הפרת זכות השיווק הבלעדי של מוצרים

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טענות הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להדחות משום שלא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל הראייתי הנידרש על מנת להוכיח קיומה של זכות להפצה בלעדית של המוצר ואף במישור הנזק לא עלה בידה לבסס מה הקפו וקיומו של קשר סיבתי בינו לבין ההפרה הנטענת.

היצרנית אינה צד להליך זה, מהוה אישיות משפטית עצמאית אשר מרכז פעילותה במדינה אחרת ולכן ממילא לא ניתן לקבוע חבות כלשהיא כלפיה בהליך זה. המסקנה העולה מהאמור לעיל הנה כי התובעת החזיקה לכל היותר בזכות הפצה בלעדית של המוצר בישראל ביחס ל- 2400 יחידות שנרכשו מהנתבעת וזכות זו עמדה בתוקפה עד לחודש אוגוסט 2017 – הא ותו לא. מישור היחסים מול עומר- הנתבע 3 הוכח כי עומר פעל כמשווק המוצר מטעם התובעת, אך לא כעובד מטעמה, אלא כעצמאי.

...

על כן, דין טענות התובעת במישור זה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

סוף דבר , דין התביעה להידחות על כל רכיביה ועילותיה.

אולם, זכויותיה כמפיצה בלעדית הופרו על ידי חברת BP במובן זה שמונה על ידה גורם אחר כמפיץ של מוצריה בישראל.

כשנשאל מריוס האם העובדה שרמי חתם על הסכם השיווק מלמדת על כך שרמי לא יכול לרכוש יותר את מוצרי חברת BP השיב מריוס כדלקמן: "לא, מכיוון שהוא אכן קנה מאיתנו. אני לא הייתי מודע להסכם הזה ורמי המשיך לקנות מאיתנו. לבסוף לא היו קיימות כל זכויות, ככל שהדבר נוגע לביפי. לרמי אין זכויות של ביפי שאותן ניתן להעביר" [פר' עמ' 69, ש' 24-22] מכל מקום הסביר מריוס, חברת רוזנצוויג מעולם לא הייתה מפיצה בלעדית של חברת BP ולא הייתה מוסמכת לחתום או להתחייב בשמה התחייבות כלשהיא [סעיף 31 ל-נ/15].

...

מטעמים אלה אני קובע שפרנס מוטור אינה זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה. היעדר הודעה מוקדמת במסגרת סיכומיה העלתה פרנס מוטור לראשונה טענה לפיה היה על חברת BP ליתן לה הודעה מוקדמת טרם סיום הסכם ההפצה ותקופה סבירה לצורך הפקת רווח נוסף והתארגנות לסיום הסכם ההפצה [סעיף 27 לסיכומי פרנס מוטור].

אני מחייב את פרנס מוטור לשלם לחברת BP סך 468,613 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בת"א 41514-09-12 ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות העניין, לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובשים לב לכך שחברת BP פעלה בחוסר תום לב באשר לאופן בו הסתירה מחברת פרנס מוטור את הפסקת השיווק באמצעותה והעברתו המלאה אל חברת פלדמן, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת באי כוחו.

כך למשל, הנתבעים טוענים כי התובעת החליטה לנכס לעצמה את זכויות השיווק וההפצה של הנכס וזאת למרות שהנתבע 1 קיבל זכות שיווק בלעדית של מוצר "לחם הבריאות" אותו מייצרת התובעת.

עם זאת, הנתבע 1 הודה בכך שכתוצאה ממכירת מוצרי התובעת לצדדים שלישיים הפיק רווח של כ – 130,000 ₪ (ראה : עדות הנתבע 1 בחקירתו הנגדית בעמוד 13 שורות 16 – 20 לפרוטוקול) ולכן הגם שהיה סיפק בידי התובעת לעתור לפצוי אשר משקף גם את הרווח הכספי אותו הפיק הנתבע 1 כמי שהפר מיוזמתו את ההסכם (ראה : חנוך דגן, הזכות לפירות ההפרה : אנטומיה של חקיקה שיפוטית, עיוני משפט כ(3), ינואר 1997, עמוד 601 ; ע"א 2287/00 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ ואח' שמואל הרר ואח' מיום 5.12.2005) בחרה התובעת בסופו של יום לעתור לפצוי נמוך יותר אשר משקף את סכומי המכירה בלבד.

...

אשר על כן, כל עוד לא נסתרה טענת התובעת ולפיה היא הסתייעה בנוסף לנתבע 1 גם במפיצים ו/או בסוכנים/עובדי חברה אחרים אשר היו אמונים על מלאכת שיווק הלחמים לצדדים שלישיים (ראה : עדות מר ברקוביץ' בעמוד 6 שורות 3 – 8 לפרוטוקול) ומשכך שדינה של טענת הנתבע 1 לזכות בלעדית להפצת מוצרי התובעת להידחות.

גם דינה של טענה זו להידחות מאחר והתובעים נמנעו מהגשת תביעה שכנגד אותה התחייבו להגיש ולתצהיריהם ולו אסמכתא אחת לרפואה אשר תומכת בטענה זו ומשכך ברי כי גם דינה של תובענה זו להידחות.

סוף דבר : התביעה מתקבלת במלואה.

רקע ותמצית טענות הצדדים במוקד התביעה הטענה כי הנתבעת הפרה הסכם הפצה, מכוחו הייתה לתובעת זכות בלעדית לשיווק מוצרי הנתבעת באיזור העיר אילת, מצפה רמון והערבה (להלן: "ההסכם").

עותקים מלאים של כל מערכות הנהלת החשבונות של התובעת, לרבות באמצעות קובץ ממוחשב במבנה אחיד, לרבות דו"ח כרטסת קודי מיון, דו"ח ספר תקבולים ותשלומים וכן כל מיסמך עליו נסמכות מערכות הנהלת החשבונות, עבור השנים 2020-2013, לרבות ומבלי לגרוע מהאמור לעיל: 1) כרטסת הנהלת חשבונות מפורטת (תנועות) הכוללת את המכר הכספי של מוצרי הנתבעת שנמכרו מהתובעת לכל גוף קשור, לרבות ממני'ס, כל הסופרמרקטים אותם מפעילה הרשת וכל גוף קשור אחר; 2) כרטסת הנהלת חשבונות מפורטת (תנועות) הכוללת את המכר הכספי של מוצרי הנתבעת שנמכרו מהתובעת לכל אחד מלקוחות הרשת ולמלונות רשת ישרוטל (כהגדרתם בטבלה שבסעיף 21 בעמ' 8 לחוות הדעת); 3) כרטסת הנהלת חשבונות מפורטת (תנועות) הכוללת את המכר הכספי של מוצרי הנתבעת שנמכרו מהתובעת לכל אחד מהלקוחות הפרטיים וממני'ס (כהגדרתם בטבלה שבסעיף 21 בעמ' 8 לחוות הדעת).

...

נוסף לטענות לגופם של המסמכים המבוקשים, אשר תפורטנה בגוף הדיון להלן, טוענת התובעת כי דין הבקשה להידחות, מטעמים שונים, כגון שלא הוגש תצהיר בתמיכה בטענות בלב הבקשה; כי הבקשה הוגשה תוך שיהוי ניכר; כי הבקשה "גורפת ומכבידה" וכי הנתבעת עצמה סירבה ועודנה מסרבת לגילוי מסמכים לטובת התובעת.

מעבר לכך שאין לחייב בעל דין להפיק או לייצר מסמכים, כנזכר בעניין מחסני ערובה, לא שוכנעתי כי נודעת רלוונטיות משמעותית למסמכים המבוקשים, משהפסדי התובעת הרלוונטיים בגינם הוגשה התביעה קשורים בהכנסות וברווחים כספיים.

סבורני כי יימצא די בהצגת ראיות בדבר גרם/אי גרם הפסדים פיננסיים לתובעת אף בלא להידרש לראיות פריפריאליות.

סוף דבר לאור כל המקובץ, הבקשה מתקבלת בחלקה.

בפסק דין שניתן ביום 31/8/17 בחן בית המשפט העליון את היחס בין דיני המדגמים לדיני זכויות יוצרים וקבע, כי "מדגמים רשומים או מוצרים הכשירים להרשם כמדגמים לא יזכו להגנה של דיני זכויות יוצרים; זאת – למעט החריג של מוצרים שאינם מיוצרים באופן תעשייתי או מכוונים להיות מוצרים באופן תעשייתי". על כן, אישר בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי, כי אין לתובעות זכויות יוצרים בכסא הנדנדה כשלם מ"שלא נרשם כמדגם אך היה כשיר להרשם ככזה".

לעניין הנזק שניגרם להן טענו התובעות, כי נוכח העובדה שהנתבעים מכרו את הכסאות במחיר נמוך מאוד יחסית למחיר שבו נמכרו כיסאותיהן, נאלצה סקאל טויס, המשווקת הבלעדית של מוצרי התובעות, למכור את הכסאות שרכשה מהתובעות במחיר נמוך במיוחד ובהמשך אף חזרה מכוונתה לרכוש 5000 כסאות שהיו בתכנון.

כמו כן הפנו התובעות לשיקולים נוספים כגון שיקול ההרתעה וטיב היחסים בינן לבין הנתבעים כאשר לטענתן, ייצור ושיווק הכסאות תוך הפרת זכויותיהן כמתואר לעיל מבטא "קנאה" מצד הנתבעים בעסקן המצליח.

...

סוף דבר סיכומם של דברים, הנני מורה כדלקמן: הנני מורה לנתבעים ולמי מטעמם, להימנע מלעשות כל שימוש במלל של חוברת ההדרכה של התובעות, לרבות העתקה, הפצה ותרגום של אותו מלל.

הנני מורה לנתבעים ולמי מטעמם להימנע מלעשות כל שימוש בציור האריה שהוטבע על הריפוד של כיסא הנדנדה נושא כתב התביעה ופסקי הדין שניתנו על ידי בית משפט זה ובית המשפט העליון.

הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לשתי התובעות יחד פיצוי ללא הוכחת נזק בגין שתי ההפרות, בסכום של 140,000 ₪.