הפרת חובת תשלום מע"מ על ידי חברה בענף ההנדסה

על פי סעיף 14 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט- 1969 (להלן: "החוק"): " (א) לא יבוצעו עבודות הנדסה בנאיות שהיקפן הכספי או מהותן המקצועית חוגים מהתחום שנקבע בתקנות באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אלא על ידי קבלן רשום שקבל רישיון לפי סעיף 3(ג) לענפים או לענפי משנה של עבודות אלה". (ב) בהיתר שנתנה הוועדה המקומית לפי ס' 145 לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965 לבצוע עבודות הנדסה בנאיות שסעיף קטן (א) חל עליהן, יראו כאילו הוראת סעיף קטן (א) היא תנאי מתנאי ההיתר ועבודות הנדסה בנאיות לפיו יבוצעו בכל שלב משלביהן עד לסיומן בידי קבלן רשום בפנקס הקבלנים".

בסעיף 2 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (הקף כספי ומהות מקצועית), תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") נקבע באופן מפורש כי: "עבודות הנוגעות לשלד של מבנה יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד, אף אם אין הקפן הכספי חורג מן האמור בתקנה 1". החוק והתקנות מטילים, הן על הקבלן והן על בעל ההיתר, את החובה להמנע מבצוע עבודות הנדסה בנאיות, שלא על ידי קבלן רשום.

כמו כן, בנספח ג' להסכם, עליו חתומים שני הצדדים, צוין, כי: "סה"כ התמורה כולל ציוד וחומרים ומע"מ". אמנם, בסעיף 13 להסכם נקבע, כי "המימון של הפרוייקט לפי הסכם זה יבוצע באופן שותף (כך במקור- י.פ.א) ועוקב על ידי המזמין וישלם המזמין לקבלן עבור כל תשלום לחומרים וספקי צד ג'". אולם בעוד שניסוח האמור בסעיף 13 הינו עמום ולא מפורש, הרי שהסיכום בדבר המחיר, כשהוא כולל עלות החומרים, צוין בשני מסמכים שונים, כאשר אחד מהם הינו הנספח לחוזה, עליו חתומה התובעת באופן נפרד וספציפי.

אח של הנתבע עשה הארקה לא תקנית, והוא עובד בחברת חשמל, של חיבור פלח עם ברזל גלוי על הריצפה וזה אסור הבאתי למהנדס והוא אמר שהוא לא מאשר.

מניעת רווח של התובעת התובעת טענה כי יש לפסוק לזכותה פיצוי בגין הרווח שנימנע ממנה בשל הפסקת העבודה באתר והפרת ההסכם על ידי הנתבעים, ולצורך הוכחת תביעתה ברכיב זה הגישה חוות דעת כלכלית מטעם רו"ח לפיה, הרווח שנימנע מהתובעת עומד על סך של 98,301 ₪, כולל מע"מ (ראו נספח 61 לתצהירי התובעת).

...

סוף דבר: אני מקבל התביעות ההדדיות בחלקן וקובע, כדלקמן: הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 75,100₪ , עבור בניית השלד, כפי שבוצעה בפועל ועבור העבודות הנוספות.

מכאן כי אני מחייב את הנתבעים, במאוחד ובנפרד, לשלם לתובעת סכום של 69,300 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, בהן שתי התביעות התקבלו בחלקן הקטן יחסית, נוכח התנהלות הצדדים בכל הנוגע לבניה שלא באמצעות קבלן רשום, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

כתב האישום: הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום, בבצוע עבירות של הפרת החובה לתשלום מס ערך מוסף, המגיע לתקופת הדו"ח התקופתי עם הגשתו – 3 עבירות על פי סעיף 118 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 בצרוף הוראת סעיף 88 לחוק האמור, יחד עם תקנות 23(ב)(1) ו-27 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976.

לפי עובדות כתב האישום בהן הודו הנאשמים, הנאשמת הנה חברה הרשומה בענף שירותי הנדסה ושרותי ייעוץ טכני הנדסי (הנדסה אזרחית ויזמות בניה), החל מחודש אוגוסט 2013, וככזו, הנה "עוסק מורשה" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק מע"מ. בכל התקופה הרלבנטית לכתב האישום הנאשם היה מנהלה הפעיל של הנאשמת.

דיון והכרעה עונשית: ריבוי אירועים (סעיף 40יג לחוק העונשין): למרות המועדים השונים של הגשת הדוחות, והעובדה כי לפי הפסיקה, ניתן להשקיף על אי הגשת הדוחות במועדים השונים, כאירועים שונים, לא נטען לריבוי אירועים על ידי המדינה, ועל כן, בית המשפט יתייחס בגזר הדין לכלל האירועים, כארוע אחד, לצורך קביעת מיתחם העונש ההולם, וכן לצורך גזירת העונש בתוך המיתחם.

יתרה מזאת, וזה העיקר, הנאשם כמנהל החברה היה חייב להגיש את דוחות החברה למע"מ בצרוף המס שהופקד בידיו כנאמן, הוא היפר את חובתו זו, תוך שימוש בכספי המע"מ, שהם כספי הציבור, לתועלתו.

...

ההגנה עתרה לענישה ברף התחתון האפשרי, הואיל ולטענתה, בסופו של דבר, המחדל יוסר והכסף יגיע למדינה.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין): בשים לב לערכים החברתיים שנפגעו עקב מעשיו של הנאשם, עוצמת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה, אי צירוף תשלום בצד הדוחות התקופתיים, אי הסרת המחדלים, גובה קרן המס השלילית והנזק המתחייב מכך לקופת המדינה, כל אלה, לצד נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו לעיל, תוך מתן דגש לעובדה, כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי שהודה וחסך מזמנו של בית המשפט, סבורני, כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר של שבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לצד מאסר הולם ומרתיע.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשמת – קנס בסך שקל אחד בשל היותה בפירוק.

עד לחודש 11/2019 סופקו לנתבעת עובדים על ידי "רונאל ניהול ואחזקת מבנים" והחל מיום 1.11.2019 סופקו לנתבעת עובדים על ידי חברת "מולטי פרויקטים בע"מ", כאשר מר חוטה עמד מאחורי חברות אלה.

הנתבעת שילמה למר חוטה 41 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל שעת עבודה ותשלום זה איננו נופל משכר המינימום בתוספת כל הזכויות הסוציאליות להן זכאי עובד על פי החוק, ולכן אין מדובר בחוזה הפסד.

לטענת הנתבעת בינה לבין התובע לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק, אף לא כמעסיקה במשותף, מאחר שהנתבעת לא קיבלה את התובע לעבודה, לא ניהלה אותו, לא סיפקה לו ציוד, לא פיטרה אותו, ושכרו שולם על ידי מר חוטה.

בחינת האותנטיות נעשית לפי מבחני עזר שונים שנקבעו בפסיקה על מנת לבחון "האם הלבוש הפורמאלי בו הולבשה תבנית ההעסקה תואם את העסקה האמיתית שנרקמה בין הצדדים". דרישת הלגיטימיות נועדה לבחון האם תבנית ההעסקה נוגדת את יסודות משפט העבודה ומנוגדת לתקנת הציבור ובכלל זה האם מתכונת ההעסקה פוגעת בזכויות העובד או גורעת מהן (ר' ע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – GOITOM TWELDE (9.2.2020); ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים – עריית ירושלים (13.1.2011); ע"ע (ארצי) 6818-10-10 המוסד לביטוח לאומי – אליהו משה דיין (24.4.2012)).

בסעיף 25 לחוק נקבעו מספר תנאים להטלת חובת אחריות אזרחית על מזמין שירות כלפי עובד קבלן שירות בתחום הניקיון בעד פרק הזמן שהעובד הועסק במתן השרות אצלו: השרות ניתן אצל מזמין השרות באמצעות ארבעה עובדים לפחות; השרות ניתן במהלך תקופה של שישה חודשים לפחות, באופן קבוע ורציף; ונמסרה הודעה למזמין השרות על הפרת חובת הקבלן כלפי העובד והחובה לא מולאה בידי הקבלן עד תום 30 ימים ממועד מסירת ההודעה.

מהמפורט לעיל עולה גם כי לנתבעת לא עומדות ההגנות שנקבעו בסעיף 27 לחוק, מאחר שהיא לא ערכה בירור ולא תיקנה את ההפרה, לא פיקחה על תנאי השכר של עובדי הקבלן ולא ערכה בדיקות תקופתיות על ידי בודק שכר מוסמך.

קרן הישתלמות, הודעה מוקדמת ופיטורים שלא כדין התובע תבע תשלום עבור קרן הישתלמות מכוח צו ההרחבה בענף הניקיון, תשלום הודעה מוקדמת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

...

משכך, תביעה זו נדחית.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שאנו קובעים כי על הנתבעת חלה אחריות אזרחית מכוח החוק להגברת האכיפה לתשלום הסכומים הבאים לתובע: גמול שעות נוספות בסך 11,767.5 ₪; גמול עבור עבודה בשבת בסך 5,800 ₪.

התביעה לפיצוי בגין מסירת הודעה לעובד ואי מסירת תלושי שכר, קרן השתלמות, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי הלנת שכר – נדחית.

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 52335-04-22 אגף המכס והמע"מ חקירות חיפה נ' ב.מ. נתיבי הצפון והנדסה בע"מ ואח' בפני כבוד השופט שלמה בנג'ו בעיניין: המאשימה אגף המכס והמע"מ חקירות חיפה באמצעות עו"ד גב' יבגניה קומרניצקי הנאשמים 1. ב.מ. נתיבי הצפון והנדסה בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד 2. מורן באש באמצעות עו"ד אלי סרור גזר דין

כתב האישום המתוקן: הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של אי הגשת דוח תקופתי במועד – עבירה לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1976 (5 עבירות); ובעבירה של הפרת חובה לתשלום המס המגיע לתקופת הדיווח התקופתי עם הגשתו - עבירה לפי סעיף 118 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1976 בצרוף סעיף 88 לחוק וסעיפים 23 (ב) (1) ו-27 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו – 1976 (9 עבירות).

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמת מס' 1 הנה חברה הרשומה בענף עבודות עפר, סלילת כבישים, בנית גשרים ומסלולי טיסה (עבודות פיתוח והנדסה), ובתור שכזה הנה "עוסק מורשה" כהגדרת סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "החוק") החל מ-03/2018.

מרכיבי הדוחות התקופתיים אותם ציינו הנאשמים על גבי הדוחות הנ"ל נימסרו על ידי המאשימה, הנם כמפורט בכתב האישום.

...

עוד ציינה, כי בדיונים קודמים, הבטיחו הנאשמים להסדיר את חובם, ובית המשפט נעתר לבקשותיהם החוזרות ודחה את הדיון מספר פעמים, ולמרות הזמן הרב שחלף, הנאשמים לא הסדירו את החוב, לא הסירו את המחדל ואף לא חלק ממנו, ובכך גרמו נזק משמעותי לקופת הציבור.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 1 - לאור העובדה כי הנאשמת 1 אינה פעילה, אני מטיל עליה קנס סמלי בסך של 1 ₪.

וראו מה נכתב שם בסוף הפרוטוקול: "גיל ועו"ד כינרת יודיעו עמדתם ביחס לסיום פעילות הצדדים עד ליום 04/01/2017. הדבר ייעשה בכתב לדואר האלקטרוני של עו"ד יבגני. ניתן יהיה לקבל החלטה מבלי לקיים אסיפה פרונטאלית". ביום 14.01.18 הודיע התובע במכתב שנשלח על ידי באת כוחו, כי החליט להתנתק מהחברה החל מיום 01.02.18 בתנאים שפורטו באותו מכתב וביניהם שיחרורו מכל ערבות לחברה, השבת הסך של 175,000 ₪ שהכניס לחשבון החברה בתחילת הדרך, ב – 5 תשלומים חודשיים, העסקה באמצעות החברה כפרילאנסר בשכר של 25,000 ₪ בחודש.

הנתבע לא הוכיח כי התובע הפר סעיף "אי ההתחרות". וראו לשון הסעיף: "מוסכם, כי גיל יהיה רשאי להמשיך ולהעניק שירותים באמצעות העוסק המורשה שלו. ואולם מוסכם, כי גיל לא יפנה ללקוחות של החברה. כיום, הלקוחות הפעילים של החברה הם קוואנטה, לסיקו, TSK, גליל הנדסה, IEOD, שהם גם IMAG ו - Project Pro וזאת למשך תקופה של 12 חודשים מיום יציאתו של גיל מהחברה" (הדגשה שלי – הח"מ).

לכל האמור מצטרפת העובדה שאין חולק שבסופו של דבר התובע לא עבד כפרילאנסר של החברה בתמורה לסך של 25,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ, בהתאם להסכם מול הלקוח פרוג'קט פרו, כפי שנירשם בהסכמות בין הצדדים.

לכך מצטרפת העובדה שעולה שאין שויון בין התובע לבין הנתבע, כאשר הנתבע הוא זה שהיה ותיק יותר ובעל קשרים יותר ענפים בשוק והוא זה שבעצם הביא את העבודות ו/או את מרביתן.

צודק הנתבע כי בתביעה לא דרש התובע את הסך של – 50,000 ₪ בגין הפרת חובה להעסיק את התובע במשך חודשיים, ולפיכך הדרישה לתשלום סכום זה מהוה הרחבת חזית.

...

אני דוחה את טענת הנתבע כאילו התובע התגלה כמי שאינו דובר אמת בנקודות מהותיות ולפיכך יש לדחות את תביעתו כולה.

לסיכום הנתבע ישלם לתובע סך של 69,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאז חודש 06/18 ועד היום.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 7,020 ₪.