המבקשת טוענת עוד כי על יסוד היתחייבותה בסעיף 6.2 להסכם הקצתה לה המשיבה כתבי אופציה נוספים מסדרה 1 ומסדרה 2 (בנוסף לתשלום במזומן), ועובדה זו תומכת בטענת המבקשת שגם המשיבה ראתה את גיוס ההון באמצעות כתבי האופציה בהנפקת 2012, ומימושם, כהנפקת מניות המאפשרת קביעת מחיר אפקטיבי של מניה לצורך קביעת מחיר מימוש של כתבי האופציה בהנפקת 2012.
לטענתה, ניתן ללמוד זאת משלושה דברים: ראשית, משום שסעיף 6.1.5 להסכם קובע במפורש שרק הנפקת מניות יכולה לשמש בסיס לקביעת מחיר המימוש; שנית, משום שהנפקת כתבי האופציה לא הייתה הנפקת מניות; ושלישית משום שבהנפקה 2012 נאמר במפורש שלא נקבע בה מחיר אפקטיבי למניה (נספח ג' לבקשה).
כפי שכבר הוזכר, מקורו של הסעד ההצהרתי הוא בדיני היושר, ואלה מחייבים את מבקש הסעד לפרוש בפני בית המשפט את כל המסכת העובדתית על מנת לאפשר לו להכריע במחלוקת, והפרת חובה זו יכול שתביא לדחיית התובענה (ראו, על דרך ההקש, בג"ץ 447/81 עמיר חברה לשירותים ואחזקה בע"מ נ' עריית הרצליה, פ"ד לה(4) 670 (1981).
..יחד עם זאת, אם בשנה הראשונה לא תגייס החברה הון, בין בהנפקה לציבור ובין בהנפקה פרטית, ולא תתבצע עסקת רכישה, אזי המחיר האפקטיבי למניה רגילה של החברה, יהיה שווה לשער הנעילה המבוצע של מניית החברה, הרשומה למסחר בבורסה, בימים בהם יתקיים מסחר בבורסה בחודש הקלנדרי הקודם לתום השנה הראשונה.
...
לכן מקובלת עליי טענת המשיבה שטענות המבקשת הן בבחינת "חוכמה לאחר מעשה", וכי לשון סעיף 6.1.5 להסכם אינה מאפשרת פרשנות שלפיה קביעת המחיר האפקטיבי למניה תיעשה בדיעבד, על סמך חישובים מתמטיים כפי שעשה דולב.
התוצאה שאליה הגעתי מייתרת את הצורך לדון בטענותיהם האחרות של הצדדים, וסיכומו של דבר, אני מחליט לדחות את הבקשה על כל עתירותיה.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט שייקבעו על פי שומה, ושכר טרחת עורכי דין בסכום של 30,000 ₪.