הפרת חוזה נמשכת וסעדים מפוצלים

לאור האמור לעיל, עתרה התובעת לבית המשפט לקבל את הסעדים כדלקמן: לצוות על הנתבעים לפנות את הדירה ובמקרקעין נשוא התובענה ו/או לסלק ידם מהם, ולהחזיר לתובעת את החזקה בהם, כשהם פנויים מכל אדם ו/או חפץ; לאשר לתובעת לפצל סעדיה, כך שתוכל לתבוע מהנתבעים את מלוא נזקיה הכספיים, לרבות דמי שימוש ראויים בגין השמוש בדירה והמקרקעין מיום הגשת התביעה ועד הפינוי בפועל; לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בצרוף הפרישי הצמדה ורבית.

ולענייננו, סבור אני שאין ליתן לנתבעים סעד מן הצדק מהסיבות כדלקמן: הנתבעים בנו תוספות בנייה ששטחן פי 4 מהמושכר המקורי; הנתבעים ידעו שהתובעת מיתנגדת לבנייה ללא היתר, ולמרות התביעה שהוגשה נגד מר סוריאנו בשנת 1991, לא הפסיקו לבנות תוספות בנייה ולבצע שינויים במקרקעין, וזאת עד לשנת 2014 ואף גם בשנת 2017; הפרות תאני החוזה ובנייה מאסיבית ומתמשכת של תוספות הבנייה מצד הנתבעים הביאו את התובעת לכדי יאוש מטיפול בתוספות הבנייה שניבנו ללא היתר, על כי התובעת שקלה ליפתור את בעיית הפלישות של הנתבעים למקרקעין והפרת חוזה השכירות על ידי מכירת המקרקעין לנתבעים; אין מדובר במשפחות במצוקה, אלא מדובר במשפחות עם אמצעים כלכליים נאים ויפים, ויעיד על כך תאור הדירות המצוי בחוות הדעת של השמאי לוי; הנתבעים התנהגו בחוסר תום לב מובהק מול התובעת ורמסו ברגל גסה את הוראות חוזה השכירות המוגנת פעם אחר פעם במשך עשרות שנים.

...

ולענייננו, סבור אני שאין ליתן לנתבעים סעד מן הצדק מהסיבות כדלקמן: הנתבעים בנו תוספות בנייה ששטחן פי 4 מהמושכר המקורי; הנתבעים ידעו שהתובעת מתנגדת לבנייה ללא היתר, ולמרות התביעה שהוגשה נגד מר סוריאנו בשנת 1991, לא הפסיקו לבנות תוספות בנייה ולבצע שינויים במקרקעין, וזאת עד לשנת 2014 ואף גם בשנת 2017; הפרות תאני החוזה ובנייה מסיבית ומתמשכת של תוספות הבנייה מצד הנתבעים הביאו את התובעת לכדי יאוש מטיפול בתוספות הבנייה שנבנו ללא היתר, על כי התובעת שקלה לפתור את בעיית הפלישות של הנתבעים למקרקעין והפרת חוזה השכירות על ידי מכירת המקרקעין לנתבעים; אין מדובר במשפחות במצוקה, אלא מדובר במשפחות עם אמצעים כלכליים נאים ויפים, ויעיד על כך תיאור הדירות המצוי בחוות הדעת של השמאי לוי; הנתבעים התנהגו בחוסר תום לב מובהק מול התובעת ורמסו ברגל גסה את הוראות חוזה השכירות המוגנת פעם אחר פעם במשך עשרות שנים.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבעים לסעד מן הצדק.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעים ולכל הבאים מכוחם לפנות את המקרקעין הידועים כגוש 6685 חלקה 178, לסלק ידיהם ממנה ולמסור את החזקה בהם לתובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.

" עוד נקבע בהמשך באותו עניין: "יודגש, כי לענייננו אין נפקות לסוגי הסעדים אשר התבקשו, שהרי זהותן של העילות לצורך קיומו של מעשה בית דין איננה מושפעת מסוגי הסעדים הנתבעים (עניין קלוזנר)." בע"א 89/64 האז נ. מני, פ"ד יח (3) 435 נפסק כי תביעות להשבה ופיצויים מכח חוזה הנן עילות תביעה זהות ועל מנת לפצל סעדים יש צורך ברשות בית המשפט.

כאשר מדובר בהפרת חוזה נמשכת, כגון אי תשלום דמי שכירות חודשיים, נפסק כי כל הפרה מהוה עילת תביעה נפרדת אך את כל העילות שכבר התגבשו במועד הגשת התביעה יש לכלול בתביעה אחת שכן כל הפרה מתמזגת בעילת התביעה הכללית (ראה: ע"א 68/55 נחושתן בע"מ נ. לובן בע"מ, פ"ד י' 1298).

...

אני מחייב את הנתבעים 1 – 2 ביחד ולחוד בסך של 25,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

התביעה כנגד נתבעת מס' 3 נדחית.

לאור זאת, נחה דעתי כי אין מקום לחייב את הנתבעים 1 - 2 בהוצאות.

משעה שמדובר בטענה להפרת חוזה נמשכת, כבר נפסק כי אין בהגשת תביעה בגין הפרה נמשכת או הפרות חוזרות ונישנות של חוזה, כדי למנוע מתובע להגיש בעתיד תביעה נוספת בגין נזק שניגרם כתוצאה מהמשך מעשה ההפרה או מהפרות נוספות של החוזה, שארעו לאחר הגשת התביעה הראשונה (ר' ע"א 830/86 ס.א.ר. חדשות דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ (בפרוק מרצון), פ"ד מב(4) 805 (1989)).

מכל מקום, ככל שתוכח בסופו של יום הפרה, הרי שבמקרה כזה, עילת התביעה של דמי שימוש ראויים תהא מכוח עשיית עושר ולא במשפט שהנה עילה נפרדת מעילת הפינוי וסלוק היד, ובמקרה כזה אין צורך בהיתר לפיצול סעדים (ר' רע"א 1156/02 חיר נ' לידאי [פורסם בנבו] (11.5.03)).

...

לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים אודות הבקשה, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לה. בכל הקשור להפרות הנטענות של המשיבה בין מועד הגשת התביעה המקורית לבין מועד הגשת כתב התביעה המתוקן (1/3/15), הרי שחזקה על המבקש כי כלל טענות אלה בדבר ההפרות הנטענות, נכללו בכתב התביעה המתוקן.

חשש עתידי המקנן בקרב המבקש באשר להמשך הפרות נוספות מצד המשיבה ('אי תשלום חובות', 'נזק בזדון או ברשלנות' ועוד), אינו יכול להוות הצדקה להיעתרות לבקשה לפיצול סעדים, בנסיבות אלה.

לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

טענות אלה ואחרות, מצריכות בירור עובדתי, ומשכך הם פני הדברים, לא ניתן להעתר לבקשה למתן פסק דין חלקי, לבטח לא בשלב מוקדם זה של הדיון.

לאור כל האמור, דין כלל בקשותיו של המבקש להידחות.

בע"א 436/74 צ' קירשבאום ואח' נ' ש' אריאל ואח' התעוררה שאלת פיצול סעדים ופיצויים בשל הפרת חוזה ותשלום ריבית מכוח תנאי בחוזה.

המערערים טוענים כי הפרת הוראתם על-ידי הבנק הייתה הפרה נמשכת, שכן הבנק אמור היה למלא את ההוראה בכל רגע מאז ההוראה ועד להתמוטטות, וכל עוד לא מילא אותה, נמשכה ההפרה (ראו: ע"א 27/80, 201 ישראל ארגמן חברה לבנין בע"מ ואח' נ' ברנפלד וערעור שכנגד בעמ' 401, וביקורת על פסק-דין זה: ד"ר מ' דויטש, ביטול חוזה בעקבות הפרתו (רמות, תש"ג) 293; ד' קציר, תרופות בשל הפרת חוזה (תמר, 1991).

...

גם כאן מצא בית המשפט אי-דיוקים, אולם מה משמעות אי-דיוקים אלה? שהרי גם תאריכים אלה הם פרי שחזור לעניין מועד מתן ההוראות שאינו ידוע להבדיל ממועד ביצוען שהוא ידוע.

נראה לי שחסימת עילת התביעה שהתרחשה עם ההתמוטטות אינה ראויה משום בחינה, אינה מתחייבה מהגדרת 'עילת תביעה' בפסיקה.

לא אכריע בשאלה זו ואסתפק בנימוקים האחרים דלעיל, שהביאוני למסקנה כי העילה החוזית לא התיישנה.

לטענתה, הגשת תביעה בגין הפרה נמשכת או הפרות חוזרות ונשנות של הוראות חוזה, אינה מונעת הגשת תביעה נוספת בעתיד בגין הנזק שארע לאחר הגשת התביעה הראשונה, והפרה שארעה לאחר הגשת התביעה הראשונה-יוצרת עילה חדשה שאיננה מחייבת את רשות בית המשפט לפיצול סעדים.

...

חזקה זו קיבלה ביטוי ממשי בפסק הדין, אשר קבע, כדלקמן: "כאמור הנתבע מס' 2 (המבקש – ר.נ.) מסכים לפינוי, ולכן אני קובעת, כי הנתבעים הפרו את ההסכם בינם לבין התובעת בכך שלא שילמו בעבור תשלומי ארנונה, מים ודמי ניהול, סרבו לחתום על הסכם שכירות, הפרות אשר לא תוקנו למרות שהנתבעים הותרו, ולכן קמה לתובעת הזכות לדרוש את פינויים, ואני מורה על פינוי הנתבעים מהחנות". ובהמשך נפסק, בין היתר, כי: "קבעתי כי נקשר הסכם בין הצדדים, הוא ההצעה.

נראה לי שדין דומה יש להחיל לגבי הפרה נמשכת של חוזה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.