שבוע ימים לאחר מכן, ביום 28.04.15, פוטר התובע בעילה של הוצאת מסמכים שלא כדין מהנתבעת וביום 04.05.15 הגיש התובע בקשה בהולה במעמד צד אחד לקבלת סעד זמני למניעת פיטוריו.
התובע טען כי הנתבעת יודעת היטב, והדבר אף הוסבר לה ע"י מומחה בתחום מטעמה, כי התובע או אביו לא העבירו סודות מסחריים או עיסקיים שלה לצד שלישי כלשהוא ולמעשה לא הציגה כל ראיה לשלל טענותיה כלפיו או כלפי אביו.
הנתבעת הוסיפה בסיכומיה, כי התובע לא היתכחש לכך וטען לראשונה להגנתו, תוך הרחבת חזית אסורה, כי היעדרויותיו נובעות מכדורים שהוא נוטל לגמילה מעישון.
ביחס לסעדים שנתבעו על ידה בתביעה שכנגד, טענה הנתבעת כי התובע הפר את כתב הסודות עליו היה חתום, לא השיב את המסמכים שבידיו, ולמצער, לא מחק את העותקים האלקטרוניים שהיו בחזקתו; עוד הוסיפה, כי גם אין חולק שהתובע העביר את המסמכים לצד ג' - אביו, בנגוד לאותה התחייבות.
ער אני לכך, שעשויה לעלות טענה כי גובה הפצוי הנ"ל נמוך ביחס למעשיו של אלעד ואכן, סבורני, כי באופן עיקרוני, שעה שהוכח שעובד הפר את חובת הנאמנות שהוא חב למעסיקו, כמו גם את חובת הסודות וממילא את חובת תום הלב, מן הראוי להשית עליו פיצוי הולם שיישא מסר מרתיע לעובדים אחרים לבל ילכו באותה דרך.
...
הנתבעת אף הגישה תלונה במשטרה (נספח 5 לכתב התביעה) ואולם, לטענת התובע, הוא מעולם לא זומן למשטרה וממילא לא נחקר בעניין ובסופו של דבר התלונה נסגרה.
חרף האמור לעיל, אציין, כי החלטתי במקרה שלפניי לפסוק פיצוי על הצד הנמוך, מתוך התחשבות בגילו הצעיר של אלעד ומתוך כך שהתרשמתי כי נגרר לניהול מערכה משפטית מיותרת, שלא בטובתו.
ביחס לפיצוי הכספי שנתבע מאביו של אלעד, החלטתי כי בנסיבות העניין יהיה זה נכון להסתפק בהשתת הוצאות על אלעד בלבד, וזאת מן הטעם שייחסתי למעשיו ומחדליו של אלעד, כעובד החברה, חומרה גדולה יותר.
אחרית דבר
תביעת התובע כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע פיצויי בגין הלנת תשלום שעות נוספות בסך של 5,000 ₪.
