עוד נקבע בהסכם המכר שנכרת בין התובע לבין גב' אילנה מור כי ידוע לתובע כי לשם קבלת היתר לבנייה על המיגרש שרכש (מיגרש 2), עליו לפנות לרשות מקרקעי ישראל לשם פיצול החכירה בחלקה לשני הסכמי חכירה, תוך הנפקת הסכם חכירה חדש אשר יתייחס למגרש 2, ולחלופין, לשדרג את הזכויות בחלקה כולה על פי הוראה 1379 של רשות מקרקעי ישראל, וכי שני ההליכים כרוכים בתשלום לרשות מקרקעי ישראל (סעיף 4.7 להסכם המכר).
יצוין כי ביום 4.5.2022 הגיש התובע "הודעת הבהרה". לבקשה צורף דף הנחיות מתוך "תיק המידע התיכנוני" של הועדה המקומית, לתמיכה בטענת התובע כי תנאי לקבלת היתר בניה על-ידי הועדה המקומית הוא אישור רשות מקרקעי ישראל, וכי תנאי לקבלת אישור רשות מקרקעי ישראל לבקשה להיתר בניה נידרשת חתימת כל בעלי הזכויות במקרקעין על תשריט חלוקה.
משכך, העיכוב בהגשת הבקשה להיתר בניה נגרם בשל התובע, לרבות ניסיונותיו לשדרג את הסכם החכירה מול רשות מקרקעי ישראל – ולא בשל הנתבעים.
ד.3 – הקשר הסיבתי בין אי חתימת הנתבעים על התצ"ר לבין ניזקי התובע
למעלה מן הדרוש אציין כי אף אם הייתי מקבלת את טענת התובע כי הנתבעים הפרו חובתם מכוח הסכם המכר / הסכם השתוף לשתף פעולה עם הליך פירוק השתוף הקנייני, לא הוכח קשר סיבתי בין מחדל הנתבעים לחתום על התצ"ר שהומצא להם לבין העיכוב במתן היתר בנייה לתובע.
...
ד.4 – מעשה בית דין
עוד טענו הנתבעים כי דין התביעה דחייה בשל מעשה בית דין.
ה – סופו של דבר
מורם מהאמור עד כה כי דין התביעה להידחות במלואה, וכך אני קובעת.
התובע ישלם לנתבעים שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.