הפרת הסכם עבודה: אי תשלום שעות נוספות באופן חד צדדי

הבקשה הוגשה למתן צו מניעה קבוע האוסר על צעדים אירגוניים הננקטים על ידי חובלי הגוררות בנמל אשדוד (להלן: "העובדים") ונציגותם, באופן שאינו חוקי ותוך הפרה בוטה של הסכמי העבודה הקבוציים החלים על הצדדים, לטענת המבקשת.

סרוב נציגות העובדים להעברת עובד מגוררת אחת לגוררת אחרת במהלך משמרת עבודה עקב העדרות של עובד, וחלף זאת הזמנת עובד מהבית בתשלום עבור עבודה בשעות נוספות במשמרת מלאה בין 12 ל- 24 שעות.

ועתה החברה מנסה להכתיב באופן חד צדדי, באמצעות בית הדין, תנאי עבודה קבוציים שונים שאינם קיימים בשטח בנגוד ובאופן הפוך לנורמות הקיבוציות המוסכמות ומעוגנות בהסכמים קבוציים, בהסדרים קבוציים, התנהגויות ונוהגים ארוכי טווח הקיימים בפועל.

...

במסגרת הדיון, שמע בית הדין את עדויות מטעם הצדדים ובסופו של יום ניתנה החלטה מפורטת ומנומקת כי טענות המבקשת מוצדקות ויש להיעתר לבקשה למתן סעד זמני.

התייחסתי לעניין ניהולו של תיק זה במספר החלטות (ראו למשל החלטתי מתאריך 27.10.2021, י.כ.) ולכך שהליך הגישור שאליו פנו הצדדים והניסיונות להגיע להסכמות ארך זמן רב ובית הדין נמנע ממתן פסק דין, על יסוד ניסיונות הצדדים לסיים את הסכסוך, ללא התערבותו.

עם זאת, שעה שהגישו המבקשת וחנ"י בקשתם למתן פסק דין, לאור כך שהמו"מ שהתנהל, בין אם בהידברות הצדדים ובין אם בהליך הגישור – לא צלחו, ומשום שיש חשיבות להכרעה בתיק זה, בהתייחס לנסיבות הספציפיות שלו, אני סבור כי אין לעכב עוד את ההכרעה בתיק.

אשר על כן, הבקשה לצירוף ראיה - נדחית.

כן טוענת התובעת כי עבדה "בממוצע" כשעה נוספת מדי יום ולא קיבלה גמול בגין עבודה בשעות נוספות; כי משך חודשים ספגה יחס "מתנכר" ומשפיל ממנכ"ל הנתבעת; כי פוטרה שלא כדין, לאחר ניסיון להוצאתה באופן חד צדדי וללא הסכמתה לחופשה ללא תשלום, כאשר בפיה שורת טענות לפגמים מהותיים ופרוצדורליים בהליך הפיטורים עצמו.

ב3-86/נד (ארצי) יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ, כז(1) 270 (1994) (להלן – ענין יוחנן גולן) נדון בבית הדין הארצי ערעור על פסק דין בתביעת עובד אשר טען להפרה יסודית של חוזה עבודתו עת הפחיתה מעסיקתו את שכרו באופן חד צדדי.

...

הפגיעה הגלומה בכבודה של התובעת כאדם וכעובדת כפועל יוצא מההתנהלות המתוארת, לאחר שקילת מכלול הנסיבות המתוארות לעיל, מצדיקה לטעמנו פיצוי בסך 30,000 ₪.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 5,000 ₪ פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה; 1,318 ₪ בגין עמלות אישיות לחודש אוגוסט 2020; 3,832 ₪ בגין בונוס לחודש אוגוסט 2020; 5,288 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים; 4,799 ₪ בגין יתרת דמי הודעה מוקדמת; 5,000 ₪ בגין פיצוי מכוח חוק הגנת השכר; 30,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים שלא כדין.

בין היתר מצוין כי "הנ"ל הגיש את הדיווחים על שעות נוספות אחת לכמה חודשים. לפי בדיקה שערכנו עולה כי לא שולמו לו 50 שעות נוספות במשך כל תקופת העסקתו באופן סדיר. (בחודשים מסוימים קיבל 42,28 ובחודשים מסוימים לא שולם דבר מאחר שהעובד לא הגיש דיווח)" להשלמת התמונה יאמר כי הנתבעת ביקשה לצרף את הממונה על השכר כצד להליך.

(דב"ע נד 3-86 יוחנן גולן- אי. אל. די בע"מ (30.6.94), וכך נאמר שם: "האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהוה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהוה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים". (ההדגשות הוספו) עוד נפסק בע"ע 772/07 תמר אסתר - קבוץ כינרת, (1.12.08) כי "כאשר עובד ממשיך בעבודתו משך פרק זמן ארוך בשכר המופחת, מבלי שימחה על כך, יש לראות בכך ראיה להסכמתו להפחתה". (ר' לענין זה גם ע"ע 21929-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ-ולנטינה פרנצב (1.6.15) ) האמור לעיל נגע למצבים בהם היו הסכמות ברורות והמעסיק חזר בו מאיזו מהן באופן חד צדדי.

משכך, למעשה לאורך כל השנים ידע התובע שעליו לעמוד על טענותיו; שנית- בפועל, מעולם (למעט תקופה קצרה ומוגבלת לפני למעלה מ20 שנה) לא שולם לתובע רכיב זה באופן מלא כפי שטוען שהוא זכאי לו. גם כאשר שולם לו בגין ש"נ, נעשה הדבר בהתאם לדווחים ולאו דוקא בסה"כ 50 שעות ואף לא בשיעור של 150%, אלא , כך דומה , בהתאם לעבודה הנוספת בפועל והזכאות לה. גם על רכיבים אלה, לא הוכח כי בוצעו הפרשות לקופות.

...

בקובענו סכום זה שמנו לנגד עינינו גם את חלקו של התובע בהתנהלות ואף את הצעתו של התובע בסכומיו, להעלאת שיעור הפיצוי מעבר לנתבע- שלא מצאנו מקום להענות לה ור' גם המפורט להלן.

איננו מקבלים טענה זו בשל כלל הנימוקים דלהלן: ראשית- המסמכים שהוגשו ,הוגשו מתוך תיקו האישי של התובע בנתבעת והוגשו, בחלקם הגדול על ידי שני הצדדים (אף שגם התובע לא היה צד לעריכתם של חלקים גדולים מהם)- בכך לא זו בלבד שטענתו פועלת כחרב פיפיות, אלא שהוא גילה דעתו כי ניתן להסתמך על המצוי בתיק האישי כפי שהוא; עסקינן על פני הדברים בתעודות ציבוריות ; מכל מקום, כאשר מוגשת תביעה המתייחסת לארועים שארעו במהלך למעלה מ30 שנה , כאשר התובע עצמו מבקש להסתמך על מסמכים מאותה עת להוכחת טענותיו הרי שאלו המקרים שבהם יש ליישם את הוראות סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969 סוף דבר התביעה בעיקרה נדחית, והנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 40,000ש"ח. אשר לשאלת ההוצאות- התובע ניהל את ההליך באופן מכביד ביותר.

למרות האמור ומשעסקינן בגמלאי שמצב בריאותו אינו משופר, ובהתחשב ברקע לתביעה החלטנו להעמיד את סכום ההוצאות על סכום סמלי של 4000 ₪ בלבד שעל התובע לשלם לנתבעת.

בנסיבות אלה יש לחייב את העובד בתשלום הפצוי המוסכם הקבוע בהסכם העבודה בסך 100,000 ₪, בנוסף לפצוי בשל הפרת חובת תום ובגין עגמת נפש.

במהלך תקופת העבודה וביתר שאת בתקופה שקדמה להתפטרות התריע העובד שהוא אינו זוכה לתשלום המגיע לו בגין שעות נוספות, כמו גם להרעת תנאים בהתייחס להקטנת הקף המשרה באופן חד צדדי בחודשים 4/20 ושוב ב- 8/20.

" נוסח מכתב ההתפטרות אינו תומך בטענה שההתפטרות באה על רקע אי תשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות או בשל הקטנת הקף העבודה או התמורה (נושאים שכלל שאינם מוזכר במכתב ההתפטרות), ומכאן שלא עלה בידי העובד להראות שיש קשר בין ההרעה הנטענת לבין ההתפטרות.

...

עבודה מחוץ לחצרי המעסיק כשלעצמה לא תוביל בהכרח למסקנה שאין אפשרות פיקוח.

] על יסוד האמור, נדחית הטענה שעל תנאי העסקת העובד לא יחולו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

] סוף דבר התביעה העיקרית נדחית.

הצדדים חלוקים בשתי שאלות עיקריות: ראשית, האם התפטרות התובע היתה בדין פיטורים נוכח החלטת הנתבעת לשנות את מתכונת השכר היומי בחודשי עבודתו האחרונים, ושנית, זכאותו של התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות.

בכל שלושת המקרים נטען כי הנתבעת לא שילמה את מלוא השעות הנוספות, וטענה זו נדחתה, אך לאחר עיון בפסקי הדין לא מצאנו כי יש לאמץ אותם וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, מדובר בפסקי דין איזוריים אשר אינם מהוים הלכה מחייבת; שנית, אין בפסקי הדין דיון משפטי לגבי מתכונת ההסעה וקביעתה של הנתבעת שהנהגים אינם זכאים לתוספת שעות נוספות בימי תיירות; ושלישית, בכל אחד מהמקרים בית הדין דחה את התביעה על יסוד קביעות עובדתיות והתרשמות מן העדים.

] פיצוי בגין חוסר תום לב והפרת הסכם עבודה התובע טוען כי יש לחייב את הנתבעת בפצוי בגין 20,000 ₪ בגין היתנהלות בחוסר תום לב וקפוח זכויותיו לאורך שנות העבודה, ונוכח כל המחדלים וההרעה בתנאי עבודתו בחודשים האחרונים באופן חד-צדדי שאילצו אותו בסופו של יום לסיים את עבודתו.

...

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 101,827 ₪ הפרשי שכר 5,280 ₪ הפרשי שכר שעתי 2,934 ₪ שעות נוספות 59,198 ₪ פנסיה 4,115 ₪ פדיון חופשה 7,843 ₪ הבראה 2,498 ₪ חגים 512 ₪ קרן השתלמות 3,161 ₪ הודעה על תנאי עבודה 2,000 ₪ לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.2019 ועד למועד התשלום בפועל, למעט הרכיבים הבאים: לרכיב שעות נוספות אשר מתייחס לתקופה שבין 4/2013 ועד 2/2016 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, כלומר מיום 1.9.14; לרכיב פנסיה אשר מתייחס לתקופה שבין 4/2013 ועד 6/2019 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, מיום 1.5.16; ולרכיב קרן השתלמות אשר מתייחס לתקופה שבין 7/2018 ועד 6/2019 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, כלומר מיום 1.1.19.

נוכח מהות המחלוקות העקרוניות בתיק, לא שוכנענו כי יש לפסוק פיצויי הלנה.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי ביחס למרבית המחלוקות העקרוניות, טענותיו של התובע התקבלו, אך מנגד שקלנו גם את הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לעיל, ולפיכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.