מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הפרת הסכם שכירות עקב דרישת ערבים שלא נכללה בחוזה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

החל מחודש 2/2020 ואילך, הנתבעת 1 לא שילמה לתובעת במועדם וכסדרם את התשלומים החלים עליה בהתאם להסכם השכירות באופן המהוה הפרה יסודית של ההסכם והיא צברה נכון למועד הגשת התביעה חובות בסך 750,171.83 ₪, כאשר הנתבעים 2 ו-3 ערבים להתחייבויותיה של הנתבעת 1.
בעקבות ההנחיות שהוציאה ממשלת ישראל ביום 14/3/20 בקשר עם הגבלות על התקהלויות ערב מגיפת הקורונה, הוציאה התובעת לשוכריה הודעה בדבר הקלות שתוענקנה על ידי התובעת לשוכריה במרכזים המסחריים שבבעלותה, מכתב זה נשלח גם לנתבעת 1 הגם שהיא לא נכללה בגדר השוכרים שהמכתב היה אמור להיות מיועד אליהם, שכן המסעדה המופעלת על ידה אינה מצויה במרכז מסחרי וכמו כן הייתה פתוחה בין הסגרים ובתקופת הסגרים בוצעו משלוחים מהמסעדה.
הנתבעת 1 לא הודיעה לתובעת על רצונה בפריסת התשלומים, היתעלמה מדרישות התובעת ולא שילמה את מלוא דמי השכירות החלים עליה החל מחודש 2/2020 מכוח הסכם השכירות.
לטענת התובעת היא נהגה בתום לב בתקופת הקורונה, דוקא הנתבעים נימנעו מלשלם לתובעת דמי שכירות בגין המושכר מחודש פברואר 2020 ועד חודש מרץ 2021 במשך שנה מתוך ניסיון לשפר את תנאי ההסכם חרף העובדה שהתובעת נהגה עמם בסבלנות ולא נקטה בהליכים לפינוי המושכר ולגביית החובות.
...
התובעת התנהלה בחוסר תום לב לאחר שסירבה לפתור את המחלוקת בהסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט עת דרשה כי הנתבעים ישלמו את יתרת דמי השכירות שלא שולמה על ידם עבור חודשים מרץ עד יולי 2021.
זאת ועוד, כלל גדול הוא במשפטינו כי "One who comes into equity must come with clean hands, הבא אל האקויטי חייב לבוא כשידיו נקיות." ראה לעניין זה ברש 2180/13 שי רוטנשרייך נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א. סבור אני כי דווקא הנתבעים הם אלו שנהגו בחוסר תום לב. עם כל ההבנה למצוקת הנתבעים עקב תקופת הקורונה, הוכח לפניי כי הנתבעים עשו דין לעצמם ולא שילמו דמי שכירות לתובעת, בתחילה באופן חלקי ומאוחר יותר הפסיקו לשלם באופן מוחלט את דמי השכירות למרות שהמשיכו לנהל את המסעדה לאחר תום הסגרים תוך שהם עושים שימוש בנכס השייך לתובעת כבשלהם וכך גם עד למועד שמיעת התביעה, מבלי לשלם דמי שכירות בסכום כלשהו.
סוף דבר: אשר על כן, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 750,171.83 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום האגרה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ובנוסף אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 75,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לעת סיכומים, לבשו טענות הנתבעים צורה אחרת: טענה, בכל הנוגע לחבות כנעאן ומולא לשאת בפיצויי ההסתמכות, שעה שערבותם היא "לכל התחייבויות השוכרת כלפי המשכירה עפ"י חוזה השכירות...". אך בעוד שעמידה על פצויי קיום אכן כרוכה בדרישה לחייב את השוכרת ומכאן שאת הערבים בהתחייבויות החוזיות, ובפרט תשלום דמי השכירות והניהול, פיצויים בגין ניזקי ההסתמכות (ובכך אנו עוסקים בראש פרק זה) אינם נכללים הרי מפורשות ב"התחייבויות השוכרת".
רב המרחק בין פעילות הנתבעים לבין ניסיון כן לאתר שוכר חלופי; ומכאן ארוכה הדרך להראות כי התובעת לא פעלה ברצינות נידרשת לצורך איתורו של שוכר חלופי.
יתרה מכך, ככל שמדובר, כמסתבר משילוב כתב ההגנה ותצהיר קוחאמי, בניסיון לכפות על מידאס שוכר חלופי לאחר נטישת הנכס אך טרם ביטול ההסכם, הרי שאין כל דרך לכפות על הנפגע דרישות שמעמיד המפר, תוך כדי הפרת החוזה, כתנאי להמשך קיומו של ההסכם, ולא ניתן לראות בסירובו של הנפגע לבוא בדברים עם המפר במצב זה כאי עמידה בנטל להקים את הנזק (שלו ואדר, 364).
...
מהותה של התיבה "בהוצאות ודמי נזק": "הכוונה היא ל'פיצויי בעד הנזק שנגרם... בשל ההפרה ותוצאותיה', כלשון סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (ברכיהו ליפשיץ חוק הערבות, התשכ"ז-1967 עמ' 136 (2021)). פיצויי ההסתמכות בקשר עם הפרת ההסכם יסוד נמצא להם בהוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) (עיינו לדוגמה: חוות דעתו של כב' השופט מ' חשין בע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 45 (1992)). שילוב האמור מובילנו למסקנה כי חיוב בגין פיצויי הסתמכות נכלל אפוא עקרונית בגדר הערבות להתחייבויותיו החוזיות של השוכר, אפילו אין בהסכם השכירות (וברור שלא תהיה) תניה מפורשת לתשלום פיצויי הסתמכות במקרה של הפרת ההסכם. לא באה גם כל טענה אחרת בהקשר זה מפי הנתבעים.
עם זאת, ייאמר בתמצית (שהרי אין בכך חיוניות שעה שמתקבלת התביעה על יסוד כתב הערבות), כי טענה חמורה זו דרשה תשתית ראייתית מפורטת יותר על מנת שניתן יהיה לקובעה כממצא עובדתי, ועל כן לא מכך תוכל התובעת להיבנות.
סוף דבר ניסיונם רב השנים של דיזיין ופרנסיה להימנע מתשלום כלשהו בגין אותה הפרה ברורה ובוטה של הסכם השכירות בשנת 2019 בא בזאת לכלל סיום, גם אם סכום חיובם אינו מגיע כדי סכום התביעה המלא.

בהליך תביעת פינוי מושכר (תפ"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

הם טענו כי סעיף הבטוחה, שכלל ערבות של זרים, נכלל בהסכם השכירות השני בטעות.
דיון כעולה מהאמור בסעיף 12 לכתב התביעה, הפרת הוראות הסכם השכירות השני מבוססת על שתי עילות: אי תשלום דמי שכירות, בחודשים מאי ויוני 2023; אי העמדת בטחונות "בערבות הערבים הטובים". אי מסירה של המחאות מראש אינה נזכרת כהפרה.
מסירת הבטוחה עליה הוסכם: הדרישה בהסכם השכירות השני, כי ג'יי וענת ברוך יהיו ערבים – מקורה בטעות.
...
מסירת המחאות מראש וביצוע תשלום בתחילת כל חודש: נתבע 2 העיד: "אני מאשר ששילמתי חודשיים אחורה. תמיד חודשיים אחורה כל החיים. [...] זו ההתנהלות הקבועה במשך שנים. לבקשת רוזי, היא ביקשה שאפסיק עם הצ'קים ואתן מסומן. היא ביקשה שאשלם כל חודשיים. [...] זה משנת 2020. הצ'ק האחרון שירד היה בשנת 2020" (עמ' 6, ש' 33-32; עמ' 7, ש' 3-1).
סיכום אשר על כן, התביעה נדחית.
משגילתה התובעת דעתה כי היא אינה מסכימה עם המשך השכירות ללא העמדת בטוחה, נכון יהיה להמציא בטוחה מתאימה – בתוך זמן סביר, שאם לא כן תהא פתוחה לפני התובעת הזכות לשוב ולעתור בתביעה חדשה (מסקנה זו יפה גם ביחס לאופן תשלום דמי שכירות: באמצעות מסירה מראש של המחאות, בהתאם למועדים המוסכמים).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מקוצר (תא"ק) שהוגש בשנת 2023 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

זה נוסח כתב הערבות: "אנו הח"מ מטה, שייקה גבריאל ת"ז 057275018 ערבים בזה ביחד ולחוד ובאופן בלתי חוזר למילוי כל אחת מהתחייבויות השוכר PRG Tech כלפי המשכיר גבעת השלושה לפי הסכם זה ובקשר אליו.
אנו מתחייבים בזה לשלם לגבעת השלושה כל סכום שעל פי ההסכם הנ"ל על שכירות חוזה זה לשלם לגבעת השלושה וזאת תוך 15 יום מעת משלוח דרישה ראשונה מגבעת השלושה אלינו בכתב ובדואר רשום ומבלי שגבעת השלושה תהיה חייבת לנמק את דרישתה וללא הוכחת כל נזק שגרם השוכר.
לאחר מועד זה, הערבות פקעה והיא אינה תופסת לגבי חובות של הנתבעת אשר נוצרו לאחר תום תקופת האופציה, התובעת טענה בסיכומיה כי ערבות הנתבע תקפה משום שהנתבעת הפרה את ההסכם באי פינוי המושכר כמחויב על ידה בהסכם השכירות.
בסעיף 8.2 להסכם השכירות נקבע כי דמי השכירות החודשיים בתקופת האופציה (בה נכללת שנת 2016), הם בסך של 29.43 שקלים למ"ר צמודים למדד ינואר 2007, בצרוף מע"מ. בהתאם לסעיף 1.3.1 להסכם השכירות, שטח המושכר הוא 250 מ"ר. בהתאם, דמי השכירות החודשיים ללא הצמדה וללא מע"מ הם 29.43*250 = 7,357.5 ש"ח. לתצהיר מר יערי צורפה בנספח 6 טבלה ובה תחשיב, לפיו דמי השכירות הכוללים עבור שנת 2016 הם בסך של 105,389 ש"ח. אשר לחוב בגין חשמל ומים, התובעת טענה לחוב שנוצר לאחר שנת 2016.
...
כמפורט להלן, גם טענה זו דינה להידחות.
סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת, בתוך 30 יום, סך 3,841 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנתבע יחד עם הנתבע 3 (להלן: "עיוש"), חתמו בשמה של החברה, על תוספת להסכם השכירות, בה הצהירו כי הנם מנהליה ומורשי חתימה היחידים בה. השניים שמשו כערבים בערבות אואל לפרעון שטר החוב על ידי החברה.
בלאני טען בתצהירו: "כבר בתחילת 2018, עקב אי עמידה בתשלום דמי השכירות, הודעתי לנתבעת 1 (באמצעות יוסי) שאם דמי השכירות לא ישולמו מיידית, איאלץ לפעול לסילוק ידה מהמושכר עקב הפרה יסודית של הסכם השכירות." (סעיף 39).
(סעיף 44 לתצהיר) בסיכומיו טען הנתבע כי עיוש אכן פעל מול בלאני להסרת ערבויותיו של הנתבע, כאשר בסמוך לאחר החתימה על הסכם ההיפרדות היתקיימה בין השניים ישיבה במשרדי החברה והוסכם ביניהם כי לאור העובדה, שהנתבע כבר אינו מעורב בניהול החברה והפסיק את מעורבותה בה באופן סופי ומוחלט, יוותר עיוש כערב להתחייבויותיה של החברה, הן לגבי שטר החוב והן לגבי הערבות האישית- זאת מבלי שהוצגה כל דרישה מאת מר בלאני להבאת ערב חלופי או להוספתן של ערבויות מצדו של עיוש (סעיף 9 לסיכומים).
הוראה דומה לא נכללה בהתייחס לערבותו של הנתבע לפי התוספת להסכם השכירות, ושטר החוב שניתן לפי הוראות התוספת ולמעשה התוספת להסכם איננה דנה בגורלן של ערבויות אלה.
...
בנוסף, סבורני כי ניתן היה לפעול בדרכים אחרות, כגון: השגת הסדר בין הצדדים לפינוי המושכר ואיתור שוכר חילופי על ידי התובעת, או בדרך של מימוש הציוד והמכונות שהיו בבעלות החברה ואשר נטען כי לבסוף הועלמו מהמושכר.
כן סבורני כי ניתן היה לנקוט באמצעים אלה בצורה יעילה יותר, ככל שהתובעת היתה מקדימה ומיידעת את הנתבע בחובותיה של החברה, לפני שאלה הלכו ותפחו כמו גם חובותיו של עיוש, עד לכניסתו להליך של פשיטת רגל ביולי 2018.
סוף דבר לאור קביעתי האמורה אני דוחה את דרישת התובעת לחיוב הנתבע בכלל חובות החברה, למעט סך של 83,560 ₪ (היינו חוב דמי השכירות בסך של 138,060 ₪ בניכוי הסכומים ששולמו עד וכולל נובמבר 2017, בסך כולל של 54,500 ₪ ).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו