מכוחו של סעיף 2 לצוו לימוד חובה (חינוך חינם שלא במוסד רישמי), התשל"ח-1978 (להלן: צו לימוד חובה), מקבלת העותרת תיקצוב ממשרד החינוך (להלן גם: המשיב) עבור כל תלמיד הלומד בחטיבה העליונה ברשת החינוך שלה.
בכך, היא טוענת, נפגעת יכולתה לספק את השירותים הראויים לתלמידים במוסדות החינוך שלה ולצרף אליהם תלמידים חדשים.
כאמור, לדידה, הפליה זו נוצרת משום שעל אף שמבחינה פורמלית היא מקבלת את אותו תיקצוב שלו זוכים מוסדות המאוגדים כמלכ"רים, הרי שבפועל, היא נאלצת "להשיב" חלק מן התיקצוב לקופת המדינה בשל חיובה במע"מ, שעה שחובה זו איננה מוטלת על מוסדות חינוך המאוגדים כמלכ"רים.
להבחנה שבין מוסד חינוך רישמי לבין מוסד חינוך מוכר שאינו רישמי.
כן ראו: בג"ץ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש (עמותה רשומה) נ' שר החינוך, פ''ד נד(3) 69, 81-80 (2000); בג"צ 4805/07 המרכז לפלוראליזם יהודי – התנועה ליהדות מיתקדמת בישראל נ' משרד החינוך (לא פורסם, 27.7.2008) פסקות 2-1 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה).
מעמדו של המסמך ושינוי המדיניות
במכתביה של העותרת למשיב עלתה טענה שלפיה ההחלטה להפסיק את התיקצוב בגין המע"מ שבתשלומו חייבת העותרת מהוה הפרה של ההסכמות המעוגנות במסמך.
לעמדתי, העותרת אינה זכאית לתקצוב מיוחד בגין חבותה במע"מ. בנוסף, לא מצאתי כי מודל התיקצוב הנוהג – כשהוא לעצמו, או תוצאותיו – מפלים את העותרת לרעה או כי הם מקימים עילה להתערבותו של בית משפט זה. לבסוף, להשקפתי, משרד החינוך היה מוסמך לשקול מחדש את מדיניות התיקצוב שלו בהקשר בו עסקינן, ובנקודת הזמן הנוכחית, איני סבור כי קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטה שהתקבלה בסוגיה זו.
נוכח כל האמור, אם תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את העתירה ולחייב את העותרת לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
אני מסכים.
...
נוכח כל האמור, איני סבור כי העותרת הניחה תשתית עובדתית המצביעה על כך שמודל התקצוב הנוכחי מביא לתוצאה המפלה את העותרת לרעה אל מול מוסדות המאוגדים כמלכ"רים, ומשכך, טענות העותרת בדבר פגיעה בשוויון – נדחות.
יישומם של דברים אלה בענייננו מוביל למסקנה כי לא היתה מניעה לכך שהמשיב ייבחן בשנית את מדיניותו בכל הנוגע לתקצובה של העותרת בגין חיובה במע"מ, ולאחר שקילת מכלול השיקולים הרלבנטיים, יבקש לשנות מדיניות זו, מן המועד עליו הוחלט ואילך.
לעמדתי, העותרת אינה זכאית לתקצוב מיוחד בגין חבותה במע"מ. בנוסף, לא מצאתי כי מודל התקצוב הנוהג – כשהוא לעצמו, או תוצאותיו – מפלים את העותרת לרעה או כי הם מקימים עילה להתערבותו של בית משפט זה. לבסוף, להשקפתי, משרד החינוך היה מוסמך לשקול מחדש את מדיניות התקצוב שלו בהקשר בו עסקינן, ובנקודת הזמן הנוכחית, איני סבור כי קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטה שהתקבלה בסוגיה זו.
נוכח כל האמור, אם תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את העתירה ולחייב את העותרת לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
אני מסכים.