הפרת חובת נאמנות סעיף 16(א) (1) לכללי לשכת עורכי הדין

גם כאשר עורך הדין עוסק בענייניו האישיים [ראו בר"ש 8818-13 שטנגר נ' ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין (2014)], ועל אחת כמה וכמה כשהוא תובע את שכר טירחתו בגין שירותיו המשפטיים, הוא אינו רשאי להשיל מעל עצמו את מדי קצין בית המשפט, ועליו לדקדק כחוט השערה בטענותיו העובדתיות [ראו גם סעיף 34 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, שכותרתו "איסור הטעייה"].

אף לא תרחק המחשבה כי כאשר עורך דין מעלים מבית המשפט עובדות נצרכות לבירור האמת בתביעת שכר טירחה כנגד לקוחו, הוא מפר בכך אף את חובת הנאמנות כלפי הלקוח, שאינה מתפוגגת ונעשית כחרס הנשבר, כחציר יבש, כציץ נובל, כצל עובר, כענן כלה וכרוח נושבת, וכאבק פורח, וכחלום יעוף רק בשל סיכסוך שכר הטירחה בין עורך הדין ללקוחו.

לעניין זה אפנה לגירסת התובע בעמ' 1 לאותו פרוטוקול, שורות 19-20 התומכת בגירסת הנתבע באותו פרוטוקול לפיה שכר הטירחה הנוסף עליו דיבר התובע בפגישתם לאחר מתן פסק הדין בעתירה המנהלית עמד על 120,000 ₪, וזאת אל מול גרסת התובע בעמ' 4 לאותו פרוטוקול, שורות 2-3.

במכלול העדויות, הראיות, הנסיבות, במבחן הלשון של הסכמי החוב, ובראי הפרשנות האינטגרטיבית הנדרשת בין שני הסכמי החוב הסמוכים בזמן [ראו ע"א 483-16 יהודאי נ' חלמיש - חברה ממשלתית - עירונית לדיור שקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ (2017) בסעיף 42 לפסק הדין, א' ברק, פרשנות במשפט כרך ד' – פרשנות החוזה, 319-318, 321 (2001)], ברי כי המטרה אליה נשכר התובע הנה השגת הסדר החוב מול הערייה באמצעות פעולותיו כעורך דין מולה, והתביעה המנהלית אינה אלא קביים להשגת אותה מטרה, מין נמר של נייר שצייר התובע על מנת לרדוף את עריית תל אביב ולהניעה אל הסדר החוב המיוחל.

...

דרישה זו שהייתה אמורה להפחית את החוב במסגרת הסדר עם העירייה לסביבות 100,000 ₪, מתיישבת עם המסקנה כי הנתבע דבק בהסכמי החוב וביקש להמשיך ולממש את מטרתם תוך שימוש בעתירה המנהלית כקרדום להגעה להסדר בהיקף כאמור, כפי שהיה אומד דעת הצדדים מלכתחילה, ברם התובע הוא שהרפה מכך.

משכך אני מתקשה לקבל את הטענה בתצהיר התובע כי הנתבע התחייב לשלם לתובע שכר טרחה כלשהו גם עבור משלוח טיוטת ההתנגדות אשר צורפה לכתב התביעה כנספח י"ד, ואשר לא מצאתי דמיון מובהק בינה לבין זו שהוכנה על ידי עורך הדין שהנתבע נטל את שירותיו לצורך זה ואשר הוגשה לעיריית בת-ים. במכלול האמור לעיל, ביחס לצלילות גרסת התובע בכלל, ומשנמצאה בפרט עכירות בגרסתו גם ביחס לאופן קביעת שכר הטרחה הנתבע בגין שירותים נטענים אלה [ראו סעיף 45 לתצהירו אל מול עדותו בישיבה המקדמית מיום 04.06.19, עמ' 2, שורה 16] ולא הוצג הסכם שכר טרחה כלשהו ביחס לעניין פדיון המשכנתא, לא שוכנעתי כי הטיפול בכך לא נכלל בשכר הטרחה ששילם הנתבע לתובע בגין ההסדר בבית המשפט העליון כמפורט בסעיפים 41 ו-42 לתצהיר העדות הראשית מטעמו.

לסיכום: כאמור, התביעה נדחית.

בית הדין המשמעתי הארצי יקרא להלן: "ביה"ד הארצי" ובית הדין המשמעתי המחוזי במחוז תל אביב יקרא להלן:"ביה"ד המחוזי". המערער הורשע בהכרעת הדין בביה"ד המחוזי בעבירות בגין שלושה אישומים; ביחס לאישום הראשון הורשע המערער בעבירה של מעשים הפוגעים במקצוע עריכת הדין, לפי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק"); היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין, לפי סעיף 61(3) לחוק; עיכוב ושליחת יד בכספי פקדונות ואי דיווח על פקדונות, לפי סעיפים 40 ו-42 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: "הכללים ) וסעיף 61(2) לחוק; העלאת טיעון עובדתי או משפטי בידיעה שאינו נכון, לפי סעיף 34 לכללים וסעיף 61(2) לחוק (ההרשעה כאן הייתה ביחס לשני טיעונים, אף שכתב האישום כלל שלושה, אשר ביחס לאחד מהם לא הורשע המערער); איסור על טפול בעיניין כנגד לקוח לשעבר באותו עניין, לפי סעיף 16(א) לכללים וסעיף 61(2) לחוק (בענין זה הייתה ההרשעה בבית הדין המחוזי ברוב דיעות כנגד עמדה חולקת של עו"ד פורת).

ביחס לאישום השלישי הורשע באיסור על טפול בעיניין כנגד לקוח לשעבר באותו עניין, לפי סעיף 16(א) לכללים וסעיף 61(2) לחוק; טיעון כנגד כשרות מיסמך שהנקבל הישתתף בעריכתו, לפי סעיף 15 לכללים ביחס עם סעיף 61(2) לחוק; הפרת חובת האמון כלפי הלקוח, לפי סעיף 2 כללים וסעיפים 54 ו-61(2) לחוק.

עד למועד גזר הדין לא קיבלה סיגלית את חלקה בכספי המכירה של הדירה והמערער לא רק שהפר את חובת הנאמנות כלפיה, אלא אף פעל כנגדה ולא חדל מייצוג כנגדה - גם כאשר וועדת האתיקה של לישכת עוה"ד הזהירה אותו באשר לכך.

...

אני דוחה את טענות המערער אף בראש זה; אכן, אותה החלטה מיום 3.9.18 היא קצרה ולא מפורטת, אך את אותה החלטה יש לקרוא על רקע ההחלטה שקדמה לה וניתנה עוד ביום 2.8.18.

משניתנה למערער אפשרות חריגה במסגרת הליך הערעור בפני ביה"ד הארצי להשלים הגשת מסמכים ביחס לטענות בדבר מגבלות רפואיות, אך שוב הוא נכשל בהצגת הנדרש - אין מקום לשוב לעניין זה. כך גם אין מקום לטענות דיוניות שהוא מעלה באשר פגיעה כביכול בזכויותיו, עת בחר שלא להתייצב לדיונים, לאחר שבקשה לדחיית דיון לא נעתרה, מפאת אי צירוף חומר רלוונטי המתחייב כדי להיעתר לה. בהמשך לאמור, נדחה אפוא ערעור המערער על כל חלקיו.

בהמשך לאמור נדחה אפוא גם ערעור המשיבה.

בתמצית, נטען כי בקשת האישור הוגשה על ידי בא-הכוח המייצג בנגוד לכלל 16(א)(1) לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה) – שלפיו "עורך דין לא יטפל נגד לקוח בענין או בקשר לענין שטיפל בו למען אותו לקוח". הבקשה לאישור התובענה כייצוגית המשיבות בבקשת האישור (המבקשות בהליך שלפניי), הן חברות בנות של חברת כימיקלים לישראל בע"מ ובבעלותן מפעלי ייצור תעשייתיים-כימיים הממוקמים באיזור התעשייה "מישור רותם" הסמוך לים המלח (להלן: רותם ו-פריקלאס, וביחד: המשיבות).

יצוין כי בד בבד עם הגשתה של בקשת ההחלפה, הגישו המשיבות תלונה נגד עו"ד לוינסון ללישכת עורכי הדין בגין הפרה של כללי האתיקה ובפרט כלל 16(א)(1) (להלן: כלל 16).

לבסוף מבהירים המבקשים כי לא קיים חשש כלשהוא לפגיעה בעיניינם של חברי הקבוצות, או כי עו"ד לוינסון לא יוכל למלא את תפקידו במסירות ובנאמנות – ודי בכך כדי להביא לדחייתה של בקשת ההחלפה.

על יסוד האמור נקבע, כי הפרה של האיסור המוטל על עורך דין, לטפל נגד לקוח בעיניין שטיפל בו למען אותו לקוח, טומנת בחובה פגיעה באנטרס לגיטימי של בעל דין; ועל כן במקרים המתאימים יידרש בית המשפט לטענה זו בעצמו, ואף יורה על מתן צוים להגנה על אותו בעל דין – כדוגמת הוראה על הפסקת ייצוג.

...

דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל, ודין הערעור שנדון על פי הרשות שניתנה להתקבל אף הוא, במובן זה שהדיון בבקשת ההחלפה יוחזר לבית המשפט המחוזי – על מנת שיחליט בה רק לאחר שתונח לפניו "חוות דעת מקדימה" מאת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (ראו סעיף 60א לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961).

על רקע האמור, אחד התנאים הקבועים בחוק לאישור תובענה כייצוגית הוא שקיים יסוד סביר לכך שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב (סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות).

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון על פי הרשות שניתנה מתקבל אף הוא.

על רקע זה, הגישה ועדת האתיקה קובלנה נגד המערער בעבירות של עיכוב ושליחת יד בכספי פקדונות ואי דיווח על פקדונות, לפי סעיף 40, 42 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו- 1986 (להלן- כללי האתיקה) וסעיף 61(2) לחוק; אי החזקת כספי פקדונות בחשבון פקדון, לפי סעיף 39 לכללי האתיקה ולפי סעיף 61(2) לחוק; הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, לפי סעיפים 2 לכללי האתיקה ולפי סעיפים 54, 61(1-2) לחוק; מעשים הפוגעים בכבוד המיקצוע, לפי סעיפים 53 ו- 61(1) לחוק; היתנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע, לפי סעיף 26 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; טיעון עובדתי ומשפטי בידיעה שאינו נכון, לפי סעיף 34 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; קבלת תיק לייצוג בנגוד אינטרסים או חשש לניגוד אינטרסים, לפי סעיף 14(א) לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק.

...

במכלול הדברים, לא שוכנעתי, כי נפל פגם בפסק הדין וכי ענייננו לא נופל לאותם מקרים חריגים בהם הכשל בייצוג, ככול שהיה, עולה כדי טקטיקה של התנהלות נפסדת בסדרי-הדין שתכליתה לסכל הליכי משפט ומשכך, אין בה כדי להקים עילה להתערבות ערכאת הערעור, ומכל מקום, וכאמור, משלא שוכנעתי כי נגרם למערער עיוות דין משמעותי.

במכלול האמור, בגדרי התערבותה של ערכאת-הערעור, במצב המשפטי הנוהג, לא שוכנעתי כי יש בעונשו של המערער כדי להוות סטייה משמעותית ממדיניות הענישה, כמו גם מתכליותיו של הדין המשמעתי, במידה שיש בה כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

בסיכומו של עניין, במצב המשפטי הנוהג, ובגדרי הביקורת השיפוטית על החלטות ערכאת המשמעת, לא שוכנעתי, כי נפל פגם בפסק-הדין במידההמצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

סך הכספים ששולמו בפרויקט (בנכוי שכ"ט עורכי הדין): 772,500 ₪ סך התשלומים לקבלן גדסי: 815,319 ₪ סך התשלום בגין הדירה בפועל: 1,587,819 ₪ (772,500 ₪ + 815,319 ₪) ההפרש בין המחיר המובטח למחיר ששולם בפועל: 388,819 ₪ (1,199,000 ₪ - 1,587,819 ₪) אני קובע איפוא כי הזוג שדה זכאים לפצוי בסך 388,819 ₪ בגין ראש נזק זה. הזוג שורק – לטענת הזוג שורק הנזק שניגרם להם נוכח הפרת ההסכמים על ידי מדמוני נדל"ן הוא 535,395 ₪ [סך 996,908 ₪ (המחיר ששלמו הזוג שורק עד להגשת כתב התביעה) + סך 811,787 ₪ (הסכום ששלמו הזוג כחלון לגדסי) בנכוי סך 1,273,000 ₪ (עלות הדירה המובטחת (1,190,000 ₪ בתוספת 7%))].

אותו יזם צירף הסכמי שכר טירחה שמהווים ריטיינרים, היחסים השיתופיים באותה חברה זה בסדר אבל זה לא נקי, הוא עדיין מייצג אותו ואותי בו זמנית" [פר' עמ' 73, ש' 34-33, עמ' 74, ש' 7-1, 16-12] מר שורק הסביר כי עורכי הדין התחייבו לייצג את קבוצת הרכישה בלבד, בעוד שבפועל ייצגו גם את מר מדמוני [סעיף 16 ל-ת/3].

עמד על כך בית המשפט העליון (השופט א' לוי) בע"א 6645/00 שלמה ערד עורך-דין נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 379-378 (2002): "על הקף אחריותו של עורך-דין במצב של ניגוד עניינים מסוג זה עמד בית-המשפט בעל"ע 2/80 פלוני נ' הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין בישראל, תל-אביב-יפו: "החובה המוטלת על עורך-הדין לפי החוק לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, מטילה על עורך-הדין מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתימר לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים. אבל אין בהסכמתו לשרתם בעת ובעונה אחת כדי לפטור אותו מחובה אלמנטארית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם" .

יש להזכיר לעורכי הדין כי "פעולה בנגוד אינטרסים, או שלא בהתאם לטובת הלקוח אגב אי גילוי נאות, יש בה, על פני הדברים, הפרה של אותה חובת נאמנות" הקבועה בסעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – חוק לישכת עורכי הדין) וכלל 2 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 [ע"א 2008/07 לוטן נ' דוד ירמייב ז"ל עיזבונו, פסקה 49 לפסק דינו של השופט (כתוארו דאז) ח' מלצר (נבו 14.02.2011)].

...

אני מחייב את איי.די.איי לשפות את עו"ד גליקו בסך 29,250 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת ההודעה לצד שלישי ועד למועד התשלום בפועל.

אני מחייב את מר מדמוני ומדמוני נדל"ן לשפות את עו"ד רוטשילד בסך 1,769,174 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת ההודעה לצד השלישי ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את מר מדמוני ומדמוני נדל"ן לשלם לעו"ד רוטשילד הוצאות משפט בגובה מחצית אגרת בית המשפט בגין ההודעה לצד השלישי ובתוספת שכר טרחת בא כוח עו"ד רוטשילד בסך 100,000 ₪.