החלטה זו גרמה לו להרויח שכר נמוך יותר בסופו של דבר, דבר אשר גם גרם לו ולמשפחתו קושי כלכלי, שכן הוא לקח על עצמו התחייבויות לאחר שהסתמך על המשכורת שאותה הוא קיבל בתפקיד הנוסף.
]
עם זאת, בשלב מאוחר יותר התובע ציין דברים מעט שונים, והוא אמר כי "... בגלל שאני נמצא בתחנה הרבה בתור כבאי במשמרת של 24 שעות, אז יכולתי לעשות הרבה פעולות בעיקר משרדיות, אם זה בלילות או מנוחת צהריים של הלוחמים, בגלל שאני ממלא תפקיד של משרה מלאה אבל במשרה קטנה. לא נתנו לי משרה גדולה, אני יכול לעשות את זה בין הזמנים שלי כלוחם אש. אני ניצלתי כל דקה שהייתה לי..."[footnoteRef:43].
איננו תמימי דעים עם טענה זו. באופן עיקרוני, הפסיקה הכירה באפשרות לפצות עובד בגין העסקה לא חוקית במשך שנים, וקבעה כי העסקה בלתי חוקית של עובד בימי המנוחה השבועית, מבלי שניתנה לו מנוחת פיצוי או בעבודת לילה רצופה במקום עבודה בו מונהגות משמרות, היא היתנהגות חסרת תום לב מצד המעסיק.
הגענו לכלל מסקנה שלא הוכח כי מתכונת העסקתו של התובע היתה "בלתי חוקית", וכי התובע לא הוכיח כי תנאי ההעסקה שלו כלוחם אש הופרו, בנגוד להסכמי העבודה החלים על לוחמי האש או בנגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
צא ולמד לעניין זה מנספח א לסיכומי התובע – הסכם קבוצי כללי שנחתם בין המרכז לשלטון מקומי ואיגודי הערים לכבאות לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שם הובהר במפורש בסעיף 9(ה) להסכם, כי העסקת לוחם אש בשעות נוספות היא מותרת (בסייגים שהתובע ממילא לא הוכיח אותם), וזו אף תואמת לשיטת מנסחי ההסכם להוראותיו של חוק שעות עבודה ומנוחה.
...
עם זאת, מהנימוקים שפורטו דלעיל בהרחבה שוכנענו כי המקרה שלפנינו הוא אכן המקרה החריג לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.
כל זאת, לאור התנהגות בחוסר תום לב של הנתבעת, אשר גרמה פגיעה בסופו של דבר לתובע.
]
לסיכום
לסיכום ולאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל באופן חלקי, ועל הנתבעת לפצות את התובע בסך של 35,000 ₪.
