הפרת חוזה הפצה וגרם הפרת חוזה

לא יכולה להיות מחלוקת כי מר אלפסי פעל בנגוד גמור לחובותיו מכוח הסכם העבודה ובנגוד גמור לחובותיו על פי דין, ובהתאם החברה ביקשה צו מניעה אשר יאסור על מר אלפסי להפר את התחייבויותיו המפורשות וחובותיו מכוח דין, יאסור על שימוש בסודותיה המסחריים של החברה ויורה על שיפוי החברה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפגיעה בחוזה ההפצה הבלעדי עם אקזו.

...

בנסיבות אלה, אנו דוחים את תביעתו ברכיב זה לתשלום בגין שעות עבודה נוספות.

אם כך, יש לדחות את תביעתו של מר אלפסי גם ברכיב זה - פיצוי בגין לשון הרע.

סוף דבר: תביעת החברה כנגד מר אלפסי - נדחית במלואה.

תביעתו הנגדית של מר אלפסי - נדחית במלואה.

כאמור, במקרה זה, לא ניתן לחלוק על העובדה כי בעת שנודע לתובעת על הפרת הסכם ההפצה נודע לה גם על הנזק שניגרם או שיכול היה להגרם כתוצאה מן ההפרה (כפי שאף נתבע בתביעה נגד מר הרר והיהלום), ומכאן שהתובעת אינה יכולה להאחז בשאלת ההתיישנות בטענה לפיה הנזק כלל לא התגלה לה במועד בו התגלתה לה ההפרה.

...

ברם, מאידך, כאשר בית-המשפט המחוזי מרכז קבע בפסק-דין מפורט ביותר כי הסכם ההפצה הופר בידי הנתבעים, וכאשר קביעה זו אושרה בפסק-דין מפורט אף הוא בידי בית-המשפט העליון - היינו כאשר כל יתר תנאי השתק הפלוגתא התמלאו באופן מוחלט (במשפט הראשון הייתה מחלוקת עובדתית או משפטית, המחלוקת הוכרעה וההכרעה הייתה חיונית לתוצאה הסופית וההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה) – הרי שאין זה מתקבל על הדעת - מטעמי מדיניות משפטית ומכל טעם אחר - כי שאלה זו תידון פעם נוספת בפני בית-משפט זה. השוו, למשל, החלטתי בת"א 23313-12-12 בן נון ואח' נ' רשקש ואח' (22.4.2016).

בהקשר זה יודגש כי הדבר ממחיש היטב כיצד סדרי-הדין של שיטתנו המשפטית משתלבים זה בזה ומדוע התנהגותה של התובעת במקרה זה לא הייתה מתקבלת על הדעת ואין לאפשר לה לנהל את התובענה שבפניי בשלב כה מאוחר.

סוף דבר התביעה נדחית על הסף עקב התיישנותה.

לטענת אמטל, נימנעו ממנה רווחים בסך של 2,712,948 ש"ח בגין תקופה של 11 חודשים מיום ההפרה ועד 31.3.2007 – המועד שבו היה אמור הסכם ההפצה להסתיים אילמלא ההפרה; ולסכום זה הוסיפה אמטל את הנזק שניגרם לה לטענתה בגין מכירת מוצרי בנקיו בהפסד – סך של 496,293 ש"ח. עוד טוענת אמטל לפצוי המגיע לה בגין מלאי "בלתי מכיר", בסך 201,845 ₪; הוצאות תיקון מוצרים שאותן העריכה אמטל בסך 1,429,000 ש"ח, וכן פיצוי בגין פגיעה במוניטין בסך כ- 500,000 ש"ח. לצרכי אגרה העמידה אמטל את סך נזקיה והפיצויים שלטענתה מגיעים לה, על 4,000,000 ש"ח למועד הגשת התביעה.

...

משהגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות על שני ראשיה, ממילא מתייתר הדיון בשאלת הקשר בין חברת בנקיו אסיה לאמטל.

סוף דבר המסקנה המתבקשת מכל האמור היא כי מעולם לא ניתנה לאמטל בלעדיות להפצת מוצרי בנקיו בישראל לרבות מסכי מחשב וכי ההסכם שנחתם עמה לא הופר.

התוצאה היא שהתביעה נדחית, וכך אני מורה.

חוות הדעת מבוססת על מספר הנחות יסוד עובדתיות שנמסרו לרו"ח פרלמן על ידי התובעות כגון – הטענה כי קיה הודיעה על אי-חידוש הסכם ההפצה בנגוד להתחייבויותיה בעל פה; על קיומו של מנהג ונוהג מחייב שהופר בנסיבות שבעניינינו; הנתבעים הם שגרמו להפרת ההסכם בין קיה לקמי; הנתבעים הם שגרמו להפסדים שנגרמו לקמי בשנים 2004–2007 (פרק ב לחווה"ד).

...

לאחר שבחנתי היטב את חומר הראיות אני סבורה כי על פי הצדק והיושר יש לחלק את האחריות בין אבירם ואחיעד באופן שווה.

אחרית דבר תביעת לוי בת"א 2262/08 ות"א 8781-07-13 תביעה שכנגד (נוסח משולב מתוקן) – נדחית.

התביעה נגד נתבע 2 (מיכאל לוי) נדחית.

ת"א 4951-08-07 (ת.א. 2639/00 בבית המשפט המחוזי בת"א - להלן: "התביעה הראשונה") - במסגרת תיק זה טענה דיאליט, כי הרר גרם להפרת חוזה לרכישת 200 מכונות ליטוש יהלומים מסוג GS-7000 מדיאליט בידי המפיצה הבלעדית שלה בהודו, חברת Sahajanand Laser Technology; 11.2.

...

לאור כל האמור, מצאתי להעמיד מספר המכונות לפיצוי על 110 מכונות (11 שנים * 10 מכונות לשנה) במכפלת 1,000 דולר רווח למכונה, ובסך הכל 110,000 דולר ארה"ב. לעניין שער הדולר הרי שכפי שנפסק בעניין קרד גרד הנ"ל, כאשר מדובר בחוב נקוב במטבע חוץ, מועד ההמרה יהיה מועד פסק הדין.

סיכום לאור כל האמור, תביעת דיאליט לפיצויים בגין הפרת המדגם בידי הנתבעים ביחס למכונות הישנות נדחית.

לאור כל האמור תשלם התובעת, לנתבעים, יחד ולחוד, סך 363,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת הבקשה (28.11.2016) ועד התשלום המלא בפועל.