הפרת הסכם תיווך פיצויים מוסכמים ודמי תיווך כפולים

פיצוי מוסכם: בהתייחס לטענת התובעת לזכאותה לפצוי מוסכם מכוח חוק החוזים בגין הפרת ההסכם וכקבוע בסעיף הפצוי המוסכם (סעיף 8 להסכם הבלעדיות), הרי שטענה זו הובאה באופן כללי והתובעת לא נתנה טעם מדוע יש להחיל את חוק החוזים במקרה דנן כאשר ישנו הסדר ספציפי בחוק הבוחן את זכאותה לדמי תיווך.

יתרה מזאת, קבלת טענת התובעת משמעותה כפל תשלום במידה ונקבע שחזקת הגורם היעיל לא נסתרה וכי היא זכאית לדמי תיווך.

...

מהמקובץ לעיל, נראה כי התובעת עמדה במידה מה בדרישות פעולות השיווק בתקנות המתווכים.

מכאן, שהטענה החוזית נדחית.

סוף דבר: התביעה נדחית.

בהסכם התחייבה הנתבעת, בין היתר, שלא למסור לאחר כל מידע שתקבל מאת התובעים ולפצות אותם על נזק שיגרם להם כתוצאה מהפרת ההיתחייבות וזאת בנוסף לתשלום דמי התיווך.

בת"א (תל אביב-יפו) 56814-07-12 ששו רזוננס בע"מ נ' ענבל הרפז (פורסם בנבו, 1.7.2015), הפחיתה כב' הש' כוכבה לוי את הפיצויים המוסכמים מכפל דמי התיווך בתוספת ריבית פיגורים, למחצית דמי התיווך בשל היותו של הפצוי המוסכם המקורי בלתי סביר.

...

במצב דברים זה, לאור תשלום דמי התיווך על ידי בעל הדירה; לאור סמיכות הזמנים בין החתימה על טופס הזמנת שירותי התיווך (כחודש ו- 10 ימים); לאור הקרבה בין הסכום שנרשם בטופס ההזמנה ובין סכום העסקה הסופית; ולאור הימנעות הנתבעים מזימונה של אותה "שכנה" אלמונית שלכאורה הייתה הגורם היעיל בתיווך העסקה, אני קובע כי התובעים היו הגורם היעיל בתיווכה של עסקת המכר בה עסקינן, ולפיכך הם זכאים לדמי התיווך.

בעניינו, סבורני כי הפיצוי המוסכם איננו בלתי סביר – ואין מקום להפחתתו.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: הנתבעים ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק: 36,270 ₪ בגין דמי התיווך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.1.2020 ועד לתשלום המלא בפועל; 18,135 ₪ בגין הפיצוי המוסכם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.1.2020 ועד לתשלום המלא בפועל; 6,366 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; 1,373 ₪ בגין אגרת בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

        בהיתחשב בשיעור הנזק אשר ניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת מאי תשלום דמי התיווך תקופה ממושכת, וכן בשים לב לכך שמדובר בהפרה של תניה מהותית בהסכם השכירות, וכן העובדה שלתובע נגרמו טירחה ואי נוחות והוא אף נידרש לנהל משפט עד תום לצורך גביית דמי התיווך, הפצוי החוזי המוסכם יועמד על 10,278 ש"ח, שהם כפל הפרישי הצמדה וריבית כחוק על דמי התיווך ממועד הסכם ההלוואה (7.11.2017) ועד למועד פסק הדין.

...

         בסעיף 7 להסכם התיווך נקבע כי הנתבע ישלם, בנוסף לדמי התווך, פיצוי מוסכם בסך של 50 דולר ארה"ב עבור כל יום איחור בביצוע תשלום דמי התווך.

בהתאם, הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

      בהתאם, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן:         61,165 ש"ח בגין דמי התיווך והפיצוי החוזי המוסכם.

שאלה שלישית משלוש – האם יש לחייב את הנתבעים בתשלום הפצוי המוסכם? התשובה לכך היא חיובית הסכם התיווך כלל התחייבות לתשלום פיצוי מוסכם, וכך הוסכם בסעיף 5(ד) להסכם: "במידה ונפר התחייבות זו ניפצה אתכם פיצוי מוסכם בשווי 3% ממחיר העסקה בפועל" נכון שמדובר בפצוי מוסכם בסכום כפול מדמי התיווך, שהועמדו על שיעור של 1.5% ממחיר העסקה ואולם זה טבעו של פיצוי מוסכם – הוא נועד להרתיע את המתקשרים בהסכם ולמנוע מהם מלהפר את הוראותיו.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה שהנתבעים אכן התחייבו כלפי התובע בהסכם תיווך.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 214,110 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/12/2019, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 21,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

טענת המתווך בתובענה זו כפולה: ראשית טוען הוא כי לנוכח הסכם הבלעדיות ובהיתחשב בפעולות השיווק שביצע, קמה לו החזקה הקבועה בדין, לפיה הוא הגורם היעיל שהביא לעסקה; שנית טוען, כי הנתבעים הפרו סעיף מפורש בהסכם הבלעדיות, המחיבם להפנות אליו כל רוכש או מיתעניין אשר יגיע אליהם בתקופת הבלעדיות, זאת בין אם פנה בעקבות פעולות המתווך ואם אם בדרך אחרת.

לפיכך טוען המתווך, כי על הנתבעים לשלם לו דמי תיווך כפולים: הן את דמי התיווך המגיעים לו מהם כמוכרי הדירה בתקופת הבלעדיות, והן את דמי התיווך שעל הרוכש היה לשלם לו, לו היו הנתבעים מפנים את הרוכש אליו כמצוות אותו סעיף בהסכם.

במסגרת הסיכומים העלה ב"כ המתווך טענה נוספת לפיה זכאי המתווך לפצוי מוסכם בשיעור 3% בגין הפרת הסכם הבלעדיות.

...

גם טענה נוספת בדבר העדר תום לב מצדם של הנתבעים, דינה להידחות, וכך גם הטענה לפיה הנתבעים פעלו שלא כדין לסיכול הסכם התיווך.

סוף דבר הקשר בין הרוכש לבין הנתבעים נוצר בטרם התקשרו האחרונים בהסכם התיווך והבלעדיות עם המתווך.

ואולם, כבר עמד בית המשפט בהלכת בראל על אופיין הייחודי של עסקאות תיווך (פסקה 28 לחוות דעתה של כב' השופטת ברק ארז): "תיווך הוא עיסוק שטמונים בו סיכוי וסיכון, זה לצד זה. הסיכון מתבטא בכך שדמי התיווך הם מעין שכר טרחה המותנה תוצאה. לצד זאת, שכרו של המתווך, אם הוא אכן מתקבל, עשוי לעלות על מידת ההשקעה שנדרשה ממנו בכדי לקבלו, ואין בינו לבין מידת התועלת שהפיק הלקוח משירותיו קשר הכרחי". מששוכנעתי כי בנסיבות המקרה שלפנינו, המתווך לא שימש כגורם היעיל שהביא להתקשרות המוכר והקונה בעסקת המכר – אין מנוס מדחיית התביעה.