לעניין זה נקבע בסעיף "'מקום בידור צבורי' - מקום המשמש למופעי בידור ותרבות, לרבות אולם שמחות, גן אירועים, מסעדה, בית קפה או מועדון". כך נפסק לא אחת כי אולמות אירועים, הנם בבחינת מקום פומבי לעניין השמעת תקליטים, וחלים עליהם דיני זכויות היוצרים.
כך הובאו הדברים:
"הזכות הרלוואנטיות לעניינו, אם-כן, היא זכות השידור, המעוגנת בהוראת סעיף 14 לחוק החדש. לפי סעיף זה, 'שידור של יצירה הוא העברה קוית או אלחוטית, של צלילים, מראות או שילוב של צלילים ומראות, הכלולים ביצירה, לציבור'. המשמעות היא שלא ניתן להעביר לציבור יצירה באופן העולה כדי 'שידור', בלא היתר מבעל זכות היוצרים. בבחינת השאלה אם הופרה זכות זו, יש להדרש אם-כן לשלושה תנאים מרכזיים: האחד, הוא קיומו של 'ציבור' שאליו מועברת היצירה; השני, הוא מהותה של היצירה המשודרת; השלישי, הוא פעולת השידור עצמה. יאמר מיד כי לטעמי מתקיימים תנאים אלה במקרה שלפנינו, וכי הופרה במקרה זה זכותה של הליגה בשידורי המשחקים. היסוד הראשון והשני אינם מעוררים קושי מיוחד במקרה זה. הצבת היצירה באתר הפתוח לקהל רחב ומפוזר, הזמין להקף עצום של גולשים ברשת האנטרנט, בודאי עולה כדי 'ציבור' ... אף באופייה של היצירה לא נמצא קושי במקרה שלפנינו. שידור משחקי כדורגל, המערב תכנים אודיטוריים, כגון פרשנות ומוסיקה, וכן תכנים ויזואליים מן המשחק עצמו, עולה כדי "שילוב של צלילים ומראות. במובן זה, טכנולוגיית ההזרמה דומה במהותה לשידור ה"קלסי" המוכר לנו: המשתמש חווה את היצירה ונהנה ממנה ברגע מסוים, אך היא אינה נשארת ברשותו לאחר מכן.
...
כל אלו הביאוני למסקנה כי ההפרה לא הניב לנתבעים רווח כספי משמעותי.
ו - סוף דבר
הנתבעים יישאו בתשלום סך של 16,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעת במשחק.
כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאותיה בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.
