הפרת הסכם שכר טרחה עם עורך דין

ענייננו בתביעה לתשלום תמורה עבור מתן שירותים משפטיים שסופקו לנתבעת בתחום מיזמי בניה ובגין הפרת הסכם "שכר טירחת עורך דין". רקע וטענות הצדדים: התובע מס' 1 הנו משרד עורכי דין (שותפות במועד הגשת התביעה) (להלן: "משרד עורכי הדין") ואילו התובעים 2 ו-3 הנם שותפים במשרד זה. הנתבעת הנה חברה העוסקת ברכישת מקרקעין, הקמת פרויקטים ומכירת דירות.

באשר לטעם הלגיטימי בבחירת הלקוח להפסיק את הייצוג, ושכר הטירחה לו יהיה זכאי עורך הדין במקרה כזה, הדברים התחדדו במסגרת ע"א 8854/06 ‏חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (פורסם בנבו, 20.03.2008) (להלן: "הילכת קורפו"): "בהילכת ביניש-עדיאל נדון הסכם שכר טירחה בו נקבע כי התשלום לעורך הדין יהיה על פי אחוזים ממכירת דירות בפרויקט. ואולם, כשנה וחצי לאחר עריכת ההסכם החליט הלקוח כי אין הוא מעוניין עוד בהמשך הפרויקט, ועל כן אין הוא זקוק עוד לייצוג משפטי. אכן, במקרים מסוג זה, בהם הלקוח אינו מעוניין עוד בפרויקט שלשמו היתקשר עם עורך הדין, יש לקרוא תנאי מכללא לתוך ההסכם לפיו לא יהיה זכאי עורך הדין לפצויי ציפייה. כחלק מיסוד האמון של הלקוח בעורך דינו יש לראות גם את הסתמכותו של הלקוח, כי עורך דינו לא יכפה עליו פרויקט אשר הוא אינו רוצה בו עוד ולא ידרוש פצויי ציפייה כאשר מופסק הייצוג משפטי הנוגע לאותו פרויקט. על כן, הילכת ביניש-עדיאל, בה נפסק כי במקרה זה זכאי עורך הדין לפיצויים בגין שכר ראוי בלבד ואינו זכאי לפצויי ציפייה, משמרת את יסוד האמון האמור. ואולם, יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הנו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני. דומה, כי ענייננו דומה לסיטואציה המתוארת לעיל, יותר מאשר לסיטואציה שנדונה בהילכת ביניש-עדיאל". (שם, בפיסקה 18).

...

סבורני כי התובעים יכולים היו וחייבים היו להימנע ממצב זה, בדרך של עריכת הסכם אשר יש בו הפרדה ברורה לגבי כל הליך שבכוונת הצדדים לנקוט בו, שכר הטרחה שאמור להשתלם בגינו, אופן ומועד תשלומו.

התובעים בחרו במודע ליטול את הסיכון ולפעול כנגד אחוזים מהעסקאות, אשר בסופו של דבר לא יצאו אל הפועל.

בהתאם לסמכות בית-משפט מכוח תקנות 511-512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, ובפרט תקנה 512 (ב), ובנסיבות אלו, איני רואה הצדקה לפסוק לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה. סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך כולל של 94,000 ₪ והחזר האגרה ששולמה לתיק (אשר תישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה ועד למועד התשלום בפועל על פי אישור תשלום שיוצג).

זו תביעת התובעת לביטול הסכם לרכישת דירה שרכשה התובעת מהנתבעים, השבת מחיר הדירה (1,390,000 ₪, תוך ויתור על הפרישי הצמדה וריבית) ועוד פיצוי מוסכם של 139,000 ₪ בגין הפרת חוזה, שכר טירחת עורך דין בגין ביצוע העיסקה בסך 6,800 ₪, שכר טירחת מתווך בגין תיווך העיסקה בסך 13,900 ₪, הוצאות שיפוצים והתאמת הנכס בסך 313,123 ₪, הוצאות עבור רכישת דירה 6,800 ₪, אובדן ימי עבודה לרכישת דירה בסך 5,000 ₪.

...

התוצאה היא שאף אילו היתה התובעת זכאית לפיצויים בנוסף להשבה עקב ביטול (והיא לא זכאית), היתה תביעתה לפיצוי מעבר להשבה נדחית בהעדר הוכחה (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, לה(2) 800 (1981)).

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

בהתאם לתקנה 153, וכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), ועל פי סכום התביעה שהוא כ-1.9 מיליון ₪, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות המשפט בסך 70,200 ₪.

זאת ועוד, לא ניתן לקבוע כי שעה שעורך-דין ב' נותן ללקוח הצעת מחיר נמוכה יותר מעו"ד א' הוא מביא להפרת הסכם שכר טירחה עם עורך דין א', ועל כן דין ההודעה נגד צד ג' להדחות.

...

סיכומו של דבר; התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.

ההודעה נגד צד ג' נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד הרשמת הבכירה ו' שוורץ) מיום 4.11.2021 בתא"מ 49437-07-20, לפיו חויבה המשיבה 1, חברת מנמד אחזקות בע"מ, לפצות את המערער בסכום של 42,438 ₪ וכן בהוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בגין הפרת הסכם ההיתקשרות בין הצדדים שהוביל לחיובו של המערער על פי דרישות תשלום נוספות על ידי המכס עבור רכב ביבוא אישי.

...

אף אני סבורה, כי יש לדחות את טענות המשיבים לפיה חל השתק עילה בעקבות הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים כמו גם לגבי הטענות ביחס להגבלת החיוב כפי שזה נקבע בסעיף 10 להסכם, כאמור החיוב הנוסף במס שהוטל על המערער התגלה לאחר החתימה על הסכם הפשרה ולא היה ביכולתו של המערער לצפות אותו.

הערעור מתקבל, לאמור המסך לא הורם אך חיובו של המשיב 2 ביחד ולחוד עם המשיבה 1 נובע מחובת הזהירות כלפי צדדים שלישיים המוטלות עליו כמי שפעל בשם החברה והתקשר בשמה עם אותם צדדים, ועוול כלפיהם באופן אישי.

חיובים אלה, מקורם הן מכוח פקודת הנזיקין והן על פי חוק החוזים, והפרתם מצדיקה את יחוס חובותיה של החברה גם למשיב 2, לפיכך החלטתי לחייב את המשיב 2 לשלם למערער 42,438 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ביחד ולחוד עם המשיבה 1.

לפיכך, משהסכם שכר הטירחה אשר נכרת בין הצדדים אינו כולל תניה נוספת אשר מתחייבת בנסיבות העניין מכח הוראת סעיף 44 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986, דהיינו, כי ככל שסכום ההוצאות יעלה על 400 דולר או אז התובע יהיה רשאי לידרוש מהנתבע לשלם לו את ההוצאות הנוספות, הרי שאין לקבל את טענת התובע שלפיה על הנתבע לפצותו בגין מכלול ההוצאות שאליהן היתייחס במסגרת סעיף 20.3 לסיכומיו.

לפיכך, אין מקום לקבוע כי במקרה נשוא ענייננו התנאי המתלה אשר נקבע בהסכם הופר על ידי הנתבע ברשלנות או בזדון, ואין גם לקבוע כי הנתבע פעל להקטנת שכר טירחתו של התובע בחוסר תום לב, אלא בסה"כ ויתר על המשך קבלת ייצוג על ידי התובע בשלב מכירת הדירה שהנו שלב נפרד לחלוטין מהשלב הראשון, שבו אכן בוצעו על ידו פעולות בעלות אופי משפטי כפי שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם שכר הטירחה ואף במסגרת ייפוי הכח.

...

ודוק, בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) התעריף המומלץ לצורך הוצאת צו ירושה ללא התנגדות הינו 1.5% מערך העיזבון אך לא פחות מסך של 3913 ₪ אולם מנגד הוכח כי התובע ביצע גם פעולות איתור של כספים בנקאיים ומשכך כל עוד שלא הוצגה על ידי הנתבע ראייה להתנהלות רשלנית ו/או לכך שנגבה ממנו שכר מופרז בגין הפעולות הללו הרי שיש לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר : תביעת התובע וכן גם התביעה שכנגד מטעם הנתבע נדחות באופן הדדי.