הפרת חובת מניעת עישון במקום ציבורי

בחוק למניעת עישון נקבע מנגנון אכיפה מינהלי וכן ניתן לאכוף את החוק ב"אכיפה אזרחית", בהתאם להוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין, העוסק בעוולה הנזיקית "הפרת חובה חקוקה": "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פרושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פרושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו" בית המשפט העליון דן בהוראות החוק למניעת עישון (רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, 5.7.06), ובמסגרת זו נידרש לחשיבות הוראות אלה, תכליתן ויישומן, כדלקמן: "כן ייאמר, כי ישראל אישרה את 'אמנת המסגרת של ארגון הבריאות העולמי לפיקוח על הטבק', שבסעיף 8(1) בה מתואר קיומן של 'ראיות מדעיות שקבעו ללא עוררין כי חשיפה לעשן גורמת מוות, מחלה ונכות'; לפיכך הוטל על כל מדינה חברה לקדם אמצעים חקיקתיים ומנהליים להגנה מחשיפה לעשן טבק, בין היתר במקומות צבוריים סגורים... אזכיר, כי בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק איסור העישון במקומות צבוריים תשמ"ג-1983 (הצעות חוק תשמ"ג, 195)), נאמר ברישה: 'העישון במקומות צבוריים פוגע ומטריד את הציבור הלא מעשן הנמצא בהם'. יצוין, כי מכוח חוק חובת דיווח בדבר הנזקים הבריאותיים הנגרמים מעישון מוצרי טבק, תשס"א-2000. הוגש לכנסת בתמוז תשס"ה (יולי 2005) דו"ח על העישון בישראל לשנת 2005-2004, וכעולה ממנו נרשמו רק 3 דו"חות על עישון במסעדות בירושלים בשנת 2005.

...

בנסיבות בהן הנתבעת הודתה שהיא חברה בארגון מעסיקים אחר (לשכת המסחר) ומנהלה אף חבר פעיל באחת הוועדות של ארגון המעסיקים, ובהתחשב בכך שאין כל ראיה מצד התובע בנושא זה, טענות התובע לגבי תחות צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה נדחות.

לסיכום נושא זה, התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה, חלק המעסיק בתגמולים, בהתאם לסעיף יא' לצו ההרחבה של לשכת המסחר.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בסך 4,000 ₪; ב. פיצויים בגין הפרת הוראות החוק למניעת עישון, בסך 5,000 ₪; ג. פיצוי בגין אי ביטוח פנסיוני (חלק המעסיק בתגמולים) בסך 6,942 ₪.

בפני תביעה כספית על סך של 5,907 ₪, לפצוי בגין הפרת חובה למניעת עישון בהתאם לחוק למניעת העישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג- 1983 (להלן: "החוק").

...

סבורני כי גרסתו של התובע מעלה תהיות.

סוף דבר בנסיבות העניין, לאור המקובץ לעיל, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

אשר על כן, אין מנוס מפסיקת הוצאות.

(ב) יראו את המחזיק של מקום צבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה: (1) פנה לאדם המעשן או המחזיק סיגריה, סיגרילה, נרגילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים במקום צבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב); (2) התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7, על הפרת הוראות סעיף 1(א) או (ב), או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפיסקה (1), נמשכה הפרת הוראה מההוראות האמורות.

" מיהו אם כן "המחזיק למעשה" עליו מוטלת החובה לדאוג למילוי הוראות החוק? "המחזיק למעשה" המחוקק הגדיר מיהו "המחזיק" לצורך מילוי הוראות החוק למניעת העישון - "המחזיק למעשה של מקום צבורי כבעלים, כשוכר או בכל אופן אחר" (סעיף 2(א) לחוק).

...

משכך, לא עומדת למבקש עילת תביעה נגד ארומה ודין בקשת האישור להידחות.

סוף דבר משהגעתי למסקנה כי ארומה לא הפרה את הוראות החוק למניעת העישון, לא קמה למבקש כל עילה נגד ארומה בגין הפרת הוראה חקוקה.

לפיכך, דין הבקשה לאישור התובענה כייצוגית להידחות.

לפניי תביעה כספית על סך 34,500 ₪, לפצוי בגין הפרת החובה למניעת עישון לפי סעיף 2א לחוק למניעת העישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן: "החוק").

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם של התובע, אביו ונציג מטעם הנתבעת, ובחנתי את טענותיהם בראי הדין והפסיקה - הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

נוכח האמור, הרי שלו מטעם זה, נשמטה הקרקע תחת עילת התביעה ודינה של זו להידחות.

סוף דבר בנסיבות העניין ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

עיקר טענות התובעת התובעת טענה כי הנתבעת לא פעלה למנוע עישון במקום העבודה, ואף היתעלמה מתלונותיה בנושא ובכך הפרה את הוראות החוק למניעת עישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן: "החוק למניעת עישון"), הפרה חובה חקוקה, וכן הפרה את חובתה על-פי חוזה העבודה להבטיח לתובעת סביבת עבודה בטוחה.

...

מכאן, ממילא נשמט הבסיס תחת טענת קיזוז זו – אשר נדחית בזאת.

דיון והכרעה – מאחר שהטענה כי אישורי המחלה הוצאו שלא כדין נדחתה לעיל, הרי שיש לדחות אף את טענת הקיזוז דנא, וכך אנו מורים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי לא ממוני בסך של 35,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.