כך, קובע סעיף 10 (פטור מאחריות) לחוק התובלה האווירית:
אחריותו של מוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו (הדגשה הוספה).
כך נאמר על ידי כבוד השופט יעקב צבן, "הפרוטוקולים מועידת ורשה מצביעים על כך שמנסחי האמנה לא התכוונו לכלול במונח 'איחור' מקרים בהם לא בוצע חוזה התובלה. קיימת הבחנה ברורה בין מקרים של איחור בתובלה – המוסדרים באמנה – לבין מקרים של אי-ביצוע חוזה התובלה – הנשלטים על-ידי הדין המקומי... בתי המשפט אינם מחילים את הוראות האמנה במקרים הנתפסים כאי-ביצוע מוחלט של חוזה התובלה או כהפרתו" (סעיף 17 להחלטה).
זאת ועוד, על פי דברי ההסבר להצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2011 (הצעת חוק הכנסת – 413, 31.10.2011) מטרת הצעת החוק היא לשנות את המצב המשפטי שהיה קיים עד לאותו מועד, "נוסעים שרכשו כרטיס טיסה ולא טסו בטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל ביטולה, שינוי במועדה או מסיבה אחרת, נאלצים לא אחת לשאת עקב כך בהוצאות כספיות... הדין הקיים אינו נותן מענה ראוי למצב זה: כך, לפי חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980, שהחיל את האמנות לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אוירית בין-לאומית באויר שנחתמו בוורשה ובמונטריאל, אחריותו של מוביל אוירי לנזק שניגרם לנוסע מוגבלת למצב של איחור בטיסה, בתנאים כמפורט באותן אמנות, ולפצוי כספי בסכומים קבועים שאינם משקפים בהכרח את מידת הנזק שניגרם לנוסע ..." (מתוך דברי ההסבר, הדגשה הוספה).
...
סוף דבר
סיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, המסקנה היא, שהבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, כפי שנוסחה וכפי שהוגשה, אינה מגלה עילת תובענה ולא מצאתי שישנה אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה.
לפיכך, הבקשה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית - נדחית.