ההיכרות בין המבקש לבין המנוח ובניו נוצרה עוד בראשית שנות ה-80 – בעת שהמבקש עבד בחברת "קוקה קולה", אשר סיפקה משקאות קלים למסעדה שהיתה בבעלותו של המנוח.
המבקש מצדו הודיע למשיבים בכתב ובאמצעות עורך דין מטעמו כי הודעת הביטול מהוה הפרה של התחייבויותיה של סלטי משני כלפי החברה, וכן כי אין בכוונתו למכור את מניותיו בה. המבקש אף הוסיף והבהיר כי ככל שסלטי משני מעוניינת בסיום ההיתקשרות עימו-עליה למסור לו את הזכות הבלעדית לשיווק והפצת כלל מוצריה, אותה זכות שהיה עליה למסור לחברה; ולחלופין לפצות אותו בגין נטילת זכות זו ובגין סכומי הכסף שהשקיע בחברה – בסכום כולל של 3,500,000₪.
עילות התביעה הנטענות נגד המשיבים הן בעיקרן הטעיה, חוסר תום לב, הפרת חוזה והפרת חובת זהירות; הסעד המבוקש בתביעה הנגזרת הוא אכיפת התחייבויותיהם הנטענות של המשיבים כלפי החברה – להקנות לה את הזכות לשיווק והפצת מוצריה של סלטי משני, ולחלופין לחייב את המשיבים ביחד ולחוד בתשלום פיצוי כספי לחברה בסכום של 3,000,000₪ (ראו סעיפים 49-40 לכתב התביעה, צורף כנספח A לתצהיר המבקש).
אלא שבתצהירו של המבקש שניתן בתמיכה בבקשה נטען על ידו כי החברה הוקמה רק לאחר שהוא וסלטי משני הסכימו זה מכבר לשתף ביניהם פעולה לצורך שיווק והפצה של המוצרים:
"המשיבה 5 שהינה משיבה פורמאלית – החברה, הנה חברה שהוקמה על ידי המבקש והמשיבה 1 (סלטי משני-ע.ב.) ועל פי הסכמה שאליה הגיעו המשיבים 3-1 ואבי המשפחה מצד אחד והמבקש מצד שני, לצורך שיווק והפצה, בלעדיים של תוצרת המשיבה 1." (ההדגשה שלי-ע.ב.) (ראו סעיף 17 לתצהיר המבקש).
...
התוצאה היא שהבקשה לאישור תביעה נגזרת דינה להידחות, וכך אני מורה.
ממילא נדחית גם התביעה עצמה.
המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40,000₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין.
