כמו כן לתצהיר גילוי המסמכים מטעמו שהוגש לתיק בית הדין ולתיק המוצגים מטעמו, צירף התובע הן את העתק החוזה לאספקת שירותי אבטחה שבין הנתבעת למועצה, בו צוין כי ההיתקשרות היא למשך שנה עם אפשרות של המזמין להפסיק את החוזה בהודעה מוקדמת של 5 ימים, והן את העתק מכתב המועצה אל הנתבעת מיום 29/7/10 בו מודיעה המועצה לנתבעת על הפסקת הקשר בין הצדדים, החל מיום 10/8/10.
ואמנם, במסגרת חקירתו הנגדית של המצהיר מר פלאח מטעם הנתבעת, התברר לראשונה, כי לטענתו, כבר ביום 29/7/10 הוא הודיע לתובע על הפסקת עבודתו, אשר לשיטתו תיכנס לתוקפה ביום 31/7/10 (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 23-24), ואף התברר לראשונה כי חרף האמור בתצהירו לפיו "החברה המשיכה בהתקשרותה עד 10.8.2010", גם הנתבעת הפסיקה את הקשר עם המועצה ביום 31/7/10, אלא שלטענתו, הואיל והמועצה הפרה את החוזה עם הנתבעת אשר אמור היה להמשך למשך שנה, הוא הודיע לראש המועצה שהוא מפסיק את החוזה לאלתר והתקופה עד 10/8/10 תהיה הפצוי שלו מהמועצה בגין הפרת החוזה (ראה: בעמ' 14 לפרוטוקול ש': 3-6).
לביסוס גירסתו לפיה עבד בהקף של 12 שעות ליום, הפנה התובע להסכם ההיתקשרות שבין הנתבעת למועצה, שם נקבע בסעיף 2.1, תחת הכותרת "תאור העבודה" כי:
"הקבלן יספק למזמין שמירה אישית עבור ראש רשות מועצת ג'אסר אלזרקה על פי דרישות המיכרז, שזה שמירת בית 24 שעות ושמירה אישית 12 שעות סה"כ 1020 שעות בחודש ליחיד באמצעות חמישה שומרים המועצה (כך במקור – א.ר.ק.)"
מנגד, לטענת הנתבעת בתצהיר העד מטעמה, התובע עבד על בסיס שכר חודשי של 5,000 ₪ שהם 25 ימי עבודה בממוצע בשכר של 200 ₪ ליום, וזהו עיקר ההסכם עם התובע והוא תואם את הסכם ההיתקשרות עם המועצה, שם דובר על 1,020 שעות לחודש ל-5 שומרים, דהיינו 204 שעות לשומר בממוצע.
מכל מקום, בסופו של יום, לא היה חולק בין הצדדים שהתובע אכן הועסק בהקף של 6 ימים לשבוע, כאשר יום הששי הוא יום השבתון של ראש המועצה, בו לא עבד ועל כן לא נידרש לשמירה אישית מחוץ לביתו.
לטענת המצהיר פלאח מטעם הנתבעת (ראה: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 15-17) הגמול של 150% שולם לתובע בגין עבודתו בימי שבת, למרות שזה לא יום המנוחה שלו, כאשר לשיטתו, לראשונה בעדותו בפנינו, התובע לא עבד בכל שבת ואף לא עבד משמרת מלאה ביום שבת, ועל כן מדי חודש הופיע הציון של 15 שעות נוספות לחודש, אשר אמורות למצות את שעות עבודתו של התובע בימי שבת בכל חודש.
ודוק, כמבואר לעיל, באחריות הנתבעת לחשב ולגלם את שווי תשלומי החובה החלים על הסכום נטו כאמור בסעיף קטן ג' לעיל, ולהעבירם לרשויות המתאימות.
...
סוף דבר –
אשר על כן, ולאור כל המבואר לעיל, התביעה מתקבלת ברובה, ואנו מחייבים את הנתבעת, לשלם לתובע את הסכומים, כדלקמן:
א. שכר חודש 6/10 בסך של 4,816 ₪ נטו.
כמו כן אנו קובעים כי הסכומים ברוטו כאמור בסעיפים קטנים ד', ו' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/10 ועד לתשלום המלא בפעל, ואילו הסכום ברוטו כאמור בסעיף קטן ה' לעיל, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/6/10 ועד לתשלום המלא בפעל.
לאור התוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בגין תביעה זו, בסך כולל של 5,750 ₪ לתשלום בתוך 30 מקבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל.
