הפרת זכויות יוצרים: תביעת Fisher Price נגד יבואנית ישראלית

לטענתן, באתר האנטרנט של הנתבעת 1 נכתב כי היא מייצרת את מוצרי המותג "Infanti", שהנו מותג הבית שלה, ועל גבי הכסאות המפרים מפורטים פרטי הנתבעת 1 כיבואנית שלהם, מבלי שמצוינת כל הערה בדבר הזכויות הקנייניות בכסא, בהבדל מהמוצר המקורי והנתבעים ברשלנותם ובחוסר זהירותם אף הותירו בחוברת ההדרכה את צלומי כסא הנדנדה המקורי שלהן עם סימן המסחר "FISHER- PRICE". התובעות טענו כי במסגרת קובלנה פלילית פרטית שהגישו נגד הנתבעים (4943-02-12) ניתן כנגדם צו חפוש לתפיסת הכסאות המפרים וביום 09/02/12 נתפסו במחסני הנתבעים 1,830 יחידות של כיסאות נדנדה מפרים, מתוכם הוחרמו 885 ואילו היתר (945) הושארו במחסניהם, תוך מתן הנחיות לנתבעים לשמור מוצרים אלו בנאמנות בהיותם ראיות במסגרת הליך משפטי.

(ר' עמ' 71 לפרוטוקול מיום 04/03/14, ש' 20-31, עמ' 72 לפרוטוקול, ש' 1) לדבריו, כאשר היצרן הסיני מייצר מוצרים עבור חברה מסויימת הוא נוהג לידע אותם על כך ומסרב למכור להם אותם (שם, ש' 11-14) כמו כן, הוצג בפניי תעוד מצולם בטלפון נייד מיום 09/11/13 של כסא נדנדה שהוצג בתערוכה שנערכה בהונג קונג (ר' מוצג מתאריך 14/07/13), הדומה במבנהו ובצורתו לכסא הנדנדה נשוא התביעה, אשר, על פי הנטען, הוצג שוב בתערוכה משנת 2014, ככל הנראה על ידי אותו יצרן (ר' קטלוג מיום 15/01/14, הוגש על ידי הנתבעים ביום 25/02/14) לפיכך, ומאחר שאת החוברות הדפיס המפעל הסיני אצל מדפיס ומאייר סיני, אשר לנתבעים לא היה כל קשר אליו, הנני קובע כי עומדת לנתבעים ההגנה של "מפר תמים" מפני הפרת זכויות היוצרים של התובעות במלל של חוברת ההדרכה, שכן לא שוכנעתי כי הם יכולים היו לדעת שזכויות היוצרים במלל של חוברת ההדרכה מתוצרת "אינפנטי" שייכות לתובעות, שלא נתנו את הסכמתן לשימוש בו. סימן מסחר רשום: התובעות טענו כי הנתבעים עשו שימוש בסימן המסחרי שלהן "FISHER- PRICE", שהנו סימן מסחר רשום בישראל, (ר' העתק נסח סימן המסחר, נספח 9 לתצהיר מר ג'והנסטון), כאשר העתיקו בחוברת את האיורים עם סימן המסחר עצמו.

...

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

התביעה למתן צו מניעה קבוע נדחית בזה, שכן לא שוכנעתי כי הנתבעים הפרו את זכויות הקניין הרוחני של התובעות בכיסא הנדנדה כיצירה תלת מימדית, בריפוד המצויר של כיסא זה ובחוברת ההדרכה שלו, לרבות זכויות יוצרים, גניבת עין, הפרת סימן מסחר רשום ועשיית עושר ולא במשפט.

הנני מחייב את התובעות לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.

המשיבה 1, חברת איי סאבן ג'ינס בע"מ (להלן: "איי סאבן" או "המשיבה 1") היא חברה המשווקת ומייבאת באופן סיטוני לחנויות בישראל מוצרי אופנה, ביניהם מכנסי ג'ינס, הנושאים את שם המותג "A Seven Jeans". המשיב 2, מר אבי בן סימון (להלן: "המשיב 2" וביחד עם המשיבה 1: "המשיבים") הוא בעל מניות ודירקטור בחברת איי סאבן.

המשיבים מוסיפים שמאזן הנוחות נוטה לטובתם וכן שהבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, היות שהמבקשות לא ציינו שבעלת השליטה בפולימוד היא ייבואניתו הבלעדית של מותג BOSS (להלן: "BOSS"), המיובא על-ידי המשיב 2 ביבוא מקביל, שהוא האנטרס האמתי שבבסיס בקשה זו. הבקשה שלפני, למתן צוי מניעה זמניים, אשר הוגשה במקור במעמד צד אחד, כללה גם בקשה למינוי בא-כוח המבקשות ככונס נכסים זמני על הטובין המצויים בעסקם ובמחסניהם של המשיבים והנושאים את הסימנים הרשומים, לשם מניעת השמדתם.

לאור זאת, שימוש בסימן הרשום או בסימן הדומה לו, ביחס לטובין המסוימים או לטובין מאותו הגדר בידי מי שאינו זכאי לכך, יחשב כהפרה של סימן המסחר המאפשרת לבעל הסימן להגיש תובענה כנגד המפר ומזכה אותו אף בקבלת סעד בדרך של צו מניעה (ס' 1, 57(א) ו-59א(א) לפקודת סימני המסחר).

ברם, בחינת קיומו של דמיון מטעה נידרשת אך במקרים בהם ענייננו בסימן הדומה לסימן הרשום, ולא כאשר ישנה זהות בין שני הסימנים (שכן שימוש בסימנים זהים מהוה משום הפרה אף בהיעדר אלמנט ההטעייה – פרשת אנג'ל, בפס' 37-38; פרשת אדידס, בפס' 12; פרשת מולטילוק, בפס' 8); ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון – יבוא וייצוא בע"מ, פס' ע"ט-פ' לפסק דינו של השופט רובינשטיין (פורסם בנבו, 31.8.2017)).

בחינת מראה כיס "האגורות" הקידמי במכנסי המשיבים במסגרת מבחן המראה והצליל מלמד כי בנוסף להעדרם של כפתורי ניטים בחלקו העליון (או של דוגמא אחרת, הדומה להם בחזותה), הרי שבין התפרים היוצרים את האלכסון המופיע בסימן הרשום מופיע שם המותג של המשיבים "A SEVEN jeans" בכיתוב לבן על גבי רקע כהה (נספחים ב' ו-ט' לבקשת בכתב למתן צוים זמניים; מוצגי המבקשות שהוגשו במהלך הדיון מיום 19.11.2018).

...

סוף דבר הבקשה מתקבלת בזאת, ובהתאם ניתנים צווי מניעה זמניים כדלקמן: על המשיבים ו/או מי מטעמם להימנע ממכירה ו/או שיווק ו/או הפצה ו/או העמדה לצרכי מסחר ו/או הצעה למכירה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, של הטובין נושא תובענה זו המפרים לכאורה את הסימנים הרשומים.

המשיבים ישלמו הוצאות המבקשות בהליך זה בסך 15,000 ₪.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

העובדות פי.אס.די.אס יזמות בע"מ [התובעת 1] הנה חברה ישראלית פרטית העוסקת ביבוא וממכר של מיגוון מוצרים, לרבות מחשבים ואביזריהם הנלווים.

התובעות הביאו, לטענתן, ראיות ל-15 הפרות זכות יוצרים – 6 הפרות באתר 'שקם אלקטריק' ו-9 הפרות באתר 'מחסני חשמל' – ועל כן תביעתן מסתכמת ב-1,500,000 ₪.

ראו גם: ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דורון – יבוא ויצוא, פסקה ל"א לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (פורסם בנבו, 31.8.17); טוני גרינמן זכויות יוצרים כרך א 115—117 (מהדורה שניה, 2008)).

לדעת אלו הגורסים, כי הראציונאל המרכזי הניצב בתשתית הדינים הללו היא תכלית חברתית – כלומר היותם אמצעי המסדיר את ייצור הטובין הציבוריים – לא ניתן יהיה להחיל את עוולת הפרת החובה החקוקה, שכן זו תוחל אך ורק במקרים בהם תעודת החובה החקוקה היא הגנתו של הפרט (ראו: גיא פסח "זכות היוצרים בפסיקת בית-המשפט העליון – מגמות, שיקולים ומבט אל עבר 'עידן המדע' " עלי ספר ב' 297 (2002); גרינמן, כרך א', בעמ' 5—13; ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות כרך ב' 1212—1213, 1217—1218 (2012)).

...

גם טענת התובעת אודות עשיית עושר ולא במשפט (ס' 58—60 לכתב התביעה) נדחית.

בהסתמך על השיקולים דלעיל אני מקבל את תביעת התובעות בהתייחס להפרת זכות יוצרים בלבד.

(א) אני מחייב את הנתבעת להפסיק כל שימוש בתכנים של התובעות כמפורט בסעיף 19 לכתב התביעה (5.6.19) וכמוסכם על באי-כוח בעלי-הדין בדיון מיום 11.7.19; (ב) אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות, ביחד, פיצוי בסך של 40000 (ארבעים אלף)₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לפירעון המלא בפועל; (ג) אני מחייב, את הנתבעת לשלם לתובעות, ביחד, את הוצאות המשפט (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט ועד לפירעון המלא, וכן, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 11000 (אחד עשר אלף)₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לפירעון המלא בפועל.

כמו כן טענו התובעות, כי הנתבעים הפרו את סימן המסחר "FISHER PRICE", שהוא סימן המסחר הרשום של התובעת 2, מאחר שסימן זה הוטבע על חוברת ההדרכה.

השופט בן חמו קבע, כי התובעות לא רשמו בישראל את כסא הנדנדה כמדגם ולא רשמו פטנט על המכלול הייחודי של הכסא, ולפיכך אין לתובעות עילת תביעה מכוח דינים אלה.

באשר לעילת התביעה מכוח חוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים") קבע השופט בן חמו, כי אין לתובעת עילת תביעה מכוח חוק זה וזאת נוכח הוראת סעיף ה' לחוק זכות יוצרים הקובעת: "אין תחולה לחוק על עיצוב הכשיר לשמש מידגם שנועד לייצור תעשייתי". באשר לחוברת ההדרכה קבע השופט בן חמו, כי לא הוכח שהנתבעים הם אלה שייצרו את חוברת ההדרכה ומשכך הם אינם בגדר מפר ישיר.

מדובר בייצור וייבוא מסחרי שנעשה בידיעה ממשית או בידיעה בכוח שלתובעות זכויות יוצרים בציור האריה ובחוברת ההדרכה, כאשר המטרה שעמדה מאחורי ההפרה היא תכלית מסחרית והפקת רווח נוסף תוך פגיעה בזכויות התובעות.

...

סוף דבר סיכומם של דברים, הנני מורה כדלקמן: הנני מורה לנתבעים ולמי מטעמם, להימנע מלעשות כל שימוש במלל של חוברת ההדרכה של התובעות, לרבות העתקה, הפצה ותרגום של אותו מלל.

הנני מורה לנתבעים ולמי מטעמם להימנע מלעשות כל שימוש בציור האריה שהוטבע על הריפוד של כיסא הנדנדה נושא כתב התביעה ופסקי הדין שניתנו על ידי בית משפט זה ובית המשפט העליון.

הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לשתי התובעות יחד פיצוי ללא הוכחת נזק בגין שתי ההפרות, בסכום של 140,000 ₪.

המשנה לנשיאה (בדימ') ׁא' רובינשטיין: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יוסף בן-חמו) בת"א 39534-02-12 מיום 8.1.15, במסגרתו נדחתה תביעת המערערות כנגד המשיבים בגין הפרת זכויות יוצרים בכיסא הנדנדה של המערערות.

כן טענו המערערות להפרת סימן המסחר "PRICE-FISHER", שהוא סימן מסחר רשום בבעלות המערערת 2, כיון שזה הוטבע על חוברת ההדרכה; בנוסף נטען לבצוע עוולה של גניבת עין ולעשיית עושר ולא במשפט.

בדומה לישראל, כאשר זכות יוצרים קיימת במדגם (Design) המיושם במוצר שימושי או ביצירה אמנותית, והמוצר מיוצר ביותר מ-50 עותקים על ידי בעל זכות היוצרים או בהסכמתו, לא תהא זו הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית להעתיק את עיצוב המוצר או עיצוב שאינו שונה ממנו מהותית.

למעלה מן הצורך, כחלק מיישומו של סעיף 48 העוסק בהפרה עקיפה בנסיבות ענייננו, נבחן האם, על סמך הראיות והעדויות, ניתן לקבוע שהמשיבים ידעו או היה עליהם לדעת כי כיסאות הנדנדה שייבאו ושווקו הם עותקים מפרים.

...

לאחר בחינת הראיות והעדויות בפניו, הכריע בית המשפט המחוזי כי תביעתן של המערערות בעילה זו דינה להידחות.

דומני כי בסופו של יום, בענייננו, החזות הכוללת של שני כסאות הנדנדה, לרבות אריזתם, מוליכה למסקנה כי יסוד ההטעיה אינו מתקיים.

לצורך בחינת הדמיון וההבחנה החזותית בין שני המוצרים שלפנינו, סבורני שבנוסף לתצלום הכסאות שהובא להמחשה בחוות הדעת של המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, ישנה חשיבות של ממש גם לאריזות המוצרים עצמם.

נוכח הטעמים עליהם עמדתי, גם אם אניח שהמערערות עמדו בנטל להוכחת המוניטין של פישר פרייס, אין בידי לקבוע כי מתקיים יסוד ההטעיה הנדרש להשתכללותה של עוולת גניבת העין.