בית הדין האיזורי, בפסק-דינו, אישר את פיטוריו של המשיב מעבודתו במועצה, תוך שהתייחס לשורת ההאשמות שהועלו כנגד המשיב, קבע, בין היתר, שהמשיב נטל לעצמו "שכר בכירים"; אישר או שילם, תשלום עודף של קצובת נופש והוצאות נסיעה לעובדים ותשלום שכר למזכירת ראש המועצה הקודם; היה מעורב בפרשת בניית בית-ספר, הנפקת אישורים כוזבים, החזר כספי בגין מתנות ללא שהוגשו קבלות; פעילות פוליטית.
יחד עם זאת, מאחר שהמשיב, לטעמו של בית-הדין האיזורי, פוטר שלא כדין, בית הדין הטיל על המועצה לשלם לו פיצויים בגין הפרת חוזה שלא בתום-לב. בית הדין חייב את המועצה בתשלום פיצויים בשיעור 24 חודשי שכר, לפי גובה שכר של 82.5% משכר הבכירים, כפי שהיה בתוקף בחודש דצמבר 1998 - המועד בו הופחת שכרו.
לאור כל האמור, על רקע הליקויים החמורים שנפלו בעבודתו של המשיב, כפי שהוכחו בפני בית-הדין קמא ולאור אי האמון שרוחש מר חוסיין למשיב, אנו סבורים כי פיטוריו של המשיב היו כדין ולא היה מקום לידרוש שתנתן למשיב תקופה של "חסד", על-מנת לבחון האם קיימת אפשרות כי השנים יעבדו בשיתוף פעולה.
במקום לפעול כדין וכמתחייב מנושאי משרה כה בכירים במועצה, שלח מר חטיב, ראש המועצה דאז, למשיב מכתב הנושא תאריך 12.1.1995, בו נאמר:
"הנני שמח להודיעך בזה על החלטתי לשלם לך את משכורתך לפי שכר הבכירים בשלטון המקומי כולל התוספות השונות הכרוכות בכך לפי קביעת משרדי הפנים והאוצר, וזאת החל מחודש ינואר 1995".
ביום 23.3.1993, הוצא חוזר (להלן: "החוזר") על-ידי הממונה על השכר והסכמי עבודה ומנכ"ל משרד הפנים, שבו חוזה אישי מיוחד להעסקת עובד בכיר ברשויות המקומיות.
...
באיזון בין עקרון "סופיות הדיון" לבין השאיפה שלא לגרום עוול לצד להליך, לא מצאנו נסיבות חריגות המצדיקות להתיר את הגשת המכתב.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
סוף דבר:
לאור כל האמור, דין ערעורה של המועצה להתקבל ודין ערעורו שכנגד של המשיב להידחות, כמפורט להלן:
פיטוריו של המשיב בדין היו.
