מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הפרת זכויות מעצר: אזיקים, עיכוב והיעדר ייעוץ משפטי

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ההגנה טענה כי "הפקחים פנו לנאשם בלי שהתגבש חשד סביר כנגדו", וכן - "...הפקחים פעלו בהעדר כל סמכות למן הרגע הראשון בעיכוב החשוד בנגוד לתנאי החוק, דרך אופן ההודעה על העיכוב מבלי להבהיר את זהותם ואת הסיבה לעיכוב, ולבסוף תוך חריגה בוטה מהוראות המחוקק בשימוש מופרז בכוח כלפי החשוד, שניסה להמלט מעיכוב לא חוקי". ההגנה ביקשה מבית המשפט להורות גם על פסילת אמרותיו של הנאשם לפקחים ולשוטרים בשטח; לשיטת ההגנה, הנאשם לא הוזהר בדבר זכויותיו בעת תישאול זה, וכן נשללה ממנו זכות ההיוועצות בעורך דין.
ההגנה ציינה כי: "בתיק זה אנו עדים לאלימות משטרתית קשה ומזעזעת... הפעלת 'שוקר' כלפי עצור אזוק כשידיו מאחורי גבו, שעה שהוא בתוך תא מעצר נעול... וכן סימני אלימות קשים ובלתי נתפסים על גופו – מחייבים את בית המשפט הנכבד להתייחס בהכרעת דין מזכה לאמור". דיון והכרעה קביעת ממצאים עובדתיים על בסיס עדות הפקחים בין הצדדים לא התגלעה מחלוקת עובדתית של ממש ביחס להתנהלות הפקחים והמשטרה בכל הקשור לתפיסת הרכוש הגנוב; הפלוגתא היתמקדה בפרשנות המשפטית הנכונה שיש לייחס לפעולותיהם.
ההגנה טענה, כי מעבר לאי-התקיימותם של התנאים בחוק המקימים סמכות לעיכוב בידי הפקחים, הרי שהם הפרו את הוראות סעיף 24 לחוק המעצרים, לענין זהוי המעכבים ומתן הודעה על עילת העיכוב, ובכך פגעו בזכותו של הנאשם להליך הוגן.
...
אשר לעבירת הפרת הוראה חוקית, טען התובע כי "גרסת הנאשם לשוטרים בשטח וגרסתו בהודעתו הראשונה מובילים למסקנה הברורה כי הנאשם הפר הוראה חוקית"; עוד ציינה התביעה כי "עדות מדריך הקהילה כי המשיב עזב את הקהילה ללא אישור, לא נסתרה על ידי הנאשם והטענה בעלמא כי הגיע לאזכרת אביו, אין בה ולא כלום". ביחס לעבירת ההתפרצות, טענה התביעה כי הרכוש הגנוב שנתפס אצל הנאשם נתפס כדין, וכי קיימות די ראיות להרשעתו של הנאשם במיוחס לו, בין היתר נוכח התקיימות חזקה תכופה.
עדותו של דימה אף השתלבה באופן מלא עם עדותו של אחמדוב, שהעיד כך: "הוא (המודיע) עצר אותנו עם היד, אמר יש פה בחור שיש איתו כרטיסי אשראי גנובים. הוא היה על הרחוב והצביע על הבן אדם... הוא הצביע עליו והוא היה ממול הרחוב... זה היה בערך 20 מטר". לא ראיתי כל פגם בעובדה לפיה הפקחים נדרשו לבצע פניית "פרסה" עם רכבם על מנת להגיע אל האדם החשוד עליו הצביע המודיע (כטענת ההגנה); אחזור על כך שאין בידי לקבל את טענת ההגנה בדבר אי הופעת פרטים אלה (ביחס להצבעה) בדוחות הפעולה של הפקחים.
אשר לטענת הנאשם לפיה הותקף על ידי שוטרים ונחבל כתוצאה מכך, אין בידי לקבוע מסמרות בעניין, אולם יצוין כי השוטר בינימינוב העיד, ומצאתי את עדותו מהימנה, כי "רוב הסיכויים" שכל הנזקים שנגרמו לנאשם, הרי שהוא גרמם לעצמו.
בינימינוב סבר, בטעות כמובן, אולם שלא מתוך זדון, כי שימוש בשוקר יסייע בהרגעת הנאשם, וימנע ממנו להמשך ולהזיק לעצמו; כך העיד בין היתר: "... זה בדיחה מה שאת מספרת. פעם הבאה אני פשוט אתן לו לדפוק את הראש. שיפגע בעצמו". זיכוי מעבירת הפרת הוראה חוקית החלטתי להורות על זיכויו של הנאשם מעבירה של הפרת הוראה חוקית.
תוצאה נוכח כל האמור לעיל הנאשם מורשע בעבירת ההתפרצות, ומזוכה מעבירת הפרת הוראה חוקית.

בהליך ערעור שונה - אזרחי (עש"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

היתנהגות חורגת מגבולות יחסי מטפל-מטופל: בין היתר התלוותה המערערת אל הנאשם לדיונים בבית הדין הרבני ולדיונים בהליכים הפליליים שהתנהלו בעיניינו (תוך הפרה של תנאי השיחרור שלו כאשר שני המפקחים שנקבעו ע"י ביהמ"ש לא היו נוכחים), ונרשמה בפרוטוקולי הדיונים כבאת כוחו, ובה בעת דיווחה באופן שקרי על הופעותיה בבית הדין הרבני.
בהם, בין היתר: תלונה של שופט בימ"ש השלום ברחובות לשירות המבחן בגין הופעת המערערת לפניו בתיק מעצר, מבלי שהוזמנה, והתנהגה באופן בלתי הולם לאחר שהתבטאה בתוקפנות כלפי ב"כ התביעה; טפול לא ראוי בתיק נוסף כאשר ביהמ"ש ביקש תסקיר משלים והמערערת שינתה את המלצתה מבלי שנפגשה עם אותו נאשם בשנית; אי-היתייחסות המערערת להחלטת בית המשפט להגשת תסקיר משלים בתיק אחר, משום שסברה שאין מקום להגשת תסקיר משלים (לבסוף התסקיר הוגש); היתנהלות לא ראויה כלפיי עו"ד מייצג, והגעה איתו להסכם מבלי להתייעץ וליידע את הממונים עליה.
המערערת טוענת כי על פי סעיף 19 לתקנות העובדים הסוצאליים (סדרי דין בדיון בפני ועדת המשמעת) תשס"ז – 2007 (להלן: "התקנות"), "סדר חקירת העדים והגשת הראיות יהיה, ככל האפשר, כסדר הנהוג במשפט פלילי". לטענת המערערת הועדה לא נהגה כך, קיבלה ראיות שצורפה לכתב הקובלנה אשר תרמו לגיבוש עמדה שלילית כלפיה, וכן לגבי חלק מסעיפי הקובלנה הורשעה המערערת על סמך מכתבים בלבד, ובכך גם נימנעה ממנה הזכות להיתגונן בהעדר חקירת הכותבים.
בין היתר: אי-דיווחים לממונים עליה והחוסר בתיקו של הנאשם; הופעות בבית הדין ובבית משפט כבאת–כוחו של הנאשם, שלא דיווחה עליהן; הדיווח לבית המשפט שאשת הנאשם מסכימה לשחרורו, ללא ביסוס ובנגוד לעמדתה; שמירת הקשר עם הנאשם גם לאחר שהועברה מתפקידה כקצינת המבחן, באופן אשר חצה גבולות מעבר לתפקידה; דבריה הפוגעניים לב"כ האשה ולגורמים נוספים; הגשת בקשות בתדירות גבוהה לפתיחת חלונות איזוק בכדי שהמערערת והנאשם יוכלו להפגש, והסירוב לדיווח על פתיחת חלונות אלו.
השופט מוסק דחה את הבקשה לעיכוב מתן הכרעת הדין, תוך שציין כי סכויי העירעור נמוכים למדי.
זאת ועוד, ועדת האתיקה ביקרה את המעוררת והעירה כי גם אם אין במערכת היחסים שבינה לנאשם עבירה על כללי האתיקה, יש בה משום חריגה מרוח האתיקה ומהמדיתיות הנדרשת מעובד סוצאלי, והועדה מצרה על כך שהמערערת לא בחרה להתייעץ או לקבל הדרכה מתאימה בקשריה עם הלקוח, וכי המערכת המפקחת או המנהלת לא היתה ערה להתנהלות זו. מן המקובץ עולה כי לא מצאתי שיש ממש בטענות המערערת בנוגע להכרעת הדין, הן בטענותיה המשפטיות והן בטענות הנוגעות לקביעות העובדתיות של הועדה.
...
סבורני, כי תפיסת המערערת שגויה מן היסוד.
כן אני סבור, כי הוועדה אכן פעלה לפנים משורת הדין בעונש שהטילה על המערערת, וניתן היה להורות אף על עונש חמור יותר.
סוף דבר סוף דבר, דין הערעור להידחות והוא נדחה בזה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הוא הודה כי אותם שוטרים עשו טעות בהגשת שתי בקשות סותרות לבית־המשפט, האחת למעצר בהעדר החשודה מיום 23/07/2015 והשנייה בנוכחות החשודה מיום 24/07/2015, והיא הבקשה הנכונה.
לשיטתי, במקרים של מעשים המפרים את זכויות הפרט והנעשים אגב הליך פלילי – אין להכביד על ההליך הפלילי בבקשות לסעדים שונים בתוך ההליכים פליליים בעילות של הגנה מן הצדק, קבילות הראיות או הענישה; אלה מתאימים פחות להגנה על זכויות הפרט ומעכבים את ההליך הפלילי, ולפיכך נימצאת התובענה בשדה הראוי לה, ואינה בגדר "זוטי דברים" או מעשה של מה־בכך.
קצין מישטרה המפעיל את סמכותו תוך היתייעצות בגורמים נוספים הקשורים בעיניין החשוד שלפניו רשאי לעשות כן, ולפעמים אף חובתו לעשות כן, כדי לקבל את מלוא המידע העובדתי ומלוא הייעוץ המשפטי בטרם הפעלת סמכותו למעשה הרגיש והפוגעני המתבטא במעצרו של אדם בטרם יובא לפני שופט.
היה בידה של התובעת להגיש תביעה למשמורת בלעדית ולא עשתה כן. החוק העמיד בפני התובעת אפשרויות מספר לטפול בארוע האלים גם ללא הרחקת הילדים מאביהם ואף ממנה עצמה - לחו"ל הן בכיוון האזרחי והן בכיוון הפלילי – משבחרה שלא לעשות כן, הרי אם מצאה עצמה נחקרת באזהרה, נעצרת ומובאת באזיקים אל בית־המשפט – אין לה להלין אלא על עצמה.
...
התביעה – נדחית.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2015 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

אין להקל ראש בהימשכותו של מעצר משך מספר חודשים, וברי שעם ההימשכות הולכת נקודת האיזון ומשתנה, תוך מתן משקל יתר לזכותו של המבקש לחירות.
המדובר בניסיון של המבקש, לאחר שבית המשפט העליון דחה בקשה שלו לעיכוב ביצועו של עונש מאסר שנגזר עליו בהליך אחר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, והורה לו להתייצב לריצוי המאסר, לצאת מן הארץ לקייב באמצעות דרכון מזויף שרכש.
נראה, כי השינוי בתפיסה המשפטית אינו מבטא שינוי טכנולוגי, כך שאפשרויות הפיקוח של הכלי הטכנולוגי, לרבות מגבלותיו, נותרו בעינן כפי שהיו לפני חקיקת חוק הפיקוח (בש"פ 5825/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 12 (10.8.15).
הכוונה איננה לחשש מנטרול פעולתו של האזיק האלקטרוני בידי המפוקח באופן שלא יתריע על עזיבת המפוקח את תחום הפיקוח, כי אם בהתרעות יתר – של ריבוי התרעות, שמקור חלקן הוא בתקלות טכניות, או בהפרות שניתן להגדירן כזוטי דברים.
חמישית, במצב הקיים (מבחינת משאבים, ניהול, וחקיקה כאחד), רב המרחק מקבלת התרעה על הפסקת שידור, עבור בבדיקה כי המפוקח עזב את התחום המוגדר לו לשהייה, ועד לחזרתו למעצר מחמת הפרת תנאי השיחרור.
על רקע זה, ראתה הפסיקה בפקוח האלקטרוני אמצעי שכוחו "מוגבל" (שם) והסתייגה משימוש בו לנאשמים שמסוכנותם גבוהה, למי שלא ניתן לתת בו אמון או בהיעדר פקוח מקביל בידי מפקחים בשר ודם.
...
שקילה זו מובילה אותי למסקנה, לפיה לא ניתן להורות על העברת המבקש למעצר בפיקוח אלקטרוני.
במכלול השיקולים, הבקשה נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת אשר להעדר זכאות התובע להפקדות לגמל ולפיצויים, שכן מדובר ברכיבים קוגניטיים שלא ניתן להתנות על קבלתם, כאשר טענתה בדבר שכר שעתי של 38 ₪ הכולל את כל הזכויות הללו לא הוכחה וממילא אף לא נטענה, שכן הנתבעת טוענת כי התובע ויתר על זכויות מעבר ל'שכר שעה'.
לכן, לפי ייעוץ משפטי שקבל, על יחסי העבודה בינו ובין הנתבעים חל צו ההרחבה בענף הבניין.
התביעה לפצוי בגין הלנת שכר ופצוי בגין עוגמת נפש לטענת התובע שכרו שולם בחלקים ובאיחור רב ב 25 לחודש ולכן זכאי הוא לפצוי בגין עיכובים אלו בסך 5,000 ₪.
עוד טוען התובע כי הוא זכאי לפצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,500 ₪ בשל מחדלי הנתבעת והפרת חוקי המגן.
...
סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה כנגד הנתבעת 1, כמפורט לעיל.
התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית.
חרף דחיית התביעה כנגד הנתבעת 4 ואף כי לא הטלנו עליה אחריות לתשלום זכויותיו של התובע כמפורט לעיל, לא מצאנו לפסוק לזכותה הוצאות בשים לב לאופן העסקת התובע ללא תלושי שכר וללא תשלום כל זכויותיו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו