לפנינו ארבעה ערעורים שהוגשו מטעם המדינה, אשר הדיון בהם אוחד, הנסובים כולם על החלטות בית-משפט השלום בירושלים, בארבעה מותבים, לבטל את כתבי-האישום שהוגשו נגד המשיבים, זאת נוכח הפרת הוראת סעיף 60 א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן-החוק).
סעיף 60א לחוק, שכותרתו "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע", מתייחס הן לחובת התביעה, שהותוותה בסעיפי-משנה (א) ו-(ב), ליידע חשוד בדבר העברה לתביעה של "חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע", אגב ציון כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב "לבירורים ולהצגת טיעונים" (להלן-חובת היידוע); והן לזכותו של חשוד, שנקבעה בסעיף-משנה (ד), לפנות לרשות התביעה תוך שלושים יום מיום קבלת ההודעה האמורה "בבקשה מנומקת להמנע מהגשת כתב-אישום או כתב-אישום בעבירה פלונית" (להלן-זכות השימוע).
סיכומם של דברים: בבואנו ליישם את עקרונות תורת הבטלות היחסית על המקרים דנן, הגענו לכלל דיעה כי בחינת מהות ההפרה של חובת היידוע לפי סעיף 60א על רקע תכליתה, תוך איזון מושכל של מכלול הנסיבות, לרבות אינטרס המשיבים והאנטרס הצבורי, מובילה למסקנה שיש בשימוע מאוחר כדי לרפא את הפגם, זאת ללא צורך בבטול האישומים.
...
סבורים אנו, כי ביטולם של כתבי-האישום הנדונים, לרבות עשרות רבות אחרים שבהם נפלו תקלות דומות, אינה מתיישבת, מבחינה מערכתית, עם האינטרס הציבורי של העמדת עבריינים לדין, ובפרט כאשר הנאשמים אותרו, זומנו לבית-המשפט ואף מונו להם סניגורים ציבוריים.
סיכומם של דברים: בבואנו ליישם את עקרונות תורת הבטלות היחסית על המקרים דנן, הגענו לכלל דעה כי בחינת מהות ההפרה של חובת היידוע לפי סעיף 60א על רקע תכליתה, תוך איזון מושכל של מכלול הנסיבות, לרבות אינטרס המשיבים והאינטרס הציבורי, מובילה למסקנה שיש בשימוע מאוחר כדי לרפא את הפגם, זאת ללא צורך בביטול האישומים.
אשר-על-כן, הפרת חובת היידוע לא הצדיקה את הסעד של ביטול כתבי-האישום, ולא מצאנו כי תקופח זכותם של מי מהמשיבים בשימוע, אף אם מדובר בשימוע מאוחר כאשר כתב-אישום תלוי ועומד נגדם.
