הפרת הסכם קיבוצי בענף הטייס: סכסוכי עבודה

לפנינו תביעה של מר יעקב אליהו (להלן – התובע) כנגד חברת מאיר אליה יהלומים בע"מ (להלן – החברה או הנתבעת) בטענה כי הוא היה עובד של החברה ולכן זכאי לתשלום של שכר עבודה, פצויי פיטורים, פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002, פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת שכר, תשי"ח-1958, הפרשות לפנסיה ולקרן הישתלמות, ופצוי בגין אובדן זכויות בגין פנסיית נכות עד גיל 67 מקרן הפנסיה.

לטענת התובע, בכל תקופת עבודתו לא קיבל תלושי שכר, דמי חופשה, דמי הבראה, וכן לא הופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות בהתאם להוראות ההסכם הקבוצי הכללי בתעשיית היהלומים והוראות צו ההרחבה בענף היהלומים משנת 2009.

לגירסת החברה, בחודש אוגוסט 2012 טס התובע לארצות הברית במטרה למכור יהלומי השותפות.

התובע עבד בעבר בחברה כאיש מכירות במשך כ-20 שנה ובשל סיכסוך עזב את החברה למשך כעשור.

...

מסקנה לאחר בחינת טיעוני הצדדים ושקילת כלל חומר הראיות הקיים לפנינו, וכן לאחר בחינת הסוגיה לפי כלל המבחנים שבפסיקה, הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה בעניין קיומם של יחסי עובד-מעסיק בינו ובין החברה.

על כן, נחה דעתנו כי ההתקשרות בין הצדדים אינה של יחסי עבודה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, משהגענו למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, דין התביעה להידחות.

העתירה מעוררת שאלה מקדמית למי הסמכות לידון בתקיפה מינהלית של החלטת הממונה הראשי על יחסי עבודה במשרד הכלכלה (להלן: המשיב 2 או הממונה) שלא לרשום הסכם קבוצי – האם קיימת סמכות מקבילה לבית הדין לעבודה או האם הסמכות היא ייחודית לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק? הסתדרות העובדים הלאומית החדשה (להלן: העותרת) חתמה ביום 23.9.2012 על הסכם קבוצי עם היתאחדות תאגידי כוח אדם זר לבניין (להלן: המשיבה 3) להסדרת תנאי עבודתם של עובדים זרים המועסקים בענף הבניין על ידי מעסיקים החברים במשיבה 3 (להלן: ההסכם או ההסכם הקבוצי).

וזו לשונו: סמכות בית הדין הארצי לבית הדין הארצי תהא הסמכות הייחודית לידון - (1) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קבוציים בענין קיומו, תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קבוצי, או הסדר קבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם, או בענין תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של כל דין; (2) בתובענות בין ארגון עובדים לאירגון עובדים אחר ותובענות בין ארגון מעבידים לאירגון מעבידים אחר, הכל אם התובענות נובעות מענינים שביחסי עבודה.

בית הדין לעבודה שב ונתן גושפנקא להלכה זו, ונראה שהיא קנתה לה אחיזה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (ראו, למשל, דב"ע (ארצי) נד/4-2 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, הסתדרות המהנדסים – תע"ש, תעשיות לישראל בע"מ, פד"ע כז 479, 486 (1994); דב"ע (ארצי) נג/16-2 רשות שדות התעופה – זוילי, פד"ע כו(1) 463, 470 (1994)).

אף העותרת לא חולקת על כך, אך לדידה: "העותרת תדגיש כי בעתירה דנן אין מדובר בסכסוך בין אירגוני עובדים כלל. אילו היתה פונה המשיבה 4 לבית הדין הארצי לעבודה בתביעה כנגד ההסכם הקבוצי שנחתם בין העותרת לבין המשיבה 3, או אז היה קונה בית הדין הארצי לעבודה סמכות לידון בתביעה זו, אך לא בכך עסקינן" (פסקה 92 לתשובתה של העותרת מיום 23.9.2014).

...

בחינת מקורה של העתירה והתחקות אחר הצדדים האמיתיים לה מביאים לכלל מסקנה כי בפנינו סכסוך בין שני ארגוני עובדים.

לסיכום: נוכח פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ הסתדרות העובדים הלאומית; נוכח פסקי דינו של בית הדין לעבודה שנדרש לא אחת לנושאים העולים בעתירה; נוכח אופיו של הליך ההתנגדות לפי תקנה 2ב לתקנות הסכמים קיבוציים והתחקות אחר ליבת העתירה; נוכח התכלית החקיקתית של ריכוז כל ענייני העבודה בטריבונל בקי ומומחה בתחום, והתכלית של הגנה על זכויות העובדים – בהינתן כל אלו, עתירה נגד החלטת הממונה בהתנגדות לרישום הסכם קיבוצי נכנסת לגדרי סעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה, כתובענה בין ארגון עובדים אחד לארגון עובדים אחר.

משקבענו כי לבית הדין לעבודה יש סמכות, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

אשר להודעה על סיכסוך עבודה, טוענת נציגות העובדים, כי הוועדה לתיאום ובצוע בהסתדרות אישררה ביום 11.3.2007 את תוקף סיכסוך העבודה מיום 5.7.2006 חרף חקיקת תיקון מס' 5 לחוק משק החשמל, והסכסוך יעמוד בתוקפו כל עוד לא ייחתם הסכם קבוצי המבטיח את זכויות העובדים בשינוי המבני.

כאשר מחד גיסא, ירד כוחו של ציבור העובדים המאורגן לכדי כשליש משוק העבודה, ומאידך גיסא חלה היתעצמות של קבוצות עובדים מאורגנות כגון עובדי הנמלים, עובדי רשות שדות התעופה, עובדי מקורות, עובדי חברת החשמל ועוד; הפרת האיזון בין כוחו של השילטון לכוחו של ציבור העובדים המאורגן; הפער הגדל והולך בין רמות השכר הגבוהות לרמות השכר הנמוכות במשק ועלייה במספר העובדים המשתכרים שכר המינימום; הקושי של המשק הישראלי המתקדם ל"ספוג" שביתות בשירותים חיוניים, וכיוצ"ב. חרף התמורות במשק וביחסי העבודה בארץ, לא עשה המחוקק לקביעת דרכים חלופיות ליישוב סכסוכים בשירותים חיוניים.

בעוד, שבהתייחס לשביתות כלכליות במיגזר הפרטי או בענפי שילטון שאינם מספקים לציבור שירות חיוני, לא חל שינוי בהלכה לפיה צוי מניעה כנגד שביתות ינתנו ביד קמוצה, מתוך מגמה להביא ליישוב הסיכסוך בין הצדדים באמצעות משא ומתן.

...

לסיכום, הנתונים העובדתיים מצטרפים לשיקולים המשפטיים ומחייבים לדחות את הערעור.

סוף דבר תוצאת הדברים היא כאמור בחוות דעתו של הנשיא אדלר אליה הצטרפו כל חברי המותב.

לאמור, נדחית עתירתה של חברת החשמל להורות לעובדים להפעיל בעת הזו את מודול הרכוש הקבוע.

יצוין, כי נעתרנו לבקשת המדינה לדחיית המועד להגשת עמדתה בעתירה ההסתדרות לגופה, עד לאחר הכרעתנו בבקשה זו. חוק בית הדין לעבודה, חוק הסכמים קבוציים והשאלות שבמחלוקת -בית דין זה יונק סמכותו לידון בסכסוכים קבוציים כלליים במשק מכוח סעיף 1)25) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, שזה לשונו: "סמכות בית הדין הארצי לבית הדין הארצי הסמכות הייחודית לידון: -בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קבוציים בענין קיומו, תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קבוצי או הסדר קבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם, או בענין תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;...". בנגוד לסמכויות העירעור שהוענקו לבית הדין הארצי בסעיף 26 לחוק בית הדין לעבודה, הרי שעל-פי הוראות סעיף 1)25) לחוק, עבור הכשירים להיות צדדים להסכם קבוצי כללי מהוה בית דין זה את הערכאה המשפטית הראשונה, ללא זכות ערעור.

" ["2. סוגי הסכמים קבוציים שני סוגים בהסכמים קבוציים:הסכם קבוצי מיוחד...הסכם קבוצי כללי - לכל שטח המדינה או חלק ממנה, לענפי עבודה מסויימים או לכל ענפי העבודה כשההסכם הוא בין ארגון העובדים היציג שבענף העבודה או בשטח הנידון לבין ארגון מעבידים שבהם, הכל לפי הענין."] סעיף 4 לחוק הסכמים קבוציים מגדיר ארגון יציג לענין הסכם קבוצי כללי שהוא, לענייננו, ההסתדרות.

בפסק דין אל-על [בג"צ 270/82 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד לו(669 (2] חזר בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מפי הנשיא כהן, על הלכה זו. באותו מקרה החליטה ממשלת ישראל כי מטוסי חברת התעופה הלאומית של ישראל לא ימריאו, לא יטוסו ולא ינחתו בשבת ובמועד.

...

בשים לב לכך שבקשת המדינה לדחות את התביעה הנוכחית בשל חוסר סמכות היא זו שמנעה מבית הדין דיון מזורז בתביעה לגופא, נראה לנו שמן הראוי לצפות מהמדינה שתמנע מכל פעולה בלתי הפיכה בנושא יישום פרק י"ד בחוק.

במסגרת משאלה זו נראה לנו שמן הראוי שהמדינה תשנה את לוח הזמנים של הפעלת הפרק המדובר בחוק כך שהוא יתחיל עם סיום ההליכים המשפטיים.

סוף דבר בקשת המדינה למחיקה על הסף נדחית ברוב דעות כנגד דעתם החולקת של השופט עמירם רבינוביץ ונציג הציבור מר הלל דודאי.

ביום 1/7/96 נותק הקשר בין הנתבעות לבין טנרו לאחר שזו הפרה את ההסכם והתובע חדל לעבוד באתר הבנייה של הנתבעות.

סבורים אנו, כי יישום הלכות אלו במקרה שלפנינו יצריך בחינה של המתווה שפורט בפ"ד בעיניין כפר רות, תוך כדי התאמתו לנסיבות העניין בתיק זה ובמקביל יצריך בחינה של תוכן מערכת ההתקשרויות בין הצדדים בסכסוך שלפנינו, קרי-את מהותה של ההיתקשרות בין טנרו לבין הנתבעות.

סעיף 7.6.7 להסכם הקבוצי הכללי בענף הבנייה ועבודות ציבוריות קובע כי: "עובד שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום העבודה יהיה זכאי לתשלום קצובת הבראה בהתאם לטבלה בסעיף 3.2 לעיל". פנייה אל סעיף 3.2 להסכם הקבוצי מלמדת כי התובע זכאי בגין שנת עבודתו הרביעית ל-8 ימי הבראה ועבור שנת עבודתו החמישית ל-9 ימי הבראה, וזאת על פי תעריף הקבוע בטבלה זו והמתעדכן מעת לעת.

טענת הקיזוז והתביעה שכנגד: טוענות הנתבעות כי אינן חבות בתשלום הזכויות הקבועות בהסכם הקבוצי ושאותן תבע התובע, מפאת קיזוז הוצאות שונות כגון: תשלום עבור שכר דירה, ביטוח רפואי, ריהוט, כרטיסי טיסה ואשרות עבודה, אשר מימנו הנתבעות לתובע באופן זמני.

...

על כן התביעה בגין רכיב זה נדחית וטוב היה אם לא היתה באה לעולם.

סוף דבר-הנתבעות 1 ו-2 ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: דמי הבראה-בסך של 4797 ₪ פדיון חופשה שנתית-בסך של 11,017.16 ₪ דמי חגים – בסך של 7667.78 ₪ גמול בגין שעות נוספות – בסך של 3564.12 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה-בסך של 14,209.52₪ התביעה בגין תמריץ אי היעדרות נדחית וכך אף התביעה שכנגד.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.