הפרת חוזה חבילת נופש: אי אספקת חדר במלון

התובעות טוענות, כי הנתבעת הפרה את הסכם ההיתקשרות ביניהן, זאת מאחר ששירותי ותנאי המלון שקבלו היו שונים ממה שהוצג והובטח, בין היתר בשל התקלות הבאות: הצפה במקלחת (סעיף 8.1 לכתב התביעה).

כעולה מעדויות התובעות והנתבעת, התובעות התלוננו ביום השלישי לחבילת הנופש על תקלות שונות במלון, ובעיקרן: תקלה במקלחת של אחד החדרים, העידר מים חמים במקלחת וחוסר שמיכות.

יחד עם זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שהתובעות הוכיחו חלק מהעילות/הטענות הנטענות על ידן, ובכללן, תקלות בחלק מחדרי המלון שהוקצו להן, אי אספקת שמיכות לחדרים, וכן יש לקחת בחשבון הזמן שהוקדש על ידן לטפול בנושא זה ועוגמת הנפש שנגרמה.

...

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעות סך של 2,700 ₪, 1,350 ₪ לכל תובעת, כמפורט לעיל, וזאת תוך 30 יום מהיום.

זו תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם לרכישת חבילת נופש.

משהגיעו התובע ורעייתו לבית המלון ביום שישי ה-13.5.15 בסביבות השעה 11:00 נאמר להם על ידי פקידת בית המלון, כי אין חדרים פנויים.

בח"א (י-ם) 804/07 ‏ דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (2009) (להלן: "עניין דיזנהויז"), נקבע כי: "הקונסטרוקציה המשפטית הנראית הולמת את מרבית המצבים היא של חוזה לטובת אדם שלישי, על פיו ספק השירותים מחויב הן כלפי סוכנות הנסיעות (שהתחייבה לשלם לו) והן כלפי הלקוח (שהמבקשת הורתה לספק להעניק לו את השרות) במתן השרות, כנגד ההיתחייבות שהמבקשת נטלה כלפיו. במקרים מסוימים, ניתן להניח כי מדובר בהמחאת הזכות לקבלת השרות ללקוח (כך, למשל, כשהזכות מגולמת במסמך למוכ"ז, כגון כשמדובר בכרטיס להופעה). מכל מקום, אף לעניין זה אין לומר כי המבקשת יוצאת מהתמונה מרגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השרות כלפי הלקוח, אלא רק שבכך היא מממשת חבות מרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה. המהלך השני בבצוע ההזמנה הוא מתן השרות ללקוח על ידי ספק השרות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, היתחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השרות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השרות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)". אחריותו של ספק שירותים תוארה אף ברת"ק (י-ם) 27128-09-10‏ ‏ מרים ברנשטיין נ' הדקה ה-90 בע"מ [פורסם בנבו] (2010): "ברגיל, מוטלת על סוכנות הנסיעות החובה להבטיח כי הלקוח יקבל את השרות שרכש ועל ספק השרות מוטלת החובה לספק ללקוח את השרות שנרכש עבור הלקוח". בבר"ע (ת"א) 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נ' ראובן ניב [פורסם בנבו] (2007) נקבע כי: "אין לקבל את טענת המבקשת באשר להעדר יריבות בינה לבין המשיבים, שכן קיימת מצד המבקשת התחייבות חוזית כלפי המשיבים. המבקשת היתקשרה עם המשיבים בחוזה, לפיו התחייבה לארגן עבורם חבילת נופש, שכללה, כאמור, לא רק את הטיסה אלא גם את הסידורים הנלווים, לרבות הסעות, מלון וכד'. כל תקלה שנובעת מתיאום רשלני או לקוי של החופשה מקימה אחריות כלפי המבקשת. כך למשל במקרה של הזמנה רשלנית של המלון, של הטיסות, או כל רשלנות אותה הייתה המבקשת יכולה למנוע בקפידה ראויה". במקרה זה, משהתובע ורעייתו ביצעו את ההזמנה מהנתבעת ושילמו לנתבעת את תמורת ההזמנה, הרי שהיה על הנתבעת לוודא בכל האמצעים העומדים לרשותה, כי התובעים יקבלו את שהוזמן על ידם, ובכלל זה לוודא כי אכן קיים מקום פנוי בבית המלון שהוזמן על ידה עבור התובעים.

...

אשר לגובה הפיצוי לו זכאי התובע, הרי שבהתחשב במכלול הנסיבות ובכלל זה היקף ההפרה ביחס לשווי העסקה הכולל שעמד על כ-5,000 ש"ח, הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את סכום הפיצוי לו זכאי התובע על סך של 1,250 ₪, וזאת בגין הוצאות הנסיעה, ביטול הזמן וחוסר הנוחות שנגרמו לתובע ולרעייתו במהלך החופשה.

לפניי תביעה לפצוי בגין הפרת הסכם שעניינו – חבילת נופש באי כרתים.

הפעם הראשונה שבה הועלתה הטענה לפצוי נוסף, מעבר להבטחה לעמוד בהתחייבות המקורית, הייתה במסגרת התשובה למכתב הדרישה של התובעים, שם הועלו, כאמור, שלוש טענות ביחס לפצוי שכבר ניתן לתובעים, במלון עצמו: "שידרוג" החדרים לסוויטות מפוארות (ארבע סוויטות במקום שמונה חדרים); שידרוג חמישה משמונה החדרים שסופקו לחדרים עם נוף לים; כניסה חופשית למסעדת היוקרה של המלון.

...

מכאן, שאני דוחה את טענות הנתבעת והשטיח המעופף – הן ביחס לכתב הוויתור והן ביחס לפיצוי שניתן, כנטען.

על כן אני סבור, כי מקום שבו ציפייה זו מופרת, יש מקום לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה.

אני קובע, אפוא, כי הפיצוי הראוי בגין עגמת הנפש שנגרמה היא בשיעור זהה לנזק הממוני שנגרם, קרי – 350 ₪ לאדם.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת ואת הצד השלישי, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סכום כולל של 9,100 ₪ - 700 ₪ לכל אחד מהתובעים, וזאת בתוך 30 ימים ממועד פסק דין זה. כמו כן, יישאו הנתבעת והצד השלישי – אף זאת ביחד ולחוד, בהוצאות התובעים בגין הגשת התביעה וניהולה, ובעיקר בשל התנהלותה הדיונית של הנתבעת, בסך 500 ₪ לכל אחד מהתובעים 1 ו-2, ובסך הכל – 1,000 ₪.

כללי: עסקינן בתביעה לפצוי, בגין אי אספקת חדר בבית מלון, על פי עסקה שנרכשה מהנתבעת 2 באמצעות הנתבעת 1.

העובדות: התובעים הזמינו חבילת נופש, הכוללת טיסה וחדר זוגי עבורם באמצעות חברת "השטיח המעופף". הם ביקשו להפוך את החופשה לחופשה משפחתית.

אין הוא נושא באחריות, לכל ליקוי בחופשה שנרכשה באמצעותו, אלא רק בגין תקלות אותן צריך היה לצפות, שהן משום הפרת חוזה בינו ובין מי שרכש שירותי נופש באמצעותו.

...

מנגד, לטענת הנתבעת 2, התובעים וילדיהם סירבו להצעה הנ"ל. אין חולק, כי בסופו של דבר שוכנו התובעים וילדיהם, בחדר גדול מכפי החדר שהוזמן להורים בנפרד, על מנת לאפשר לבני המשפחה להשאר יחדיו באותו מלון.

על כן, אני סבורה כי האחריות לפיצוי נופלת לפתחה של הנתבעת 2.

סופם של דברים – התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.

התובעים ישלמו לה הוצאות משפט בסך 300 ₪.

עניינה של התביעה שבפני הנו נזקים שנגרמו לתובעת ובני משפחתה בעקבות הפרת הנתבעת את התחייבויותיה בהתאם להסכם שנקשר בין הצדדים לאספקת חבילת נופש במלון "המלך שלמה" בטבריה.

לשאלת בית המשפט בדבר חמש מישפחות נוספות שנאלצו לעזוב את המלון בשל העובדה, כי לא סופקו להם חבילות הנופש שהוזמנו על ידם השיב מנהל הנתבעת תשובה מהוססת ובלתי מהימנה לחלוטין.

באשר לעוגמת הנפש הנטענת, שקילת מידת עוגמת הנפש והפיצוי ברכיב זה נתון לשיקול דעת בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה והנו בבחינת "אומדנא דדיינא". בשים לב, לעובדה, כי עסקינן בחופשה שנתית אשר התובעת ביקשה לקיים במחיצת בני מישפחה, כאשר נודעת חשיבות לאיכות החדרים ומיקומם על מידת הצלחת החופשה וכאשר התכלית העומדת ביסוד קשירת החוזה שהנה להפקת הנאה אינה מושגת, הרי שלדידי, משליכה היא באופן ישיר על עוצמת הפגיעה הכרוכה בהפרה.

...

באשר לנזקים הנטענים על ידי התובעת הנני קובע, כי התובעת הוכיחה את הנזק שנגרם לה בגין שכירות רכב בסך 528 ₪ .

באשר להפסד ימי חופשה אין בידי לקבל נזק זה, הן משום שלא הוכח במידת ההוכחה הנדרשת, כי התובעת נטלה ימי חופש.

סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,528 ₪, זאת, תוך 30 יום מהיום.