מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הפרת חובת גילוי נאות של הבנק ללקוח

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענת כאל, היא עמדה בכל חובות הגילוי החלות עליה, ובכלל זאת לפי כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992) (להלן: "כללי הגילוי הנאות"), כאשר כל תנאי ההיתקשרות, ובכלל זאת הסבר על הסדרי האשראי ותנאיהם ודבר קיומה של בררת המחדל לתשלום עדיף - מצויינים באופן מפורש בהסכם ההצטרפות, וכאשר כל המסמכים נשלחו אל המבקש בדוא"ל, בהסכמתו ובהתאם להוראות כלל 4 לכללי הגילוי הנאות, ובהתאם נשלחים אל כל הלקוחות המתקשרים עם כאל.
כאל הוסיפה וטענה, כי יש מקום לדחות גם את הטענות החוזיות לגופו של עניין, הן משאלו נטענו בעלמא, והן מאחר וכאל עמדה בכל חובות הגילוי ועל כן לא ניתן לטעון להטעיה או לחוסר תום לב. כאל הכחישה את הטענות בדבר הפרת חובה חקוקה של חוק כרטיסי אשראי והוראות תקנות 4 ו-5 לתקנות כרטיסי חיוב, המסדירות את ענין חובת מסירת המידע החלה על מנפיק כרטיסי אשראי, בכל הנוגע לדווח על עיסקאות בכרטיס האשראי לרבות הפרטים שיש לפרט במסמך העסקה (החשבונית).
יודגש כי המבקש, במסגרת בקשת האישור, לא טען כנגד עצם מסלול האשראי מסוג "עדיף" אותו מעמידה כאל לרשות לקוחותיה, מסלול אשר אושר על ידי המפקח על הבנקים, ואך מיקד טענותיו בדבר העידר מתן מידע ראוי הנוגע לתנאי מסלול זה. האם יש מקום לקבוע חובת הסבר בעל פה אודות תנאי האשראי במעמד החתמת הלקוח על מיסמכי ההיתקשרות? בבקשת האישור עצמה לא נטענה הטענה בדבר קיומה של חובת גילוי בעל פה באופן מפורש, ואולם בסעיף 25 לבקשת האישור, המפרט את העילות, צוין כדלקמן: "ההצעה וההתקשרות עם הצרכן נעשית בקופות המרכל ללא הצגת תנאי ההיתקשרות, בין בעל פה ובין בכתב, תוך ניצול המצב כדי למנוע כל בחינה מצד הצרכן של תנאי ההיתקשרות בכלל וכל הקשור למסלול האשראי נשוא הליכים אלה בפרט". במסגרת הסעדים שהתבקשו לא נכלל סעד מפורש של גילוי בעל פה, ואולם צוין בסעיף 42.5.4 כדלקמן: "לחייב את המשיבות למסור לכל חברי המועדון ולכל המצטרפים לכרטיס האשראי, במעמד ההצטרפות (ובאשר לחברים קיימים, לאלתר) פירסום קצר ותמציתי באופן בהיר לאדם הסביר שאינו מומחה של מסלולי החיוב השונים במסגרת כרטיס האשראי ושיעורי החיוב". בתגובתו לתשובת המשיבות לבקשת האישור ציין המבקש כי "מיותר להוסיף כי נציג המשיבות אשר צירף את המבקש לכרטיס האשראי לא אמר דבר וחצי דבר בנוגע לתנאי הכרטיס ומסלוליו" (סעיף 3.2.1).
כך, בתגובה להתייחסות המבקש בעדותו לפיה הוחתם בקופה, ציינה ב"כ המשיבות כדלקמן: "הם טוענים שהייתה חתימה בקופה. לא הייתה חתימה בקופה. אנחנו לא מחתימים בקופה. יש הוראות של בנק ישראל שאנחנו פועלים לפיהם" (ראו עמ' 22 לפרוטוקול).
...
סוף דבר בקשת המבקש לאשר ניהול התובענה כייצוגית נדחית.
ואין בידי לקבוע, כי קיים בסיס עובדתי ומשפטי אשר יצדיק ניהול התובענה כייצוגית.
בכל מקרה אין בידי, במסגרת החלטה זו, כדי להתייחס לשאלה זו, מה גם שנחה דעתי כי הסדרי האשראי מפוקחים על ידי הרגולטור.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2006 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

כדי להגשים את תכליתה של ההוראה נכון לקבוע, כי בתנאים מסויימים הפרתה עלולה להשליך על תוקף הערבות ולעתים אף עלולה להביא לבטלותה, שכן הפרתה של הוראה זו יכולה על רקע נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון, להצביע על חוסר תום לב של הבנק כלפי הערב, הפרה של חובת הגלוי הנאות וסטיה מסטנדרט הזהירות הנדרש מהבנק כלפי לקוח, לרבות ערב.
בע"א 9136/02 מיסטר מני ישראל בע"מ נ. שרה רייס נ"ח 3, (934) אומר בית המשפט העליון: "הפסיקה חזרה והדגישה את חובת הגילוי והנאמנות של בנק כלפי לקוחות ומקבלי שירות. כך למשל נפסק כי בנק נושא בחובות גילוי מיוחדות כלפי הערבים ובכללם הממשכן נכס כערובה לחיוב וזאת הן מכח סעיף 17א לחוק הבנקאות שירות ללקוח והן מכח החובות הכלליות הקבועות בדיני החוזים ובדיני הנזיקין". בעניינינו, נימנע הבנק מלגלות לנתבע במועד הרלוונטי כי יתר הערבים חתמו על ערבויות מוגבלות בסכום.
נאמר כי חובות אלה שאובות מהוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א – 1981 ודיני הנזיקין כאשר עיקרן הוא בדרישות מוגברות של תום לב לגילוי נאות של בנק כלפי לקוחותיו הנקבעים ע"י נסיבותיו של כל מקרה.
...
אני קובעת כי מדובר למעשה ברבע מסכום החוב שכן, החממה הטכנולוגית עמשב הייתה גם היא שותפה יחד עם צינור דרום בע"מ וראש טוב בע"מ בחברת אתרוג, היא הנתבעת 1.
התוצאה היא כי אני מקבלת מחד גיסא את טענותיו של הנתבע ככל שהן מתייחסות לכלל החוב הנתבע בתביעה זו ואני פוטרת אותו מערבותו לכלל החוב, למעט חלקו היחסי שהינו רבע מהסך של 194,400 ₪.
כמו כן ישלם הנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ + מע"מ. תוגש פסיקתא לחתימה.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המבקש טען בבקשת האישור לעילות הבאות: הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - הפרת חוק הבנקאות (שרות ללקוח), תשמ"א-1981 וכללי הבנקאות (שרות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992, הפרת סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982; הפרת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (למשל חוסר תום לב); עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.
...
זאת ועוד, אכן ניתן לסבור, כפי שהסכימו הצדדים, כי מי שביטל את כרטיס האשראי תוך זמן קצר יחסית ממועד הנפקתו, בסבירות גבוהה לא היה מעוניין בו. זאת, גם נוכח העובדה כי על פי נתוני המשיבה מרבית הלקוחות, גם אלו שביטלו בסופו של דבר את כרטיס האשראי, עשו בו עסקאות בפרק הזמן עד לביטול.
לאחר שבחנתי את ההסדרה המוצעת - מתן ההבהרה בערוצים הישירים כמפורט לעיל ומתן אפשרות בעת הודעה על אובדן או גניבת כרטיס להודיע, כי הלקוח אינו מעוניין בהנפקת כרטיס חלופי בערוצים הישירים ללקוחות לא פעילים (כהגדרת המשיבה) - מצאתי כי המדובר בהסדרה ראויה בנסיבות העניין הנותנת מענה לטענות שהועלו במסגרת בקשת האישור.
סוף דבר לאור כל האמור, אני מאשרת את הסדר הפשרה על תיקוניו, כמפורט לעיל.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

במוקד בקשתם עמדה הטענה, כי המשיב נימנע מלגלות למשתמשי האפליקציה כי ביצוע פעולה של קבלת כספים באמצעותה כרוך בתשלום עמלת ערוץ ישיר (להלן: העמלה), אשר נגבית עבור שירות קבלת הזיכוי בחשבון המשתמש על ידי הבנק בו המשתמש מנהל את חשבונו, וזאת בנגוד להוראת סעיף 26א(3) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח)(גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992.
לטענת המבקשים, כתוצאה מהתנהלות המשיב כמתואר לעיל והפרת חובת הגילוי המוטלת עליו, במשך השנים חויבו משתמשי האפליקציה, למעט משתמשים שהם לקוחות המשיב, בתשלום עמלות בגין קבלת כספים באמצעות האפליקציה.
לטענת המשיב, אין מדובר בבקשת אישור בעלת חשיבות ציבורית שכן ברור כי האחריות לגילוי העמלה היא בראש ובראשונה של הבנק גובה העמלה; קיים פער גדול בין הסעדים שנתבעו בבקשת האישור לבין ההטבה שהושגה לחברי הקבוצה; במסגרת ההסדר לא הושגה הטבה כספית לחברי הקבוצה ואף לא בוצע התיקון שנתבע ביחס לגילוי בכניסה ישירה, כאשר גם הגילוי שהוסף בכניסה עקיפה הוא לא בהתאם לתוכן שנידרש בבקשת האישור.
מעבר לכך, סכוייהם להוכיח קיומו של נזק או קשר סיבתי הם נמוכים עד מאוד, לאור חובת הבנק המוטב לגלות ללקוחותיו את כל העמלות שהוא גובה וגם מהטעם שהמבקשים לא הצביעו על אף חלופה חינמית אחרת לקבלת הזיכוי.
...
בשים לב לאמור, לעובדה שהליך זה הסתיים בשלב מקדמי; המבקשים וגם ב"כ לא נדרשו להשקיע זמן ומשאבים מיוחדים, היקפה המצומצם של התועלת שצמחה לחברי הקבוצה; היקפה של הקבוצה לה צמחה תועלת מהוספת הגילוי במסגרת כניסה עקיפה לאפליקציה; הפער בין הסעד שהתבקש לזה שניתן; ההוצאות שהמבקשים הוציאו ויתר השיקולים עליהם עמדתי, אני סבור כי נכון לחייב את המשיב לשלם לכל אחד מהמבקשים גמול בסך 2,500 ₪, ולב"כ שכ"ט בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. נוכח השלב מוקדם בו הסתיים ההליך והחיסכון הרב בזמנו של ביהמ"ש, פוטר את הצדדים מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

העילות שצוינו בבקשת האישור הן כדלקמן: הפרת חוק הבנקאות וכלליו; הפרת סעיף 8(4) בחוק השליחות; עוולות לפי פקודת הנזיקין: הפרת חובה חקוקה, תרמית, גזל ורשלנות; הטעה לפי סעיף 3(6) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות שירות") והפרת חובת הגילוי לפי סעיף 26א(א) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992; עילות חוזיות: הפרת חוזה, הטעה לפי סעיף 15 בחוק החוזים (חלק כללי), וקיום חיובים חוזיים בחוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט.
אתייחס רק לטענת המבקשת בעיניין נוהל הבנק לגבי העברות ותשלומים במט"ח לחו"ל בגין יבוא ישיר, שם נכתב כי "הטיפול בדוקומנטים המתקבלים אצל היבואן במישרין ונמסרים על ידו לבנק לשם העברת תשלום תמורתם לספקים בחו"ל הוא שירות של הבנק ללקוח...". דין הטענה בעיניין זה להדחות מהטעמים המפורטים בסעיף 124 לעיל, מה גם שאין חובת מסירת דוקומנטים לבנק על ידי היבואן במסגרת יבוא ישיר הכולל תשלום חשבון פתוח.
...
סוגיית תום הלב מהאמור בפרקים הקודמים עולה כי דינה של בקשת האישור להידחות.
כך, בבחירת המבקשת והגורמים הנוספים שהוגדרו על ידי המשיבים כ"קבוצת סמוחה" להגיש את תביעותיהם בבתי המשפט השונים, גם כשהתביעות עוסקות בנושאים דומים עד מאד, התנהלות פסולה המונעת ריכוז של הנושאים הנ"ל בבית משפט אחד, ובד"כ אצל מותב אחד; בפתיחת חשבונות בבנקים במטרה "לבדוק" את פעילות הבנקים, והצטרפות למערכות ייעודיות על מנת לבצע בהן פעילות שאינה אופיינית למערכות אלה, ואף עסקאות מלאכותיות, כפי שעלה מעדות מנהל המבקשת, דבר שהביא אף לקביעה כי לא קיימת קבוצה לעניין תביעה ייצוגית בטענת סחר החוץ; באי אזכור בבקשת האישור את דבר ההצטרפות של המבקשת למערכות הייעודיות הנ"ל; כך גם לגבי ההתארגנות עם מר סמוחה המעורב כמעט בכל התביעות שהוגשו על ידי המבקשת נגד בנקים, במין סוג של "מיזם". סיכום נוכח כלל האמור לעיל אני דוחה את בקשת האישור וכן את תביעתה האישית של המבקשת.
המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאות ההליך בסכום כולל של 30,000 ₪ (סה"כ 90,000 ₪).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו