כך, בעוד בכתב התביעה המקורי ביקש התובע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו סך של 381,000 ₪ כאשר בסעיף הסעד המבוקש מבהיר התובע שם כי "בית המשפט הנכבד מתבקש להורות לנתבעים לפצות את התובע בגין הפרת חוזה עבודה, היתעמרות בעבודה, הפרת חובה חקוקה לפי חוק שויון זכויות בעבודה, התשמ"ח- 1988, חוק זכויות החולה וחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, פיטורים שלא כדין, פיצוי עונשי בגין פגיעה בזכויות חוקתיות ופצוי כספי עקב רשלנות במילוי דוחות פציעה", הרי שבכתב התביעה המתוקן אותו מבקש התובע להגיש לתיק מבקש התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בסך של 240,000 ₪ בגין "היתעמרות בעבודה, הפרת חובה חקוקה לפי חוק זכויות החולה וחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, פיצוי עונשי בגין פגיעה בזכויות חוקתיות ופצוי כספי עקב רשלנות באי מילוי דוחות פציעה". אציין כי בגוף שני כתבי התביעה הוסיף התובע וטען כי הוא זכאי לפצוי אף בגין פגיעה בשמו הטוב על ידי מי מטעם הנתבעים.
טענות התובע בנוגע להפרת חובה חקוקה עניינן בדרישת מדריכו של התובע (מטעם הנתבעת 1) באותו קורס לחשוף לפניו חומר רפואי ופרטי המוחזק בידי הנתבעת בהיותה מנהלת של מוסד רפואי על פי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, ובנגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, וזכותו לפרטיות הכלולה בהוראותיו.
סעיף 93א לפקודת המישטרה קובע כי " 93א. (א) תובענה הבאה להיתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של קצין מישטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שרותו מחמת שעת חרום, עסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת המישטרה, או שיחרורו מן השרות – לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.
...
בהתאמה, ומשאין מדובר בעילה המצויה בתחום סמכותו הייחודית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים ממילא איני סבורה כי יש להורות על דחיית התביעה בעניינה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, ודומני כי בהתאמה אין מנוס מפיצול הדיון בינה לבין יתר העילות המנויות בכתב התביעה, וכך אני מורה.
מכל אלו אני מורה לתובע לתקן את תביעתו ולהגיש כתב תביעה מתוקן המתייחס אך ורק לעילה הנוגעת לסוגיית הוצאת לשון הרע, הן בסעדיה, הן בזהות הנתבעים בעניינה והן בפירוט העובדתי הכלול בה, והכל עד ליום 4.7.22.
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.
