הפרת חוזה מכר רכב חדש עקב תקלות חוזרות ונשנות

השמאי שריקי אמנם טען בחוות דעתו, כי "כל הניסיונות לתקן את הרכב במוסך היבואן כשלו לרבות העובדה כי הרכב נגרר למוסך מספר פעמים בשל תקלות חוזרות ונישנות של כיבוי מנוע במהלך נסיעה בהרכב הנידון" (עמ' 2 לחוות הדעת, תחת הכותרת "סיכום").

הוא הסתפק בטענה, כי ממילא צריך היה לבטל העסקה, ועל כן מתייתר הצורך באומדן התיקונים ועלותם ובלשונו (במענה לשאלה: "אני מתקשה להבין מה נידרש כדי לתקן את הרכב על פי חוות הדעת?"): "רכב כזה, רכב חדש, שגמר רק 12,000 ק"מ וביקר במוסך בערך שמונה פעמים על אותה תקלת מנוע וקרטועים, אין מה לתקן וצריך לבטל את העסקה ולהחזיר את הרכב. היו לחברה הרבה הזדמנויות והם לא הצליחו לתקן אותו. אף אחד לא ירצה לקנות רכב חדש ולבלות איתו המון פעמים במוסך" (עמ' 21, שורות 1 – 4).

היתנהלות זו עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת עמידה בחובת הזהירות בהתאם למבחן המאמץ (להבדיל ממבחן התוצאה), ועל כן אין מקום לייחוס רשלנות לסוכנות (ראו, בין היתר בדברי כב' הנשיא ברק בע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ(3) 784, 790) אין מקום להורות על ביטול והשבה בסיכומיו טען התובע, כי מכירת הרכב התקול, התיקונים החוזרים והחלפת החלפים ברכב – כל אלה עולים כדי הפרתו היסודית של הסכם הרכישה של הרכב, המזכה אותו בבטול ההסכם, ובהשבת תמורת הרכב, כשהיא משוערכת למועד ההשבה, כנגד השבת הרכב.

...

לסיכום, אני מוצאת לחייב הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בגין ירידת ערך מסחרית בסך של 9,000 ₪, המהווה שיעור של 12.5% מערך הרכב, וכן פיצוי בגין עגמת נפש וטרחה בסך של 6,000 ₪.

סוף דבר אני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף תשלמנה הנתבעות לתובע מחצית משכר טרחת השמאי שריקי ומשכר עדותו, כפי שנפסק במהלך הדיון, ובסה"כ 2,238 ₪, שיעור של 14% מאגרת בית המשפט, כפי ששולמה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

התובע מוסיף לטעון כי ההסכם בינו לבין יבואנית הרכב הופר כאשר האחרונה לא סיפקה לו מוצר תקין אלא מוצר פגום שלא ריצה את התובע וזאת בשל תקלות חוזרות ונשנות ברכב, אשר בגינן הרכב הוכנס לטפול במוסך אך התקלה לא תוקנה.

"פגם ברכב" טוען התובע כי יבואנית הרכב מכרה לו רכב לא תקין הנושא עמו תקלה או פגם, דבר שבא לידי ביטוי על ידי הפניות החוזרות והנישנות של התובע לתיקון התקלה.

סביר להניח כי אם התקלה במערכת ה- DPF הייתה מופיעה במועד סמוך לאחר המועד שהרכב נימסר לידי התובע וחרף ניסיונות הנתבעות לתקן את התקלה היא הייתה חוזרת ונשנית, הרי שאז הייתי נוטה לקבל את הטענה של התובע בדבר פגם ברכב והיה נכון יותר לשקול מתן פיצוי בגובה ערכו של הרכב כחדש.

...

סיכום לפיכך, דין התביעה להתקבל חלקית.

הנתבעות תשלמנה, ביחד ולחוד, לתובע את הסכומים הבאים: סך של 25,000 ₪.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, למבטחת הרכב, מגדל חברה לביטוח בע"מ, סך של 90,713 ₪.

בעקבות תקלות אלו הודיע התובע כי פקעה סבלנותו, ופירט את שלל התקלות, לרבות טענה כי הגיר מרעיש, המזגן עובד חלקית, הטמבון הקידמי נפל בנסיעה, חסר ידית לדלת, מצבר לא מתאים בגודל.

במקרה הנידון, גם בהליך המשפטי לאחר שהוכח כי היו לרכב תקלות חוזרות ונישנות אשר לא תוקנו לאחר מספר ניסיונות, עדיין לא הציגה אלבר את המידע אודות הטיפולים והתקלות שהיו ברכב לאורך השנים בהם היה בבעלותה.

המסקנות ביחס להתנהלות אלבר בעיניין שנידון שם, יפות גם למקרה הנידון, כמפורט שם בפיסקה 45: "הפרת חובת הגילוי על ידי המשיבה מהוה הטעה והפרת חובתה לנהוג בתום לב במשא ומתן לכריתת חוזה, כמשמעם בחוק החוזים, וכתוצאה מכך - הפרה יסודית של ההסכם כמשמעה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; וכן אי התאמה והפרת חובת תום לב כמשמעם בסעיפים 6, 11 לחוק המכר וקיומו של חוזה מכר בפרט. כמו כן, מחדלה זה מקים עוולת הפרת חובה חקוקה – חובת הגילוי מכוח חוק מכירת רכב משומש". ממכלול הראיות עולה כי אלבר ידעה, או לכל הפחות היה עליה לדעת, על מצבו של הרכב אולם התנהגה באופן מתמם, הפניתה התובע לבדיקה במכון חצוני, ובכך סברה כי יצאה ידי חובתה.

לאור ביטול הסכם המכר, אלבר רשאית לנהוג ברכב מנהג בעלים ותוך 30 ימים תעביר הבעלות ברכב על שמה או על שם רוכש מי מטעמה, לרבות רוכש חדש של הרכב, ככל ויסכים לרכוש אותו לאור מימצאי פסק דין זה. במידה והרכב משועבד, תפעל אלבר לשלם מתוך הכספים שעליה להשיב לתובע לצורך הסרת השיעבוד, ותעביר היתרה לתובע.

...

סוף דבר הנתבעת מכרה לתובע רכב פגום והפרה את חובת הגילוי.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, כהשבה של תמורת המכר, סך של 101,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

בגין פיצויים עבור הפרת ההסכם תשלם הנתבעת לתובע סך של 48,460 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

והינה, במקרה דנן, הופיעו ברכב תקלות חוזרות ונישנות אשר בעטיין בוצעו תיקונים חריגים מעבר לסביר ובאופן המנוגד למצג של הנתבעת.

בנידון נפסק ב- תא"מ 63795-10-15 (שלום קריות) מונדיה נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (פורסם בנבו), כדלקמן: "בעיניין הצורך של רוכש רכב כחדש להתייצב לעיתים תכופות במוסך עקב תקלות, נקבע לא פעם כי אחת ממטרותיה של רכישת רכב חדש הנה המנעות מטיפולי מוסך לעיתים תכופות, ולגיטימי וסביר לצפות מרכב חדש שנרכש מחברה שלא ידרוש מבעליו לסור שוב ושוב למוסך לתיקון תקלות" (שם, פסקה 5 לפסק הדין).

בסעיף 15 לחוק המכר, ואשר עניינו באי התאמה נסתרת, כמקרה דנן, נקבע כדלקמן: "לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר". כזכור, במקרה דנן, התקלה במנוע הרכב הופיעה לראשונה ביום 25.10.2018.

...

הוצאות הליך הגישור: בהתחשב במהות הליך הגישור, העובדה כי הוא הליך רצוני ומאחר ובית המשפט אינו חשוף להתנהלות שהיתה בו ולפיכך אין בידיו כלים לקבוע סיבת כישלונו ועל מי מהצדדים מוטלת האחריות לכך, אזי אין לקבל את בקשת התובע לחייב את הנתבעת בהוצאות הגישור ובקשתו בנדון נדחית.

לסיכום, אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, עד ליום 11.09.2023 סך של 55,000 ₪ עבור שווי הרכב וסך של 25,000 ₪ פיצוי עבור עגמת נפש, ובסה''כ 80,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, הוצאות האגרה, הוצאות המומחה מטעמו, חלקו בהוצאות מומחה בית המשפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 15,210 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על האגרה והוצאות המומחים ממועד הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התובעת, גברת נור כיאל, רכשה ביום 20/10/2017 את הרכב מאת הנתבעת ולשיטתה, לאור תקלות חוזרות ונישנות ברכב ביקשה להשיב את הרכב לנתבעת ולבטל את הסכם המכר (להלן: "התובעת").

מנגד, הנתבעת מצרפת את כרטיסי העבודה - בהם נרשמו הטיפולים שבוצעו ברכב, כמפורט לעיל; אמנם כרטיסי העבודה המצורפים אינם מפורטים דיים אך רק דרכם ניתן למנות את הפעמים בהם התובעת ביקרה במוסך בעקבות התקלה החוזרת לטענתה.

בת"א (תל אביב-יפו) 57388/05 ליסקר אור נ' חברת מכשירי תנועה בע"מ נקבע כי רכב פגום מהוה אי התאמה על פי חוק המכר וכי אי ההתאמה, שלא תוקנה במשך כשנתיים, מהוה הפרה יסודית של הסכם הרכישה והתובעת זכאית לתרופות העומדות לרשותה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, לרבות אכיפת חוזה.

בע"א (נצרת) 23749-09-15 גרמה נ' קרסו מוטורס (24.12.15) נקבע כי: "...אדם הרוכש מכונית חדשה רשאי לצפות לכך, שזו תשרתו בלא שיהא עליו להתדפק על דלתות המוסך השכם והערב. יחד עם זאת, כל מכונית, גם חדשה, עשויה לסבול מליקויים כאלה או אחרים, ולשם כך בדיוק נועדה אותה "אחריות" שמעניק המוכר (כפי שעשו המשיבות), שבמסגרתה מתוקנות תקלות כגון אלה שנתגלו במכוניתו של המערער.

...

לפיכך אני דוחה את תביעת התובעת לביטול העסקה והשבת כספה.

כיוון שקבעתי כי לא הוכחה הפרה יסודית של החוזה על ידי הנתבעת ודחיתי את תביעת התובעת להשבה והחזר, כפועל יוצא נדחות דרישות התובעת לפיצוי בגין ראשי נזק נוספים בגין ההפרה שלא הוכחה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הגנתה ע"ס 15,000 ₪ כולל מע"מ. הסכום האמור יועבר לנתבעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 יום מהיום.