הפרת התחייבות רשויות האכיפה

תפיסה זו נשענה על האתוס שהוצמד לחיי הנישואין והמשפחה כקשרים המבוססים על אלטרואיזם וחמלה, וככאלה שאין "לקלקלם" על-ידי היתערבות של רשויות האכיפה, בתי המשפט והמדינה ולהפכם ליחסים מחושבים וזהירים יותר (ראו: Frances E. Olsen, The myth of State Intervention in the Family, 18 U. Mich.

בהקשר זה ציין הנשיא א' ברק כלהלן: "ראשית, הפרת ההבטחה להנשא עשויה ליגרור נזק לצד השני. אין כל צידוק עינייני שלא לאפשר קבלת פיצוי על נזק זה. חירות הנישואין אינה מקנה חירות לגרימת נזק לאנשים אחרים... דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי. המשפט אינו שולל תוקף משפטי מחוזים (אף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים ריגשיים ונוצרים בנסיבות אינטימיות בינאישיות. כך, המשפט מכיר בחוזים הקובעים יחסי ממון בין צדדים... הכרה בתוקפם של חוזים מסוג זה, לרבות הסכם להנשא, מבטיחה הגנה משפטית נאותה גם לנפגעים במעגל המשפחתי-האינטימי. גם הפרה של התחייבויות במרחב המשפחתי והזוגי גוררת עלויות ונזקים. אין הצדקה לחשוף מי מבני הזוג לנזקים הנובעים מהפרת ההיתחייבות, מבלי שהמשפט יבוא לעזרתם" (ההדגשה הוספה, י.ו; ראו: עניין פלונית, בפסקות 13-12 לחוות דעתו של הנשיא א' ברק).

...

מטבע הדברים, על מנת להגיע לכלל מסקנה כי פלוני הציג 'מצג שווא' בהקשרים הללו, דרושה קביעה 'עובדתית' לגבי מצב הדברים האמיתי בנוגע לנטייתו המינית או לאמונתו הדתית, בניגוד להצגתו את עצמו כלפי חוץ.

אולם סבורני כי אם נאפשר בירור של תביעות נזיקיות וחוזיות כאמור, ולוּ למען ניתן יהיה ליתן סעד באותם מקרים מועטים של הטעיה מכוונת, בסופו של דבר יֵצא שכרנו בהפסדנו; במישורים הללו, המחיר החברתי שנשלם כתוצאה מבירור תביעות שאין בהן ממש, בהינתן הפגיעה שמסב ניהול הליך משפטי שכזה כשלעצמו – עולה על התועלת שתצמח מדיון באותם מקרים נדירים.

משכך, כחברי השופט ע' פוגלמן, אף אני סבור כי בנקודת הזמן הזו מוטב שייוותר העניין בצריך עיון, ונכון יהיה לצמצם את הכרעתנו לשאלה שהובאה לפנינו.

לצד בקשת הבצוע, הוגש תצהיר מטעם המערער 2, בגדריו הצהיר כי המשיב (הנתבע בתביעת לשון הרע והחייב בתיק ההוצאה לפועל) "לא פירסם מכתב היתנצלות לכלל חברי הקבוץ, אלא גזיר נייר לא חתום שהונח בתיבות הדואר, ויתרה מכך, ביום 10.11.20 פנה במייל לחברי הקבוץ "כמה תיאבון ועד מתי", שהנו מחזור של טענותיו ופרסומיו עליהם התחייב לא לחזור, ובכך הפר התחייבויותיו, ובהתאם מוגש פס"ד לבצוע".

כב' הרשמת קבעה בהחלטתה כי לא קיימת מניעה עקרונית לפתוח תיק הוצאה לפועל לשם ביצוע פסק דין מותנה, כאשר נהלי פתיחת תיקים ברשות האכיפה והגבייה מאפשרים לפתוח תיק לשם ביצוע פסק דין מותנה, בתנאי שהזוכה יצרף "מיסמך מבימ"ש או כל מיסמך המאשר כי התנאי קוים/לא קוים". נקבע כי בעיניין זה עומדות בפני החייב שתי אפשרויות: הראשונה, הליך מינהלי של ערר על החלטת המזכירות לפי סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967.

...

החייב/המשיב טען כי לא התגבשה עילה לחיובו בפיצוי המוסכם, ובין אם נאמר כי נטל השכנוע הכללי מוטל על המערערים נוכח בקשתם לגביית הפיצוי המוסכם, שהיא בבחינת תביעה בלשכת ההוצאה לפועל לפיצוי מכוח הפסק, ובין נאמר כי הנטל המשני בחולייה זו עבר אליהם, לאחר שהמשיב טען כי אין זכות ועילה לחיוב באותו פיצוי ולאחר שהמערערים עצמם, עוד בבקשת הביצוע, טענו כי המשיב הניח את המכתב בתיבות הדואר, אני סבורה כי המערערים לא עמדו בנטל.

מכאן, בצדק קבעה כב' הרשמת כי המערערים לא הראו שהמשיב הפר את ההסכם וכי הם זכאים לפיצוי המוסכם שנקבע בו. לאור האמור ומשלא נפלה כל טעות בהחלטת כב' הרשמת, אני מורה על דחיית הערעור.

המערערים ישלמו למשיב, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום של 6,000 ₪.

בית הדין נימק כך את החלטתו (ערר (ת"א) 1741-22 מיום 8.3.22): "ככלל אין מניעה לפתיחת תיק בקשת המקלט, ואולם, המערכת המקוונת באתר המשיב מותאמת להגשת בקשות מקלט של מבקשי מקלט המגישים בפעם הראשונה, כך שבמקרים המתאימים יש לפנות אל המשיב [רשות האוכלוסין וההגירה] בפנייה ישירה לצורך זה. משלא נעשה הדבר, יש לקבוע כי ההליך המינהלי לא מוצה כראוי אל מול המשיב." בית הדין הוסיף כי לאור מדיניות משרד הפנים מיום 27.2.22, לפיה לא ינקטו פעולות אכיפה כנגד אזרחי אוקראינה השוהים בישראל לעת הזו, אין צורך בפנייה בבקשות מקלט פרטניות.

למרות כל האמור לעיל, ועל אף שהמערער הגיש את הבקשה ביום הדיון (בקשה מיום 29.5.22 שעל פי התגובה התקבלה והועברה לגורמים המוסמכים) ונעשו נסיונות להגישה בשנית, לרבות ניסיון להגיע למשרדי הרשות שנידחה, הפרה הרשות את החלטת בית המשפט, שבאה לאחר שבאת כוחה הצהירה בבית משפט כי בקשות פרטניות למקלט של אזרחי אוקראינה ידונו, והתחייבה במפורש כי כך יעשה בבקשת המבקש למקלט.

...

למרות כל האמור לעיל, ועל אף שהמערער הגיש את הבקשה ביום הדיון (בקשה מיום 29.5.22 שעל פי התגובה התקבלה והועברה לגורמים המוסמכים) ונעשו נסיונות להגישה בשנית, לרבות ניסיון להגיע למשרדי הרשות שנדחה, הפרה הרשות את החלטת בית המשפט, שבאה לאחר שבאת כוחה הצהירה בבית משפט כי בקשות פרטניות למקלט של אזרחי אוקראינה ידונו, והתחייבה במפורש כי כך יעשה בבקשת המבקש למקלט.

אין לאפשר לרשות מחד, להימנע מדיון בטיעוני המערער בשאלות אלו, ומנגד, ובניגוד להתחייבות ב"כ בבית המשפט, לא לדון בבקשתו הפרטנית למקלט, ואף לנסות ולהתחמק מלקבלה.

כיוון שלא התקיים דיון לגופו של ערעור, לאור התחייבות המדינה לדון בבקשתו הפרטנית של המערער למקלט, לא ארחיב בעניין זה. עם זאת, כיון שהרשות הפרה את החלטת בית המשפט, אני מורה לרשות לתת למערער אשרת 2(א)(5), כאילו הגיש את בקשת המקלט, כפי שהורתה לו הרשות לעשות, וזאת עד למתן החלטה בבקשת המקלט לגופה.

אך מובן כי איני קובע מאום לגבי כוחו של מי מהמבקשים לתבוע את החוב הנטען בהליך נפרד נגד החברה המדוברת, ברם הדבר לא יוכל להעשות כטענת-הגנה בהליך שלפנַי ואותה חברה אינה צד לו. עתה למרכיבה הנוסף של טענת-הקזוז והולך, כאמור, אחר טענה להפרת-התחייבותו האישית של המשיב למבקשים בכל הנוגע לדירה, הצופה אל הכותל המערבי בירושלים.

רשות זו להיתגונן מותנית בכך שעד יום 16.10.2022 תפקיד המבקשת, עוז פלטיניום בע"מ, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, סך של 56 אלף שקלים בגזברות של בית-משפט זה. לא יופקד הסכום במלואו ובמועד – תדחה ההיתנגדות גם במרכיב זה. מבוטל בזה עיכובם של הליכי-האכיפה והגבייה נגד מר בן-עוז אישית.

...

הטענה לזכות לקזז 887,500 ש"ח מן החוב למשיב – נדחית.

ההתנגדות בת"ט 31854-05-22 עו"ד פרידמן נ' בן-עוז (אזרואל) נדחית.

בתוך 15 ימים מיום, שקיבלו לידיהם החלטה זו ישלמו המבקשים, יחד ולחוד, למשיב שכר-טרחה של עורכי-דין בבקשות הנדונות בסך, כולל מע"מ, של 41 אלף ש"ח. בקביעתו של סכום זה התחשבתי בשוויים הכספי של מרכיבי-הבקשות אשר נדחו; בשלב המוקדם, יחסית, שאליו הגיע ההליך בענינם של מרכיבים אלה אך גם בעבודה המשפטית, שנדרשה למשיב במענה לבקשות.

אין ספק כי הנאשם היה מודע לכך כי, הפרת התחייבות החייבים, לכאורה, בסילוק סכומי הכסף תביא לכלל נקיטת צעדים משפטיים כנגדם, ובנסיבות העניין החייבים עמדו בהתחייבויותיהם, אולם הלה, מתוך תאוות בצע לשמה, כאמור, לא רק שעצם עיניו מלראות את מצוקתם, למעשה הרע את מצבם עוד יותר בגוזלו את המעט שנותר בידם, את אותם כספים שהפקידו על מנת לעמוד בהתחייבויותיהם על-פי הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו נגדם.

ודוק, בשונה מהילכת לשצ'נקו עסקינן בחייב אשר הונה את מערכת ההוצאה לפועל בכללותה, את החייבים בתיקי האיחוד שבהם טיפל וכן גם את רשויות המס ולכן חסד רב עשה הממונה בכך שהמליץ על מתן הפטר לחייב תוך החרגת רשות המסים ורשות האכיפה והגבייה מטעמי גיל והעדר הכנסות מעבודה ו/או ממקורות אחרים (למעט קצבת זקנה) וכל זאת מבלי שנבחנה סוגיית יכולת הישתכרותו ויכולתו להישתלב בשוק העבודה חרף גילו הביולוגי (68).

...

לפי עמדת רשות המיסים אין לאפשר לאדם אשר מעל בתפקיד שאליו מונה על ידי ערכאה שיפוטית לקבל הפטר מבלי שהחזיר, ולו למצער, רק חלק קטן מהסכומים שאותם שלשל לכיסו ומבלי שהסדיר את חובותיו.

סוף דבר : בהתחשב בסכום העצום של תביעות החוב אשר הוגשו כנגד היחיד ובהתחשב בכך שגם לא הוגשה תגובה בכתב מטעם רשות האכיפה ובכך שהיחיד צבר חובות עצומים גם כלפי רשויות ציבוריות נוספות אשר הגישו כנגדו היחיד תביעות חוב (עיריית חיפה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור, לשכת עורכי הדין, בנקים ועוד) הרי שאין מקום בשלב זה ליתן הפטר ליחיד.