הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר בין מקומונים מתחרים

בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן טענה להפרת חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 ודיני עשיית עושר בגין 2 פרסומים בפרקי זמן סמוכים של מודעה פרסומית, כ"א במקומון אחר של איזור השרון ע"י מתחרים עיסקיים.

...

בנוסף, כאמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת שבשבת כי עקב העדר הסימול על מודעת צעצועון, לא היה עליה לדעת כי מדובר במודעה שמעורב בה יוצר אחר מהלקוח עצמו.

ואולם, הגם ששבשבת לא "מפר תמים" במובן חוק זכות יוצרים, סבורני שבנסיבות העניין, יש לקבל את טענתה בדבר אשם תורם של ריעני ביחס להפרת הזכות המוסרית במודעת צעצועון הספציפית, בשיעור מלא .כמצוין לעיל ,יש מקום לבחון בהקשרה של הפרת הזכות המוסרית גם את מידת ה"אשם" של המפר, שעשויה להיות גם התרשלות .כלומר, הגם שמבחינת שבשבת, הייתה התרשלות מסוימת, בכך שלא פעלה לברר במידה הנדרשת את זהות היוצר, הרי שמנגד, לריעני אחריות תורמת, והן למעשה "המונע הזול" של התרחשות הנזק, עת שלא טרחו להוסיף למודעות שעוצבו בסטודיו שלהן כיתוב או סימול המעידים על זכות מוסרית לכאורה במודעה, (כפי שהשכילה לעשות שבשבת במודעת גלי, וכפי שהשכילו ריעני להקפיד לעשות לאחר הגשת התביעות שבפניי).

משום כך ,בשוק כנ"ל אין מקום לפגע בחופש התחרות העסקית בדרך של הכרה בעילה כנ"ל. [ראה פסק דינה המפורט מאד של כב' הש' מיכל אגמון גונן בת.א (ת"א ) 1074/05 מעריב נ' חב' אול יו ניד בע"מ וכן ניתוח עובדות פסה"ד הנ"ל בטרם הינתנו ,במאמרו של גרוסקופף הנשר והנסיכות שם בעמ' 232 ] לסיכום לאור האמור אני מורה על דחיית שתי התביעות .

במרכזה של התובענה, עומדות טענות בדבר הפרת זכויות יוצרים הנמצאות, על-פי הטענה, בבעלותה של התובעת בשל פירסום שנעשה באתר האנטרנט של הנתבעת, בו הובאו קטעים מראיון שקוים במקור על ידי כתבת המקומון "מודיעין ניוז", הנמצא בבעלותה של התובעת ופורסם בו. הנתבעת כופרת בטענות התובעת בדבר זכויות האחרונה בראיון וטוענת כי משמדובר בראיון ולא בכתבה, זכויות היוצרים אינן שייכות למראיינת אלא למרואיין, וביתר שאת בנסיבות תובענה זו, בהן עומדות תשובות המרואיין, המובאות כציטוט מדויק, במרכז הראיון, ומשכך, אין למראיינת כל תרומה ייחודית ליצירה.

השפעת השמוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה: על חשיבותו של שיקול זה, עמד כב' השופט דנציגר בעיניין סייפקום (שם), סעיף 37 לפסק הדין, וכן כב' השופטת מ' אגמון-גונן, בת.א (י-ם) 8107/01 זום 77 בע"מ נ' הוצאת עתון "הארץ" בע"מ (מוסף מיוחד), פ"מ תשס"ב(3), 577, המפנה למאמרה של ד' לוינסון, "ההגנה של 'שימוש הוגן' בזכויות יוצרים", משפטים טז (תשמ"ו-תשמ"ז) 430, 443, ולפיו: "מן האמור עולה השאלה המרכזית והמכרעת: האם השמוש שנעשה ביצירה המוגנת מהוה תחליף עבורה בשוק, במובן של ביקוש צרכני, ובכך פוגע בה ובערכה. כפי שנרמז לעיל, השיקולים שדנו בהם קודם לכן – מטרת השמוש ביצירה המוגנת, טיבה של היצירה המוגנת והקף השמוש שנעשה בה – סובבים סביב שיקול מרכזי זה. כאשר השמוש שנעשה מתחרה ביצירה המוגנת ופוגע בשוק הפוטנציאלי שלה, לא יהיה זה שימוש הוגן ואין נפקא מינא שהמטרה שלשמה נעשה השמוש היא מן המטרות שחוק זכויות יוצרים רוצה לעודדן...". בעניינינו, הפירסום באתר של הנתבעת אינו פוגע בערכה של היצירה ולא בשוק הפוטנציאלי שלה, מאחר ואין מדובר בפירסום שהוא יצירה תחליפית ליצירה המקורית בשוק הצרכני, והביקוש ליצירה המקורית לא ירד בשל הפירסום באתר של הנתבעת.

דומני כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט שעה שהנתבעת לא פעלה בחוסר הגינות, לא גרפה מהפרסום רווחים, לא פגעה באופן כלשהוא בשימוש של התובעת ביצירה או ביכולתה להפיק ממנה רווחים, והדין הספציפי החל, חוק זכות יוצרים, אינו מקים זכות לפיצויים.

...

לעניין הפיצוי הסטטוטורי לפי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים ונוכח שיקול הדעת הרחב שניתן לבית המשפט בשאלה האם לפצות את התובע בגין הפרת זכות יוצרים ובאיזה היקף, בהתאם להוראת המחוקק ופסיקת בית המשפט, אין מקום בנסיבות העניין לפסוק לנתבעת פיצוי, זאת נוכח אופי ההפרה, היקפה וחומרתה, שימוש בתמונה שיועדה ליחסי ציבור, נזק שלא הוכח, שלא נטען בזמן אמת, ואף לא נטען לגביו באופן מספק במסגרת התביעה, ובהתחשב בכך ששוכנעתי בתום לבה של התובעת.

לאור כל האמור לעיל, דין תביעת התובעת ודין טענותיה הנגדיות של הנתבעת בדבר זכות קיזוז בשל השימוש בצילום - להידחות.

התביעה נדחית.

יצויין כי הוא נדון בפסיקה בעיקר בהקשר של פגיעה בזכויות יוצרים אגב תחרות מסחרית בין התובע והנתבע, דבר שאיננו מיתקיים בעניינינו.

כך, לשם הדוגמא, בפס"ד שריר לעיל, פסק בית המשפט העליון פיצוי בסך 1,800 ₪ בגין הפרה אחת של הזכות המוסרית בצלום של התובע בהקשר פירסומי; בפס"ד מזל כהן אישר בית המשפט העליון את סבירות הפצוי שנפסק ע"י בית המשפט המחוזי בגין פירסום 40 תמונות של התובעת, בסך כולל של 20,000 ₪; בפס"ד ראובני נפסק ע"י בהמ"ש המחוזי בירושלים פיצוי כולל של 47,000 ₪ נגד הוצאה לאור בגין פירסום 15 תמונות בספר; בפס"ד ג'י.דבליו נפסק ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים פיצוי כולל בסך 40,000 ₪ בגין 10 הפרות הכוללות תמונות; בת.א (נצרת) 16297-08-15 יגאל לוי נ' ש.י – א.ד תיקשורת בע"מ (פורסם במאגרים) (2016), נפסק ע"י בהמ"ש המחוזי בנצרת נגד עתון (מקומון) פיצוי בסך 35,000 ₪ בגין חמש הפרות; בפס"ד אופק שחידם לעיל נפסק פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין ארבע הפרות הכוללות 18 תמונות; בת.א 22999-02-11 אוריה גנור נ' וואלה! תיקשורת בע"מ (פורסם במאגרים) (2013), פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו פיצוי בסך 5,000 ₪ נגד אתר וואלה, בגין פירסום שתי תמונות של דוגמן; בפס"ד טס שפלן חייב בית משפט השלום בתל-אביב-יפו את ידיעות אחרונות בפיצויים בסך 28,000 ש"ח, בגין שתי הפרות ביחס לתמונה שצילם התובע; בת.א (שלום ראשל"צ) 48100-04-13 הולילנד קוסמטיקס בע"מ ואח' נ' אבנר מסיקה ואח' (פורסם במאגרים) (2016), חייב בית המשפט בפיצויים בסך כולל של 65,000 ₪, בגין העתק תמונות וטקסטים רבים בהקשר מסחרי; בפס"ד מילנר לעיל, חייב בית משפט השלום בירושלים את ידיעות אחרונות בפצוי בסך 7,000 ₪ בגין הפרה אחת המורכבת משתי תמונות; בת.א 14995-05-12 דן פורגס נ' גוב הפקות בע"מ ואח' (פורסם במאגרים) (2017) נפסקו פיצויים בסך 24,000 ₪ בגין 3 הפרות של תמונות.

אף מבלי להדרש למבחנים שנפסקו בפסיקה ביחס לקיומה של עילה מכוח עשיית עושר שלא במשפט לצד עילה בגין הפרת זכות יוצרים לפי חוק (ראו: רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ (פורסם במאגרים) (1998), הרי שעילת תביעה בגין עשיית עושר שלא במשפט מחייבת הוכחת טובת הנאה בת ערך שצמתה לנתבע.

...

לצד זאת, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי יש ללמוד על היקף ההפרה, שהוא לטענתה עצום מימדים, מהיקף השימוש באתר, שעומד על מיליוני גולשים.

על רקע מכלול השיקולים שפורטו, ובפרט – היעדר נזק חומרי ממשי לתובעת או ריווח לנתבעים, מחד-גיסא, ומנגד הפסול בהתנהלות האתר בפרט על רקע מהותו ומעמדו כאתר תקשורתי, סבורני כי יש לפסוק במקרה זה פיצוי בסך 15,000 ₪ להיום בגין כל אחת מההפרות שהן הפרסום הראשון, השלישי, הרביעי והחמישי, כאשר פיצוי זה כולל בתוכו הן את הפגיעה בזכות הקניין והן את הפגיעה בזכות המוסרית.

דין התביעה בעניין זה להידחות.

חלק שני – טענות הצדדים תמצית טענות התובעת התובעת מציינת בתביעתה כי תביעה זו בעיקרה הוגשה בגין מסכת של עוולות מצד הנתבעת , כשעיקרן -הפרה של זכויות יוצרים תוך ביצוע עוולות מסחריות, תאור מסחרי כוזב, התעשרות שלא כדין ע"פ חוק עשיית עושר ולא במשפט , גזל מוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה חמורה ובזדון והפרת הוראות דין נוספות.

לטענת הנתבעת, משלא הצליחה התובעת להיתמודד עם שמה הטוב של הנתבעת בקורס נאלצה לפנות לכלים שאינם מסחריים ולתחרות שאינה הוגנת על מנת לפגוע בה. הנתבעת הוסיפה כי הקורס (הכנה לבחינות הרשוי הממשלתיות בתזונה) והבחינות עצמן – הם בהקף רחב יותר מהקף הקורס לדיאטטיקה של התובעת.

...

חלק שישי, סוף דבר סיכום יש לקבל את התביעה בכל הקשור לטענת התובעת להפרת זכות יוצרים.

אשר על כן וכאמור בסעיף 8.5 לפסק הדין, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/7/2019 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

כתבת האנטרנט השנייה פורסמה במלואה גם כן באתר האנטרנט של המקומון "MyYnet" כפר סבא, מבית ידיעות אחרונות, והיא מופיעה בה גם היום.

לטענת מיכל, בפירסום הכתבה השנייה ביצעו ידיעות, נטע, אשר וילי עוולות רבות מחוקים שונים, ובתוכם: חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007, חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, ופקודת הנזיקין [נוסח חדש].

זאת, כאשר בהתאם לרע"א 6500/19 גבריאלה נ' אשד (נבו 7.5.2020) (להלן: "עניין גבריאלה"), נפסק כי הסמכות העניינית לידון בתביעות קניין רוחני עת ניתן לשום את שווין נקבעת על פי שווי התביעה, ובהנתן שלאחר קבלת מכתב ההתראה, וזמן רב טרם הגשת התביעה, הוסר החלק המפר מהכתבה.

בדומה, ספק אם מיכל נחשבת עוסק, וממילא ידיעות אינה מתחרה עמה.

...

במצב דברים זה, אין מנוס מלקבוע כי גם שוויו של הסעד ההצהרתי המתבקש במסגרת התובענה רחוק מגבול סמכותו של בית המשפט המחוזי (ר' דיון דומה בנושא שונה, בת"א (מחוזי ת"א) 4195-08-20 עו"ד גיא וגנר נ' ידיעות אחרונות בע"מ (נבו 6.1.2021)).

ראו גם הנפסק בת"א (מחוזי-ת"א) 53724-01-20 AMERICAN SOCIETY OF COMPOSERS AUTHORS AND PUBLISHERS נ' קלמונטין זיו, פס' 18 לפסק דינו של השופט חסדאי (נבו 3.2.2021): "יישום האמור לענייננו מוביל למסקנה כי אין להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית וכי יש להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך עניינית [...] בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 79 לחוק בתי המשפט". המסקנה אפוא במקרה דנן היא העברת התביעה לבית המשפט השלום, להמשך דיון.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף – מתקבלת.