הפרת חוזה מול מינהל מקרקעי ישראל

בית משפט השלום באשדוד ת"א 20734-06-11 מינהל מקרקעי ישראל נ' סמי ואח' ת"א 20831-06-11 מינהל מקרקעי ישראל נ' גיאן ואח' ת"א 20110-06-11 מינהל מקרקעי ישראל נ' חכמון ואח' ת"א 19871-06-11 מינהל מקרקעי ישראל נ' בוארון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עדי אייזדורפר תובעת מינהל מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עו"ד גלס נתבעים 1. מרדכי בוארון (תיק 19871-06-11) 2. גרשון חכמון (תיק 20110-06-11) 3. חכמון סמי (תיק 20734-06-11) 4. גיטה גיאן (תיק 20831-06-11) 5. בנימין ג'אן (כנ"ל) 6. מזל כחלון (כנ"ל) 7. רבקה תייר (כנ"ל) 8. ג'אן ויטו (כנ"ל) 9. מירה דריוש (כנ"ל) 10. אליעזר גיען (כנ"ל) 11. יעל חסן (כנ"ל) 12. רחל סעידיאן (כנ"ל) 13. שדה עוזיהו מושב עובדים של העובדים הציוניים (בכל התיקים) נתבעים 1, 2 ו – 4 – 12 ע"י ב"כ עו"ד גבאי נתבע 3 ע"י ב"כ עו"ד חן הנתבע 13 ע"י ב"כ עו"ד פרנקו פסק דין

זאת ועוד, מציינים הנתבעים הנ"ל את העובדה, כי הם התקשרו בהסכמי שכירות ארוכי טווח עם צדדים שלישיים, השוכרים את המבנים בקרקע, כך שמתן צו פינוי מיידי, עלול להעמיד אותם במצב של הפרת הסכם מול צדדים שלישיים, ובהמשך אף עשוי ליגרור אותם הליכים משפטיים ולנזקים כספיים.

...

בשקלול כל זאת, לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ביחס למועד כניסתם לתוקף של הצווים שניתנו בפסק הדין המוסכם, ושקלתי טיעוני הצדדים לכאן ולכאן, הנני מורה כי הצווים שניתנו במסגרת פסק הדין מיום 7.10.15, יכנסו לתוקפם ביום 1.8.17.

משכך, הנני מורה כי הנתבעים בארבעת התיקים שבכותרת יישאו בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,000 ₪, ביחס לכל אחד מן התיקים.

משלא נעשה הדבר, והמושב נאלץ להיגרר להליכים המשפטיים עד עתה, הנני מורה כי התובע יישא בהוצאות המושב בסך כולל של 3,000 ₪, ביחס לכל תיקים יחד.

דמי השמוש השנתיים בהתאם להסכם, היו 135 ₪ לדונם בצרוף מע"מ. בהסכם צוין כי השטח "זמורות" מצוי במחלוקת מול מינהל מקרקעי ישראל, והיה והאגודה תיאלץ לסלק ידה מהשטח, התחייבה המשיבה לסלק ידה מהשטח תוך 60 ימים ממועד קבלת דרישה מהאגודה.

האחריות המשפטית כלפי המשיבים התבססה על הפרת חוזה, מצג שוא, הפרת חובת זהירות וכן עשיית עושר ולא במשפט.

...

נקבע גם כי המערער לא הציג שום ייפוי כוח בו המשיבה מייפה את כוחו של המשיב לפעול בשמה בקשר לשטח "זמורות". במחלוקת בין הצדדים לגבי גודלו של השטח, קיבל בית המשפט את עמדתו של המערער כי גודל השטח זמורות הוא 350 דונם, זאת בנימוק שאין לאפשר לבעל דין להעלות בשני הליכים משפטיים טענות עובדתיות סותרות.

אני סבורה כי במצב דברים זה, המשיב מושתק מלטעון כי היקף אובדן ההכנסה מיבול נופל מ- 331,100 ₪.

נוכח כל האמור, על המשיב לשאת בהשלכות של הדברים על ההליך דנן.

נוכח כל האמור, אציע לחבריי לקבל חלקית את הערעור נגד המשיב, במובן זה שתחת החיוב בפיצויים בסך 31,000 ₪ יעמוד החיוב של המשיב על סך 175,500 ₪.

ביום 28.9.14 פנה עו"ד ויסאם אסמר, בשם התובע, לנתבע 1 וטען שהפר את ההסכם ת/7 בכך שהנתבע 1 או אביו הנתבע 2 הגישו תביעה אל מול מינהל מקרקעי ישראל להחזר תעודת הזכאות הישנה של המנוחה.

...

התביעה הוגשה גם כתביעה כספית בסך 550,000 ₪, אך לפי החלטתי מיום 6.12.15 סילקתי את התביעה לסעד זה על הסף, על מנת שתוגש כראוי בבית משפט מוסמך.

לא ניתן להתעלם מהעובדה, ששמה של המנוחה לא הוסר מהסכם החכירה בסופו של דבר, וכי רשות מקרקעי ישראל לא ביטלה את המכרז ואת ההסכם.

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה לאכיפת ההסכם ת/7.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 23,400 ₪.

במסגרת ההסכם התחייבה המבקשת, בין היתר, כי בתוך 6 חודשים ממועד החתימה על ההסכם היא תגיש הליך תיכנוני מתאים כדין, אשר יאפשר קבלת היתרי בניה במקרקעין באופן המאפשר ביצוע עסקה נפרדת מול מינהל מקרקעי ישראל במקרקעי הפרויקט (ס' 4.2 להסכם); עוד התחייבה המבקשת כי תשלים את פעולות התיכנון בתוך 24 חודשים ממועד החתימה על ההסכם וככל שלא תעמוד בלוח זמנים כאמור, הצדדים יהיו רשאים לבטל את ההסכם (ס' 4.3 להסכם).

ביום 27.1.2019 פנתה המבקשת לאגודה ואישרה את דחיית הדיון בהתנגדות ב-30 יום, בכדי לאפשר לאגודה להסיר את היתנגדותה בפרק זמן זה. ביום 6.2.2019 שלחה המבקשת לאגודה התראה על הפרת ההסכם על ידה.

...

גובה הערובה ערובה הנדרשת כתנאי למתן הסעד זמני מיועדת לשמש מקור לפיצוי המשיבה בגין הנזק שיגרם לה כתוצאה מצו המניעה אם בסופו של דבר, תדחה התביעה.

התובעת טוענת כי שילמה את הסכום שנידרש בלית ברירה ועל מנת שלא לעמוד במצב של הפרת הסכמים מול צדדים שלישיים.

כל מעורבות המדינה בפרויקט היא השיווק של המקרקעין עליהם ניבנה הפרוייקט על ידי מינהל מקרקעי ישראל, בהתאם לתנאי המיכרז ולזוכה בו. מעבר לכך אין כל היתערבות של המדינה או פקוח שלה על הבניה, על מועדי הבניה ועל טיב הבניה.

...

לכן, לפי עמדת המדינה, הפטור לא חל על התובעת ועל הפרויקט ויש לדחות את תביעת התובעת להחזר חלק מהאגרות ששילמה.

לאחר עיון בסיכומי הצדדים באתי אף אני למסקנה שיש לדחות את התביעה מכל אחד מהסיבות דלקמן: התובעת לא בנתה את הפרויקט עבור המדינה ואין לראות בפרויקט ככזה שנבנה מטעם המדינה או ביוזמתה.

התביעה נדחית איפוא ואני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪.