות הפרת הסכם ומאיינות את זכותו של התובע לפצויי פיטורים.

סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת השכר קובע: בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בנגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת.

הנתבע לא הצביע על קיומה של איזו מהעילות המצדיקות אי תשלום שכר במועד והמאפשרת לפיכך הפחתה של פצויי ההלנה.

לעניין הודעה מוקדמת – משקבענו שהתובע פוטר ולא התפטר, הרי שאינו חב בתשלום הודעה מוקדמת לנתבע.

...

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים כדלקמן: פיצויי פיטורים - 19,992 ₪ פנסיה – 14,400 ₪ משכורת אוקטובר 2019 – 6,000 ₪ תוספת ותק – 840 ₪ דמי כלכלה – 4,000 ₪ מענק שנתי – 9,000 ₪ פדיון חופשה – 9,000 ₪ דמי הבראה – 8,731 ₪ פיצויי הלנה – 5,000 ₪ הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום ממועד פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

טענות הנתבע לקיזוז הודעה מוקדמת וסכומים ששולמו ביתר – נדחות.

משהתקבלה תביעת התובע ברובה הגדול, הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט בסך של 6,000 ₪.

בחודש זה ניפגשנו והודעתי לו שמבחינתי אני לא מוכן שזה יימשך ככה, מבחינתי אני מוכן לשלם לו עבור משרה חלקית 5,000 ₪ בחודש ושהעבודה חייבת להתבצע אך ורק במשרדי החברה ולא מהבית ובנסיבות שיסכים לזה לא אבוא אליו בטענות על מה שקרה במהלך השנה – ההיעדרויות, אי הזמינות וזה שהוא עובד בעבודה נוספת ללא אישור וכל חובות ההסכם שלו.

היתנהלות החברה כלפי התובע בכל הנוגע לאי תשלום שכרו והניסיון להפחיתו באופן חד צדדי אינה אלא היתנהלות לא ראויה אשר עולה כדי הפרה קיצונית של חובת תום הלב המוטלת על החברה כמעסיקה, וזאת מעבר למשמעויות השונות הכרוכות בהפרת הוראות החקיקה הקוגנטית הנ"ל. סיכומו של דבר – אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה החברה לא שילמה לו כל תשלום בגין החודשים אוגוסט-נובמבר 2017, חרף עבודתו אצלה במתכונת שנהגה בין הצדדים עד לאותה עת, דוחים את טענת החברה לפיה התובע לא העמיד עצמו לרשות החברה כבעבר, או לא עשה כן באופן מלא במועדים אלו וקובעים כי החברה חייבת בתשלום משכורתו המלאה ביחס למועדים האמורים.

אין בידנו לקבל טענה זו, מקום בו אין מחלוקת כי התובע עדיין נימנה על מצבת העובדים עד להתפטרותו ביום 28.12.17 ומקום בו תלוש נובמבר 2017 הופק על סכום שונה ונמוך מסכום משכורתו הרגילה של התובע כפי שבאה לידי ביטוי בתלושי שכר קודמים, באופן המעיד על טביעת אצבעה של החברה ומעורבות מסוימת מצדה בכל הנוגע להפקת התלושים.

עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה, מצב כלכלי קשה של מעסיק אינו בבחינת "נסיבה שלמעסיק אין שליטה עליה" ולכן אינה עילה להפחתת פצויי הלנה (דב"ע לב/3-9 האופרה הישראלית – ורסנו; ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – מימון (29.11.00) (להלן – עניין מכון בית יעקב)).

...

לאור האמור, טענתו המאוחרת של התובע בעניין זכאותו לתשלום פדיון חופשה – נדחית.

מכל אחד הטעמים המפורטים, קל וחומר בהצטברם – אנו דוחים את טענת הקיזוז.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

התובע טען בנוסף שהוא זכאי לפצוי בגין אי תשלום רכיבי שכר מסוימים והכללתם בפיצויי הפיטורים.

ביום 17.3.18 שלח התובע, ביחד עם 5 עובדים נוספים, מכתב בקשה לנתבעת לשוב ולשלם לעובדים תוספת ותק - "היות והיה הסכם עם הנהלת ח"ק שהעובדים מקבלים ותק כל שנה ועשרות שנים קיבלנו, לפני כ-8 שנים הופר ההסכם חד צדדית. הורדת הותק נחשב כהרעת תנאי העבודה ולכן בקשתנו שהנהלת ח"ק תידון שנית בדבר". הנתבעת השיבה למכתב זה במכתב שמוען ישירות לתובע.

תשלום תוספת הותק המשיך בטעות גם לאחר לשנת 1999 - "מנהל החשבונות (אנו מקווים כי בטעות) המשיך לשלם מספר שנים תוספת ותק לשכר, על אף שבמגזר הפרטי אין תוספת ותק. ואכן כשהתבררה הטעות בוטל תשלום הותק, ההנהלה דורשת בחזרה את תשלומי הותק ששולמו בטעות...". וביחס לטענה על הרעת תנאים, נכתב לתובע - "...אין זה המקרה. לשיטתך שיש הרעת תנאים אזי זו עילה להתפטרות מהעבודה, אין להנהלה היתנגדות להתפטרותך, ההנהלה תשלם לקרן הפיצויים את כל פצויי הפיטורים המגיעים לפי החוק (אם יחסר)" (נספח ט' לתביעה).

יחד עם זאת, הוחלט לתת לתובע תקופת הודעה מוקדמת נוספת - "לפנים משורת הדין ולבקשתך, אנו נכונים להעניק לך תקופת הודעה מוקדמת ארוכה במיוחד בת למעלה מחודשיים, באופן שהעסקתך בחברה תסתיים סופית ביום ג' חשוון, תשע"ט, 1.11.19. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת הנך נידרש להמשיך לעבוד בחברה באופן מקצועי והולם. מלוא זכויותיך החוקיות ובהתאם להסכם ההעסקה ישולמו לך כדין". עדי הצדדים מטעם התובע העידו התובע עצמו; עמיתו לעבודה, מר יצחק ארנפלד (מר ארנפלד); וחתנו של התובע, מר מנדי גפנר.

...

לפיכך, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד נדחית.