הפרת הסכם רכישת תוכנת מחשב

זאת ועוד, המבקשת גם החלה להכנס לתהליך של הפרת ההסכמים שחתמה עם הרוכשים, המחייב אותה בתשלום דמי שכירות לרוכשים באופן המגדיל את חובותיה.

אלא שאף אם יש ממש בטענה זו, סמכותו של בית המשפט להעביר בקשת רשות ערעור למסלול הדיוני של ערעור בזכות, לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) היא סמכות שבשיקול דעת ולא מצאתי כי במקרה זה קיימת מניעה להדרש לטענות הצדדים גם במסגרת דיונית זו של בקשת רשות ערעור (וראו: רע"א 5605/17 מוסאיוף נ' עו"ד יצחק מולכו, פסקה 11(23.10.2017); רע"א 4822/16 בן שמחון נ' יקיר, פסקה 6 (16.8.2016); רע"א 8010/09 אלחדד נ' נשר, פסקה 2 (30.6.2010); רע"א 1388/12 אפ.אמ.אר מחשבים ותוכנה בע"מ נ' שטיין (27.11.2012)).

...

זאת ועוד, לפי החלטת הבורר מיום 25.5.2017, היה על המבקשת להעביר כספים על פי דרישת תשלום של מנהל הפרויקט החדש, אך דרישה כזו לא נמסרה לה. ומכל מקום לטענת המבקשת, דין הטענה בכללותה להתברר במסגרת הליכי הבוררות, זאת שעה שהיא זו שנשאה בעול חלקן הראשון של העבודות בפרויקט ועל כן צארום חייבת לה סכום גדול בהרבה, וההוצאה הנוכחית שהוציאה צארום "מתקזזת" כנגד חלק מסכום זה. כן נטען על ידי המבקשת כי היא סבורה שעומדת לה זכות ערעור על ההחלטה, אך לשם הזהירות הוגשה בקשת רשות ערעור.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ויובהר, כי מסקנה זו מתבקשת על אף שאין לקבל את טענת הרוכשים לפיה אין ליתן רשות ערעור במקרה זה אך בשל הוראת סעיף 7(1) לצו בתי המשפט.

כאמור, הבקשה נדחית.

על פי הנטען בכתב התביעה רזומנקו הפר את הסכם ההיתקשרות בינו ובין וודי במסגרתו רכשה וודי מרזומנקו את פעילות עסקו לעיבוד שבבי (CNC) (להלן – "העסקה") ובכך נגרמו לוודי נזקים רבים.

המסמך הכתוב היחיד הנוגע לעסקה הוא חשבונית המס שסיפק רזומנקו לוודי בו נרשמו שתי מכונות CNC, תוכנה ושלושה מחשבים בלבד, ואף על פי כן מהעדויות שהובאו לפני עלה בבירור שהעסקה לא התמצתה ברכישת פריטים פיזיים אלה.

מכלל העדויות שהובאו לפני מצאתי כי עד למועד ביטול ההסכם סיפק רזומנקו לוודי שתי מכונות CNC, תוכנה עם פרטי הלקוחות ושלושה מחשבים (ראו עמוד 11 שורות 21-26 לפרוטוקול), ושימש כמנהל ייצור אצלה במשך שלושה חודשים.

...

אני דוחה את התביעות בת"ט 38595-10-17 ובת"א 27489-07-18.

אני מחייב את רזומנקו לשלם לוודי שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

אני מורה לרזומנקו להשיב לוודי את 7 השיקים שלא נפרעו באותו פרק זמן.

הרקע העובדתי ביום 25.6.2022 נערך הסכם סוכן בין המערער לבין המשיבה שהנה חברה המיתמחה בייעוץ משכנתות והלוואות, לפיו המערער יפעל בשיתוף פעולה עם המשיבה לרכוש ממנה ניסיון וידע, ולסייע לה להגדיל את קהל לקוחותיה.

כמו כן, בסעיף 6.6 להסכם נקבע כי עבור השמוש בתוכנת מחשב של המשיבה, המערער ישלם לה כל חודש סך של 150 ₪ בתוספת מע"מ. בסעיף 7.1 להסכם נקבע כי שלושת החודשים הראשונים של תקופת ההסכם מהוים "תקופת ההיתמחות", שבה, תמורת תשלום בסך של 5,000 ₪, נציגי המשיבה יחנכו ויכשירו את המערער בתחום ייעוץ משכנתות והלוואות (להלן: "תקופת ההיתמחות"): 7.1.

בנוסף, המערער טוען כי המשיבה הפרה את החוזה, והתנהגה עמו בחוסר תום לב בשעה שהיא לא הכשירה אותו כדבעי במהלך תקופת ההיתמחות, והחליטה לסיים את ההיתקשרות עמו במטרה למנוע ממנו עמלות שמגיעות לו. כמו כן, המערער טוען כנגד בחירתה של המשיבה לנתק אותו מה-CRM שלה, ולמחוק את הדוא"ל האירגוני שלו, בכוונת מכוון לחבול ביכולותיו לקבל עמלות עתידיות, ולהשיג ראיות הנדרשות להוכחת תביעתו.

...

יתר רכיבי פסק הדין לבסוף אציין כי מלבד שאלת סעיף 7.1, והתשלומים בגין ההתמחות והשימוש בתכנה שנידונו לעיל, אני סבור כי בית משפט קמא צדק ביתר רכיבי פסק הדין, גם ללא קשר לסיום החוזה והשלכותיו על פי סעיף 7.1.

בנסיבות של המקרה לפניי אני סבור כי יש לפרש את סעיף 7.1 כלשונו וכנגד מנסחו, ולקבוע כי מרגע סיום החוזה על ידי המשיבה לפני סיום תקופת ההתמחות, המערער היה פטור מלשלם למשיבה בגין השימוש בתכנה ובגין ההכשרה שהופסקה לקראת סופה.

פסק הדין מבוטל, ושתי התביעות נדחות.

בכתב התביעה ובתצהירי מינהלי התובעת יוסי ובר פורטל, נטען כי ביום 11.12.19 חתמו נתבעת 1 (להלן: דחס) והתובעת על הסכם, לפיו תספק התובעת לדחס מערכת ממוחשבת לניהול מערך איסוף, פינוי ושינוע פסולת, הכוללת מתן שירותי אספקה, התקנה, הדרכה ותחזוקה למערכות המותקנות בכ-1,270 כלי אצירה מסוג טמוני קרקע אשר נמצאים בשטח השיפוט של העיריה (להלן: ההסכם).

לאחר ששקלתי את מלוא הראיות שהוצגו, איני רואה הצדקה לקזז מסכום הפצוי את התשלומים השוטפים שבוצעו ע"י הנתבעת 3 בהתאם להסכם, בסך 175,700 ₪, שכן התובעת החלה בבצוע ההסכם, רכשה תוכנה וחומרה, תיכננה ובנתה את המערכת, קיימה פגישות עבודה עם העיריה ועם דחס, השקיעה מאמצים וקיימה את חלקה בהסכם עד למועד הפרתו ע"י דחס שהתבטאה תחילה באי פירעון השיקים ולאחר מכן בחוסר עניין מוחלט ליישם את התקנת המערכת במתקני האשפה, הן מצד דחס והן מצד מחליפתה מילניום.

...

לפיכך אני קובעת כי התובעת כשלה בהוכחת הוצאות בפועל (out of pocket) לרכישת המערכת ורכיביה.

לסיכום, הנתבעות הפרו את ההסכם עם התובעת והיא זכאית לפיצוי המוסכם בסך 250,000 ₪ + מע"מ. מדובר בפיצוי שהצדדים ראו אותו כמשקף את נזקי התובעת במקרה של הפרת ההסכם ע"י המזמין (דחס), ומשלא הוכחו נזקים בפועל בהיקף כספי גדול יותר, זהו הסכום לו זכאית התובעת.

אשר לנתבעות 2-3, שוכנעתי מהראיות, כי ההמחאות שמסרה הנתבעת 2 הוחלפו בהסכמה בהמחאות של הנתבעת 3, הן לא הוצגו בראיות התובעת כהמחאות שבידיה, ואין הן מהוות בסיס לתביעה.

בפני תביעה כספית ע"ס של 105,300 ₪ בטענה להפרת הסכם לרכישת ציוד להפעלת מסעדה הכולל תקופת אחריות למוצרים שנרכשו.

מר אוחיון שהעיד מטעם הנתבעת היתייחס לקריאת השרות מיום 22.10.19 בשל בעיית קרור של תנור קומביסטימר (נספח 7) ולדבריו בבדיקה נמצאה בעיה בכרטיס הבקרה: "אני ראיתי את הסימפטום שזה מים זורמים קבוע בתנור, בבדיקה שעשיתי, מצאתי שכרטיס הבקרה נותן פקודה לברז חשמלי קבוע ולכן המים זורמים כל הזמן [...] מנסיון של 30 שנה, רוב הבעיות במערכות אלקטרוניות שמבוססות על מחשב התוכנה נדפקת כתוצאה מעליות מתח, קפיצות מתח והפסקות חשמל. לרוב" (עמ' 13, שורות 17-26 לפרוטוקול).

...

הלכה היא כי במשפט אזרחי מוטל על התובעים הנטל להוכיח את טענותיהם בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה' ומשכשלו בהרמת הנטל – יש לדחות את התביעה.

בהקשר זה מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי טענת התובעים לפגיעה בשם הטוב ולאובדן רווחים אינה מתיישבת עם גרסתם כי התקלות במוצרים ובציוד החלו בסמוך לפתיחת המסעדה.

לאור האמור ובנסיבות שפורטו לעיל, אין מנוס אלא מלהורות על דחיית התביעה.