הפרת חובת תום לב במשא ומתן לשכירות

עילות התביעה המפורטות בבקשת האישור: הפרת חוזה; טעות לפי סעיף 14 והטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973 (להלן: חוק החוזים); הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא-ומתן לקראת כרית חוזה לפי סעיף 12, ובקיום החוזה לפי סעיף 39, לאותו חוק; עוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); חובות חקוקות בחוק החוזים ובחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981; עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35–36 ועוולת התרמית לפי סעיף 56 לפקודה; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979; וכן עילות, בכל הנוגע למשיבה 4, מכוח חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א–1981, וחוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981.

כך למשל, גם מי שחכר רכב לתקופה קצרה משנה יהיה זכאי להטבה; הוסכם כי מספר ימי ההשכרה להם זכאי כל חבר קבוצה יעוגל כלפי מעלה; חברי הקבוצה יוכלו לצרף ימי הטבה בגין כלי רכב מזכים שונים; ניתן יהא לקבל את הרכב בארבעה סניפים הפזורים בארץ ולא רק בזה שבצריפין; בתקופות השיא יועמדו לרשות החברים עד עשרים כלי רכב נוספים; שוכלל מנגנון היידוע בדבר הסדר הפשרה, ובכלל זה משלוח הודעה בדוא"ל לחברי הקבוצה, בין שהם לקוחות קיימים ובין לאלו שכבר לא, בכך יובטח מימוש ההטבה רחב יותר, על אחת כמה וכמה התזכורות שיישלחו לחברים אם יימצא שבשנה מסוימת לא נוצלו מספיק ימי זכאות.

...

סעיף 22(ג)(2) לחוק מתיר לבית המשפט המכריע בתובענה הייצוגית "לפסוק גמול לארגון שהשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית לפי הוראות סעיף 15, אם מצא שהדבר מוצדק לאור הטרחה שטרח והתרומה שתרם בהשתתפותו בדיונים כאמור". אני סבורה שיש להיעתר לבקשת המועצה לאחר שעמדה על כשלים בהסדר המקורי.

סוף דבר ההסכמות המפורטות בסעיפים 49 ו 59 מהווים חלק מהסכם הפשרה המתוקן .

מכל הטעמים דלעיל אני מאשרת את הסכם הפשרה המתוקן ונותנת לו תוקף של פסק-דין.

חובת הגילוי היא מן החשובות והעיקריות שבחובות המוטלות על צדדים בשלב המשא ומתן טרם כריתת חוזה (ראו ע"א 2469/06 סוויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, [פורסם בנבו], 15-14 (14.8.2008), (להלן: "עניין סוויסה"); ת"א (מרכז) 32162-06-13 פביאן נ' מועצה מקומית תל מונד, [פורסם בנבו], 25 (3.5.2017)), והיא החלק העקרי והמובהק של חובת תום הלב החלה על צדדים למשא ומתן מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]); והן כחלק מדיני החוזים, בעילות של הטעה חוזית או הפרת חובת תום הלב במשא ומתן (סעיפים 12 ו-15 לחוק החוזים), ובעילות לפי חוקי חוזים ספציפיים, כמו חוק המכר (סעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968) וחוק השכירות והשאילה (סעיף 6 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971) (ראו ע"א 7730/09 כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ, [פורסם בנבו], בעמ' 8 (6.6.2011), (להלן: "מבני גזית"); עניין סוויסה, עמ' 15-14).

...

סוף דבר.

אני דוחה את התביעה.

נוכח האמור, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

התובע דורש כעת את עלות החלפת המנוע בסך של 26,793 ₪, וכן את השבת העלויות הנוספות שנגרמו לו - השכרת רכב חלופי למשך שבוע, במהלכו הושבת הרכב בסך של 1,250 ₪; אבדן של 3 ימי עבודה בסך של 2,400 ₪ וכן פיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין הפרת החוזה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובע.

הפרת חובת הגילוי על ידי הנתבעת מהוה הטעה והפרת חובתה לנהוג בתום לב במשא ומתן לכריתת חוזה, כמשמעם בחוק החוזים, וכתוצאה מכך - הפרה יסודית של ההסכם כמשמעה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; וכן אי התאמה והפרת חובת תום לב כמשמעם בסעיפים 6, 11 ו- 16 לחוק המכר וקיומו של חוזה מכר בפרט.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי נכון לחלק את האשם באופן שווה בין הצדדים.

בנסיבות המקרה לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,075 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (12.10.2020) ועד התשלום המלא בפועל.

מדובר בתביעה כספית ע"ס 238,000 ₪, שלפי הכתוב בסעיף 1 לכתב התביעה, "עילתה בהפרת חוזה שכירות למגורים, המוגשת ע"י שוכר דירה נגד משכיר הדירה, בשל הפרה יסודית של תנאי הסכם השכירות מצד המשכיר, המקימה לתובע זכות לביטול חד צדדי של הסכם השכירות כדין – ולקבלת סעד של פיצויים והשבה". יצוין כי בהמשך כתב התביעה נטען בנוסף גם ל"ביטול הסכם השכירות בשל פגמים בכריתתו" ("הפרת חובת תום לב בניהול משא ומתן, הפרת חובת הגילוי והנאמנות, הטעה").

...

התובע מעלה בסעיף 2 לתשובתו לבקשת הסף טענות עובדה נוספות וחדשות (בדבר מצג רלוונטי לפיו הדירה המושכרת כן הייתה בבעלות הנתבעת 2 ובדבר מגעים רלוונטיים שקוימו עם נציג הנתבעת 2), אך אין בידי לקבל טענות אלו, מאחר שטענות אלו אינן רלוונטיות ואינן קבילות/תקפות: ראשית, הטענות לא נטענו בכתב התביעה ומדובר לכאורה בהרחבת חזית אסורה (וכידוע בקשת הסף מוכרעת עפ"י לשון כתב התביעה); ושנית, הטענות נטענו ללא כל תצהיר ואסמכתא.

בקשת הערובה - נדחית אין צורך לחזור ולצטט כאן את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית המוכרת והמושרשת היטב בפסיקת בית המשפט העליון.

חזקה על הנתבעים שהם מכירים את קהל היעד שלהם ואת הלקוחות שהם משכירים להם דירה מיוחדת ויקרה זו. אין בידי לקבל את טענות הסף שטענו הנתבעים גם במסגרת בקשה זו, משדחיתי מעלה את בקשת הסף המקבילה שהגישו הנתבעים.

סיכום שתי הבקשות נדחות.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות הבקשות בסך 6,000 ₪, ללא קשר לתוצאות הליך אחר כלשהו.

לטענת המבקש אין מדובר בארוע נקודתי, ומשניסתה המשיבה להמנע מלפצות את הלקוחות בגין הנזקים העקיפים (אובדן שימוש ועוגמת נפש), ומשלא הציעה מתוה לפצוי נזקים עתידיים שיכולים להגרם לרכבים של חברי הקבוצות, יש לאשר את התובענה כייצוגית בעילות תביעה של הטעה צרכנית, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת תום לב במשא ומתן, הפרת הסכם והטעיה חוזית, רשלנות, והכול כמפורט בסעיפים 37 – 74 בבקשת האישור.

בהמשך, וכפי שהתחייבה, החזירה פז לכלל הפונים שספקו אסמכתות, את הוצאותיהם, לרבות עלויות תידלוק, נסיעות במוניות, אוטובוסים, בדיקת או תיקון רכב במוסך, ואף הוצאות שכירת רכב חלופי; הדברים נתמכו בדוגמאות להחזר הוצאות ללקוחות [נספח 5 לתשובת פז].

...

בשים לב לכל האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית.

מעבר להעדר מנגנון לפסיקת גמול, שכר טרחה והוצאות במסגרת דחייתה של בקשת אישור, לא שוכנעתי כי הגשת התובענה הייצוגית היא שהובילה להחלטת המשיבה לחזור בה מנוסח כתב הוויתור.

כזכור, בקשת האישור הוגשה בתאריך 16.6.2022, כאשר האירוע התרחש כשבוע קודם לכן, וכיומיים לאחר תכתובות בין המבקש לבין המשיבה, מבלי שטרח להמתין לתשובת המשיבה לעניין זה. סבורני כי לו היה ממתין לתשובת המשיבה בעניין זה, כפי שנמסרה לו ב – 20.6.2022, לא מן הנמנע כי התובענה בכללותה הייתה מתייתרת [ראו והשוו: ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.2018), בסעיף 30].