חוק החוזים תרופות קובע שכאשר חייב לא מקיים את החיוב הוא עדיין מפר, אולם מפר "מיוחד" שזכאי כאמור לחסינות מאכיפה ופיצויי ציפייה אבל הוא עדיין יחויב בחלק יחסי גדול יותר של הנזק בהשוואה לנושה.
עסקה בעיניין רכישת שירותים במכון כושר
עד לכניסתו לתוקף של תיקון 37 לחוק, לא רשאי היה הצרכן לבטל "בכל עת" את המנוי, כך שלאחר 14 יום מיום כריתת העסקה הוא למעשה איבד את האפשרות לבטל את המנוי והוא חב במלוא דמי המנוי או בדמי ביטול גבוהים שנקבעו באופן חד צדדי על ידי מועדון הכושר, כפי שהובא מראש לידיעת הצרכן בחוזה ביניהם.
על פי החוק, מכון כושר הנו כהגדרתו בחוק מכוני כושר (רשוי ופקוח), התשנ"ד – 1994 וכן כל מקום שניתנים בו שירותי ספורט או מועדון בריאות, לרבות שירותי בריכת שחיה, תרגילי היתעמלות, ועיצוב הגוף, מרחץ אדים (סאונה) ואמבט זרמים (ג'קוזי).
...
עם זאת, בשים לב לכך שכן התרשמתי כי הוצג מצג שניתן להקפיא את המנוי ואי העדת עד רלוונטי פועל לחובת הנתבעת, שכן, הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובא העד או הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.
הלכה זו יסודה בניסיון החיים ובשכל הישר: "הרוצה לשכנע בטענותיו, וישנן ראיות העשויות לסייע בכך – יופיעו הראיות מיד" (ראו לעניין זה רע"א 7933/15 פישר נ' מילוא תמיר (13.12.15) בפסקה ח') – ועל כן הסתמך התובע על כך וחתם לשנה נוספת באותו המחיר (אם כי הוא אינו נפגע מכך בפועל משיכול והיה משלם אותו הדבר אותו יותר אם היה רוכש מנוי לו ולשני ילדיו (שלושתם)) – אני מורה על מתן פיצוי רעיוני כאילו הנתבעת היא שביטלה את העסקה של ההקפאה שהיא בגדר הצעה חדשה וקיבול חדש, ותחת איזון כלל השיקולים הצריכים לעניין היא תשיב לתובע סך של 400 ₪ שהוא למעשה ההבדל בין מחיר לחודש מנוי רגיל למשפחה 2400 ₪ לעומת המנוי תחת העסקה לתקופה קצובה (שהוא סך של 2000 ₪).
על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 400 ₪ תוך 30 יום מהיום.
